תגלית: איך זבובי פירות מקיימים יחסי מין

אצל בעלי חיים רבים, עוברים איברי המין שינויים רבים בתהליך האבולוציה, שמטרתם להעניק לכל יצור סיכויים מירביים להעמיד כמה שיותר צאצאים. תופעה מעניינת במיוחד היא התפתחותם של איברים זעירים המשמשים ללפיתת בן או בת הזוג במהלך המשגל.

חוקרים מאוניברסיטת סינסנטי גילו, כי אצל זבובי פירות (דרוסופילה) מפתחים הזכרים איברים קטנים דמויי ציפורניים, המשמשים כתופסנים האוחזים בנקבה ומונעים בעדה מלהתנתק במהלך רבייה.

"נקבות דרוסופילה שאינן מעוניינות ביחסי מין עם זכר מסוים, מתנגדות למשגל באמצעות בעיטות נמרצות ברגליהן האחוריות או פשוט על ידי בריחה ממנו", אמר חוקר האבולוציה מיכאל פולק, שהוביל את המחקר, לאתר LiveScience. "אנו סבורים שהתופסנים הללו הם מנגנון שהתפתח באבולוציה על מנת להתמודד עם התנגדותן של נקבות מסוימות". 

כדי להבין את תפקידם של אותם תופסנים, בדקו החוקרים מה קורה לזכרים כאשר הם אינם יכולים להשתמש באותם איברים זעירים. זכרים בני יום הורדמו, והתופסנים שלהם נותקו באמצעות צריבת לייזר. כשהתעוררו ללא יכולת להשתמש בתופסנים, גילו החוקרים שרובם לא הצליחו לקיים יחסי מין. בכל פעם שניסו אותם זכרים לגהור מעל נקבה, הם פשוט החליקו מעל גבה ללא יכולת להשלים את מעשה הרבייה.

לחוקרים נותר עוד לברר באיזה אופן מתחברים איברים אלה אל איברי המין הנקביים. אפשרות אחת היא, שבאמצעות החבק אוחז הזכר בנקבה, כמו באמצעות צבת או מלקחיים. אפשרות נוספת היא, שהחבק נדבק לאיבר המין הנקבי באמצעות חומר המופרש מאיבר המין הזכרי.  

זבובי פירות, המכונים גם תסיסנים, נחשבים לאחד היצורים הנפוצים ביותר במחקר גנטי ויש שאפילו העניקו להם את הכינוי "חיות המחמד של הגנטיקאים". המקור לחיבה שרוכשים חוקרי התורשה לזבובים אלה, הוא באורך חייהם הקצר, מספר הצאצאים הרב שהם מעמידים והמבנה הגנטי הפשוט שלהם.

לזבובי הפירות יש ארבעה כרומוזומים, ושלושה מהם גדולים ובולטים, כך שניתן לעקוב אחרים בקלות. אורך החיים הממוצע של כל זבוב הוא 30 יום בלבד וכל חצי שעה בממוצע מטילה הנקבה ביצה אחת. קצב חילופי הדורות המסחרר הזה גורם לכך ששינויים אבולוציוניים מתרחשים בזבובי פירות באופן מהיר ביותר, ובשל המבנה הגנטי הפשוט ניתן גם להבחין בהם בקלות.