דינא דמלכותא דינא

בשבועות האחרונים הוויכוח מתלהט – שר הביטחון מאיים, שר הביטחון מנתק, ובקרב אנשי שלומנו כולם כמרקחה: מחכים למוצא פיו של הרב מלמד, מתפללים, מתחננים שכבר יסיים את הסאגה הזאת ויאמר את המילים המבוקשות – אסור לסרב פקודה.

כמורה לאזרחות ומחנכת נוער בישראל, כבוגרת צבא, אני מבקשת לצרף את קולי הצנוע לתוך הסערה, ולומר בקול – אני בעד סירוב פקודה. לא תמיד, רק כשזה ממש הכרחי ונחוץ, רק כשכלו כל הקיצים והמצפון האישי כבר לא מרפה, ורק כמוצא אחרון ומחוסר ברירה, אבל אפשר.

חבל, חבל, חבל שרבים אחרים מן הצד השני של המפה הפוליטית, שיודעים לתמוך במסרבי השירות בשטחים, בכותבי מכתבי המחאה כנגד טיסות והפצצות בשמי עזה, לא מצטרפים ביושר לאמירה זו – כן, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, מדינה המקדשת את כבוד האדם וחירותו, מדינה המחנכת למוסריות, למצפון, להליכה באומץ אחרי האידיאולוגיה. מדינה כזאת, שחוזקה וכוחה במוסריותה הצודקת, יכולה וחייבת לאפשר לעצמה לומר – מי שמצפונו האישי מייסר אותו ולא מניח לו למלא חוק כזה או אחר, ואפילו במסגרת הצבא, יכול במצב הקיצוני ביותר לסרב לחוק או לפקודה, תוך קבלת הדין המתחייב של ישיבה בכלא.

ההיסטוריה הישראלית מלאה בסרבני מצפון, בעיקר מבית מדרשו של השמאל הישראלי, כמו תנועת יש גבול ואחרים. אנשים אלו סירבו לפקודה צבאית, בשם המוסר והמצפון האישי, ולאחר ששכחו קולות הכעס והמחאה (מצידנו, בין השאר) הם זכו גם למספר לא מבוטל של תומכים, שהעלו על נס את אומץ ליבם ונכונותם ללכת ביושר עם אמונתם, גם במחיר ישיבה בכלא לתקופה ארוכה. עכשיו פשוט הגיע תורם של כמה מאיתנו לסמן את הגבול האדום ביחסים שבינם לבין מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. אז מה? כל עוד זה נעשה בשם המצפון האישי, תוך ידיעה וקבלה של החוק ושל הסנקציות המשתמעות מהפרתו, ולאחר הפעלת שיקול דעת אישי מעמיק, זה אפשרי, ועלינו לכבד את המעשה. זו דעתי.

מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל"

לעומת זאת, איני יכולה שלא למחות בקול רם, כנגד הקריאה המקוממת, המכנה את פקודת פינוי היישובים בשם שתבע בית המשפט בפרשת כפר קאסם – "פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה". עד כאן. יש גבול. פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה שאיש לא יפקפק ולא יתווכח על אי חוקיותה ואי מוסריותה. ממש כשם שדגל שחור מתנוסס על סוכת המציל בחוף הים, ואיש לא יכול לטעון שלא ידע שאסור להיכנס למים. ממש כשם שאם יגיד מפקד לחייל לירות או להרוג אדם כפות באזיקים, או ילד או אזרח השב הביתה מעבודתו, וכל חייל בר דעת יתבקש להבין שאסור לו למלא פקודה זו. ממש כשם שאנו דורשים חשבון דם שאין מוצדק ממנו, מן הנאצים יימח שמם וזכרם, על שביצעו פקודות שאינן חוקיות בעליל.

עם כל הכבוד הרב שאני רוחשת להתיישבות ביהודה ושומרון, ועם כל הצער שבדבר, פינוי יישובים, במידה והוחלט עליו באופן חוקי על ידי החלטת ממשלה נבחרת, או בחוק בכנסת, הינו חוק חוקי ולגיטימי. אולי הוא מוטעה, אולי הוא לא צודק, אולי הוא גורם לנו צער רב, אבל מה לעשות שמותר לממשלה להחליט על כך, ואנו, אזרחי ישראל באשר הם, מצווים וחייבים להבין שהחוק הוא חוק, ועלינו לכבדו, כן, לכבדו, כי "דינא דמלכותא דינא", או כי זה "משפט המלך", או סתם פשוט כי זה החוק. ומי שבאופן אישי אינו יכול אמונית ומצפונית ליישמו בפועל, יכול לסרב להשתתף בביצועו ולקבל על עצמו במלוא היושר את מחיר הסירוב. וזה חל גם על נושא פינוי יישובים בארץ ישראל, וגם.... רחמנא ליצלן, על אחינו מהשמאל המסרבים לשרת בשטחים הכבושים. הוגנות צריכה להיות גם פה.

