חוזר, ובקטן

באדלי דרון בוי, שסומן כהבטחה גדולה בשנת 2000, לא ממש עשה מאמץ לשחזר את הישגי אלבום הבכורה שלו. אבל היצירה החדשה שלו, פסקול מינורי לסרט מינורי, מוכיחה שכישורי ההלחנה שלו לסרטים לא נעצרת אצל יו גרנט

עמי פרידמןפורסם: 13.01.10 , 18:00

עשר שנים עברו מאז יצא "The Hour of Bewilderbeast", אלבום הבכורה של באדלי דרון בוי, ולא מעט השתנה. דיימון גוֹף, האיש מאחורי הילד, עשה המון רעש באלבום הפריצה שלו וזכה להערכה וביקורות סוחפות. בשנים שחלפו מאז, נראה שהוא לא הצליח (ואולי גם לא ניסה) לשחזר את הישגי אותו אלבום.

מאז "Born in The UK" הבינוני חלפו שלוש שנים, ועכשיו גוף חוזר - ובקטן. "?Is There Nothing We Could Do" נכתב כפסקול בהשראת "The Fattest Man in Britain", דרמה קומית די מינורית, העוסקת בחברות בין גבר עם עודף משקל לנערה צעירה במצוקה, ואת יציאתו מקדם מסע מינורי בפני עצמו, סודי כמעט.

עטיפת הפסקול. אפקטיבי ומושקע

למרות זאת, לא נראה שקוטן הפרויקט השפיע על בחירותיו המוזיקליות, והוא יצר כאן אסופת שירים תפורה הן למידותיו שלו והן לאלה של סרט טלוויזיה קטן עם לב גדול. יש כאן לא מעט קטעי באדלי-דרון קלאסיים, עטופים במינימליזם מתוק ועדינות בשפע. לא שזה מפתיע מישהו: הפסקול המוצלח שיצר ב-2002 לסרט "About A Boy" כבר הוכיח שניתן לשזור במלודיות מקסימות גם את המקושקשים והמנג'סים שבסרטי יו גרנט.

היופי ב-"...Is There Nothing" הוא יכולתו לחבר באופן טבעי בין התלושים שבקטעי האמן, דוגמת "All the Trimmings"לקליטים והפשוטים יותר, כמו שיר הנושא המרחף ועטור השירה הענוגה והשקטה. "Wider Than A Smile" האלגנטי והמאופק משתלב היטב עם "Just Look At Us Now", עם החצוצרות, שמעניקות לו תחושה כאילו הוא פרי שיתוף הפעולה בין אלביס קוסטלו וברך בכרך. כל העסק מוכיח את עצמו כפסקול אפקטיבי ומושקע.

אם יש דבר שפוגע בחוויית ההאזנה לאלבום, זוהי העובדה שמדובר בכמות של 15 רצועות, שחלקן הגדול לא קליט בעליל. גוֹף ידוע כמאביס אלבומים יתר על המידה, וגם כאן יש קטעים זניחים שעושים קולות של שירים יפים שנכתבו כבר – כמו "Been There, Verified" שכשמו כן הוא.

אבל גם אלה לא מערערים את איכותו של האלבום, שמוכיח שגם אם ימי פרס המרקורי העליזים מאחוריו, יש לדיימון גוף עוד לא מעט להציע. כמתאבן לפני אלבום גדול באמת, מדובר במנה שבהחלט מעוררת תיאבון.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו