דלק ביולוגי: האם התירס יגלגל את העולם?
מדברים עליו כפתרון שיחליף את הנפט השחור והמזהם, ויעניק למגדלי התירס את המעמד ממנו נהנים היום השייח'ים מהמפרץ הפרסי. מצד שני, הוא מזעזע את שווקי המזון, מעלה את המחירים וגוזל קרקעות יקרות המציאות. האם דלק ביולוגי הוא הנוזל הירוק שיסובב את העולם בשנים הבאות?
בשנים האחרונות יותר ויותר פוליטיקאים מדקלמים חזון על שדות נפט ירוקים, וטייקונים משקיעים הון במחקר ביו-דיזל. אבל מה זה בכלל דלק ביולוגי? האם יש בכלל טעם בכל אותם דלקים שמקורם בצמחים? האם בעתיד יוכלו חקלאים להחליף את השייח'ים ממדינות המפרץ? ואולי סתם מוכרים לנו סיפורים על עולם שיניע את עצמו בעזרת תירס וחסה, כשבעצם מדובר רק בשלב ביניים של מהפכת אנרגיה עולמית?
מה זה דלק ביולוגי?
דלק ביולוגי הוא כל שימוש שנעשה בחומר ביולוגי כדי ליצור אנרגיה. כשהפר אוכל עשב ואחר כך חורש את השדה, זה דלק ביולוגי. כשאנחנו אוכלים חטיף דגנים לפני אימון כושר - גם זה דלק ביולוגי. אבל הדלק הביולוגי ממדורי הכלכלה הוא קצת אחר; שם מדברים על דלק שיכול להחליף את הנפט - אותו נפט מזהם שמחירו תלוי ביציבות פוליטית בכמה פינות של העולם.
באופן כללי קיימים כיום שני סוגים של דלק ביולוגי שיכולים להניע את סוגי המנועים שנפוצים כיום: ביו-דיזל וביו-אתנול. הראשון מבוסס על שומן והשני מבוסס על אלכוהול, ושניהם מופקים לרוב מחומר צמחי. יתרונם הגדול הוא שהשימוש בהם דומה לזה הקיים כיום בנפט; החיסרון - ובכן, יש לא מעט.
ביו-אתנול הוא למעשה אלכוהול. מפיקים אותו בדרך כמעט זהה לתהליך המשמש לייצור כל משקה אלכוהולי. גם וודקה יכולה להיחשב ביו-אתנול אם אחוז האלכוהול בה יהיה גבוה מספיק. השימוש בביו-אתנול הוא הפתרון המיושם ביותר כיום. ברזיל לדוגמא מתדלקת כבר שנים אחדות כלי רכב באלכוהול המופק מקני סוכר, ממש כמו הרום והקשאסה שאנחנו אוהבים לשתות.
ביו-דיזל הוא דלק שמופק ממיצוי וזיקוק של שמן שמקורו בחלקים של צמחים. כמו השמן הנמחץ מזיתים בבית הבד, ישנם כבר היום תכניות לתדלק כלי רכב בשמן סויה, שמן קנולה ואפילו שמן כותנה. הפיתרון החדיש ביותר שצובר מאמינים (כמו גם משקיעים) הוא מיצוי שמן מאצות חד-תאיות. מסתבר שליצורים המיקרוסקופיים הירקרקים, שמוכרים לנו יותר משלוליות החורף, יש יכולת גבוהה לייצר שמן.
ומה עם החסרונות? יש לא מעט
האלכוהול המיוצר מצמחים נדרש לעבור זיקוק, והתהליך כולל לרוב שריפה של חומר לחימום - כלומר שצריך דלק והתהליך יוצר זיהום אוויר ופליטות גזי חממה.
צריך גם לזכור שהצמחים המיועדים להפוך לדלק הם לרוב גידולים חקלאיים לתעשיית המזון, ומחירם תלוי בביקושים. אם כל תנובת התירס מהשדות תיועד להפוך לדלק, יהיה פחות תירס לשימושים אחרים ומחירו יעלה (וגם מחיר רוב מוצרי המזון שאנו אוכלים ושותים).
ויש גם את עניין מחירי הקרקע החקלאית, שהרי אם הופכים עוד ועוד שטחים ל"שדות נפט ירוקים", מפחיתים את עתודות הקרקע לחקלאות. האם זה בכלל אפשרי? כנראה שלא: החישובים האחרונים מראים כי אין מספיק אדמה חקלאית בכל העולם כדי להחליף את הנפט.
אך הפרט הזה לא עוצר בעלי שטחי קרקע חקלאית, שמעדיפים לעבור לגידולים מהם אפשר להפיק דלק, ולמכור את התוצרת לחברות הדלק הביולוגי במקום לחברות המזון.