יש לנו כאן בישראל בעיה בהבנה של עקרונות בסיסיים בדמוקרטיה. ניקח למשל את מרטין לותר קינג, המנהיג האפרו אמריקני שלחם למען זכויות השחורים באמריקה, לנוכח חוקים מפלים שונים, כמו זה שאסר עליו ועל חבריו לעלות על אוטובוסים ציבוריים שבהם נסעו הלבנים. כחלק ממאבקו, מרטין לותר קינג עלה באקט סמלי על אוטובוסים של לבנים, ובכך מחה על החוק המפלה. לרגע לא עלה בדעתו לאמר שהחוק אינו לגיטימי, שהחוק אינו חוקי, שלממשלה אין זכות להחליט על כך, ועוד כהנה וכהנה ביטויים הנשמעים פה במדינה חדשות לבקרים. מרטין לותר קינג, כדמוקרט אמיתי משכמו ומעלה, הוביל שינוי דמוקרטי בחוקי המדינה בארה"ב דרך הכרה אמיתית בלגיטימיות של בית הנבחרים לחוקק את החוקים המפלים, שהיום אף בית משפט במדינה נאורה לא היה מאשר את חוקיותם! ובכל זאת, לותר קינג הכיר בתוקפם, כחוקי המדינה שלו, החליט במודע להפר אותם, לקבל על עצמו את המחיר, להישפט ולשבת בכלא, ובכך לעורר את העם האמריקאי לדיון מחודש בחוק, ולבסוף לשינויו. וכך כתב קינג במכתב ששלח מכלא ברמינגהם, בעודו ממלא את עונשו על הפרות החוק במסגרת מאבקו:

"... אני מקווה שאתם יכולים לתפוס את ההבחנה שעליה אני מנסה להצביע. בשום פנים אינני ממליץ לעקוף את החוק או לקרוא עליו תיגר.... דבר זה יביא לידי אנרכיה. המפר חוק בלתי צודק חייב לעשות זאת בגלוי, באהבה, ולא בשנאה.. ומתוך נכונות לתת על כך את הדין. אני מבקש לומר שאדם המפר חוק שמצפונו אומר לו שאינו צודק, והוא מקבל עליו ברצון את העונש ונשאר בכלא, כדי להעיר ולעורר את מצפונו של הציבור על אי הצדק שבו, מבטא למעשה את מירב הכבוד לחוק".

ובכן חברי מסרבי הפקודות, סיכומו

של דבר – אכן נדמה לי שהדמוקרטיה הישראלית חזקה דיה כדי לסבול פעולות מחאה אישיות, המעוררות שיח מחודש בחברה הישראלית באשר לחוקים והחלטות על פינוי יישובים. כל חייל רשאי לבחון את מצפונו אישי (וקריאה פומבית לסרבנות אינה בחינה אמיתית של המצפון האישי לעניות דעתי ודי לחכימא) ובמקרה קיצוני בו הוא אינו מסוגל ליישם את החוק הלגיטימי ששלחה אותו ממשלת ישראל הלגיטימית לבצע, הוא רשאי לסרב לפקודה, ולקבל על עצמו באהבה את המחיר. ובל תטעו בכוונתי - לקבל על עצמו את המחיר לא כולל טרוניות על הענישה של הצבא. קבלת העונש היא חלק בלתי נפרד מסירוב הפקודה.

בהחליטו על סירוב לבצע פקודה צריך החייל לקחת בחשבון, שמעשהו יכול להוביל לשיח ולדיון מחודש על צדקת דרכה של הממשלה, אבל הוא עלול גם שלא לעזור. זהו מחיר היותנו אזרחים במדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה שבה לעיתים מתקבלים חוקים שאינם לרוחנו, וגם הם "דינא דמלכותא דינא".

ואחרי כל זאת אני קוראת לכולנו, אזרחים פשוטים, תלמידי חכמים, חיילים והורים מודאגים, לנהוג עכשיו באחריות, כדי למנוע את המצב המסוכן עליו הצביעה המשנה במסכת אבות לפיו: "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", ולהתייחס לחוקים המתקבלים בממשלה ובכנסת כחוקים חוקיים ולגיטימיים, ובוודאי שלא לכנותם "פקודות שאינן חוקיות בעליל".