השיקול שלהם כלכלי: חברות הדלק משלמות יותר, משום שיש מאחוריהן שוק חזק יותר משוק המזון. יתרה מזאת: הדרישות של חברות הדלק הביולוגי נמוכות יותר מבחינת איכות היבול, משום שלא צריך רק קלחי תירס יפים - גם אלה העקומים עושים את העבודה. אין גם מגבלה על כמות הריסוס או חומרי הריסוס שהחקלאי יכול להשתמש בהם, משום שהיבול אינו מיועד ממילא למאכל. כך החקלאי לא חייב להשתמש בחומרי הריסוס המתוחכמים והרעילים פחות, שעולים לו יותר.
אך לא הכל שחור (חוץ מהנפט כמובן): כל הבעיות הללו מתבססות על הערכות וחישובים שלא מכלילות את הפיתוח הטכנולוגי העתידי. שיטות מתקדמות בהנדסה הכימית יכולות לפשט את הזיקוק של האלכוהול ולהוריד את רמות הזיהום. טיפוח של צמחים יכול להניב גידולים בעלי אחוז שמן גדול יותר.
אך כדי שנוכל באמת לראות את השינויים האלו בקרוב, לא מספיקה ההשבחה החקלאית הקלאסית. דרך מהירה יותר, אך בעלת מוניטין בעייתי, לשיפור תכונות הצמחים היא ההנדסה הגנטית. מומחים רבים סוברים כי שימוש בדלק ביולוגי כבר במאה הקרובה, במטרה להחליף את השימוש במחצית מכמות הנפט, יהיה בלתי אפשרי ללא שימוש בהנדסה גנטית. אך יש סביב הסוגיה מחלוקת גדולה. מצד אחד היא יכולה לפתור גם את בעיות המזון וגם את בעיות הדלק אך מצד שני יש מי שטוענים שמדובר בהתערבות מסוכנת בטבע, שאין אנו יכולים לצפות את ההשלכות העתידיות שלה.
פתרון או פתרון ביניים?
אבל עדיין נותרת השאלה: מדוע לא להחליף את הקונספט כולו? מדוע האנרגיה של העתיד חייבת להגיע בצורת דלק נוזלי? למה לא לשבור את תבניות החשיבה הישנות?
דוגמה שידועה בניקיונה הסביבתי היא המימן: אפשר ליצור את הגז הזה באופן מלאכותי מפירוק של מים על ידי חשמל. אפשר גם ליצור אותו ביולוגית על ידי ריאקציות של אנזימים במיני חיידקים ואצות. השימוש במימן כדלק במנועים יכול להיות פשוט אף משימוש בדלק מבוסס נפט. נכון שהוא נפיץ, ובעבר סבל ממוניטין בעייתי (זוכרים את פיצוץ ספינת האוויר "הינדבורג"), אבל כיום מצאו דרכים בטוחות הרבה יותר לאחסן ולהשתמש בו.
אז אולי בכלל לא כדאי להשקיע בפיתוח של דלק נוזלי ממקור צמחי, שעדיין יגרום לזיהום אוויר בתהליך ההפקה, יתן פחות אנרגיה, ישפיע על שוק המזון ויגזול קרקעות? הבעיה היא השוק החזק של הדלק. כדי להשפיע על כוחות כלכליים חזקים כמו של מדינות אופ"ק (ארגון המדינות יצואניות הנפט) ותעשיית הרכב העולמית צריך קצת יותר מאמת מדעית.
הדלק שיציע המדע יבחן בשני קריטריונים – צורה, ומנוע. הנפט כיום הוא נוזלי, משונע בצורה זולה וגם מניע מנועי בעירה פנימית. מעבר למימן ידרוש שינוי מהותי בדרך השינוע של הדלקים וייצור של מכוניות מסוג חדש לחלוטין. זו גם נקודה למחשבה לכל מי שחשב שהחשמל יחליף בקרוב את הדלק בעקבות המכוניות ההיברידיות וחזונו של שי אגסי. יותר מדי אנשים יפסידו מהמהלך, ואלו אנשים חזקים שלא מרפים בקלות.
 | ||||||
| ||||||
|
היתרון של הדלק הביולוגי הוא בהיותו נוזלי כמו הנפט, כך שניתן לשנע אותו בלי בעיה. הוא גם מתאים לשימוש ברוב כלי הרכב המיוצרים כיום, ואין צורך בפיתוח חדש. אז מה איכפת לפולקסווגן ופיג'ו שהברזילאים מניעים את המכונית שלהם בסוכר? ומה יוכלו לעשות להם מדינות הנפט? דווקא מצב בו העולם יתנתק בצורה חלקית מהנפט השחור, יהיה יותר קל לשווק את הפתרונות המתקדמים בהרבה. העתיד אולי שייך לדלקים אחרים, ופתרונות מתקדמים יותר, אבל עד שנגיע לשם, אולי צריך לנסוע כברת דרך על דלק ירוק.
לפנייה לכתב/ת 
