ד"ש מהעידן הסובייטי

ואסילי שוקשין הוא אחד היוצרים הבולטים מהעידן הסובייטי שהצליחו לשמר את מעמדם ואת הרלבנטיות שלהם גם אחרי קריסתו של מסך הברזל. ב-18.1 תעלה בקאמרי ההצגה "סיפורי שוקשין", הפקה של תיאטרון האומות ממוסקבה, המבוססת על אסופה של סיפורים קצרים פרי עטו.

את ההפקה, בכיכובו של יבגני מירונוב, מנהלו האמנותי של התיאטרון ומי שנחשב משחקני הבמה והמסך הגדולים ברוסיה, ביים הבמאי הליטאי אלביס הרמאניס, קול יוצא דופן בתיאטרון האירופאי שמביים בין היתר גם לבתי אופרה מרכזיים.

1. אהבתו של סטפאן

סבז'אקובה: היה זה באביב, באפריל. סטפאן ימליאנוב התאהב.

חאמאטובה: התאהב בטניה. הוא פגש אותה רק פעמיים. פעם אחת הסיע אותה במשאית שלו מהעיר לכפר... ולא קרה כלום. ישבו זה לצד זה ושתקו.

מתוך סיפורי שוקשין (צילומים: Monica Pormle) 

סבז'אקובה: המשאית הקטנה קפצה מפני שהדרך היתה משובשת. הנערה ממש נשענה על סטפאן בכל פעם שקפצו והסתכלה בו, כאילו אומרת: "אתה מבין, כמובן, שאני בעצמי לא רוצה להיצמד אליך." ואז היא זזה עד קצה המושב.

חאמאטובה: וסטפאן – לא עשה כלום. אפילו לא הסתכל על הנערה. שרק לעצמו את "גלי הנהר אמור" וחשב על המצבר.

סבז'אקובה: המצבר שלו התקלקל.

חאמאטובה: הם הגיעו לכפר, והבחורה התחילה לחטט בתיק כדי לשלם לו. סטפאן הסמיק קצת, לחייו שינו צבע.

אקימקין: לא צריך...

פרסילד: למה? מה פתאום?

חאמאטובה: הבחורה העיפה בו מבט ועיניה היו מעט ירוקות וצלולות מאוד.

אקימקין: הכול בסדר.

חאמאטובה: סטפאן לחץ על הדוושה, נתן גז ונסע משם.

אקימקין: 'יש כאלה יפות לפעמים!' (חשב על הבחורה.)

סבז'אקובה: וזהו זה.

חאמאטובה: הוא שכח אותה.

סבז'אקובה: הוא התרוצץ בדרכים העקלקלות, בהרי אלטאי, עצר לישון בכל מקום שהזדמן לו, וגם ראה בחורות אחרות. היו יפות והיו מאוד יפות – היו כל מיני.

חאמאטובה: בעולם הזה לא חסרות בחורות!

י.: אם תחשוב על כולן, הראש יתנפח.

חאמאטובה: אפריל עמד בפתח. פעם אחת, ביום שבת, סטפאן הגיע הביתה. הוא הלך לבית המרחץ, לבש חולצה רקומה, חבש מגפיים חדשות כאלה, מעור רך. הוא שתה גביע של שיכר, דבשי וחריף, והלך לבקר במועדון, כדי לראות מה מציגים שם.

י.: השחקנים הכפריים שלו היו צריכים להופיע, והוא הכיר אותם היטב.

חאמאטובה: סטפאן אהב את הופעות השחקנים שלו, מאוד. זה מעניין. הרי אתה מכיר את השחקן מגיל כזה קטן, ואז אתה מגיע למועדון, ומסתכל – איך זה שהוא, השכן שלך, נגיד שזה ואסיה סמיונוב, רץ הלוך ושוב על הבמה עם זקן שמגיע לו עד למותניים וצורח בקול מבשר רעות: "אני אפשוט לך את העור ועדיין תחיה, אתה כזה ואתה כזה!"

י.: סטפאן תמיד צחק כשזה קרה, ומי שישב על ידו תמיד נשף ושצף, ואמר שהוא לא מבין מה זה מה.

חאמאטובה: סטפאן התיישב קרוב לבמה והתחיל לצפות. זה מה שהוא ראה שם:

י.: אותה הבחורה יוצאת אל הבמה, הבחורה שהסיע אל הכפר. יפה בדיוק כמו אז, אבל שקטה משום מה ומלאה חשיבות. ראשה מוטה לאחור רק מעט, הצמות הבהירות הגיעו עד מותניה, ומגפיים לבנים לה על רגליה. היא הילכה לה לאט, הזיזה את ראשה מצד לצד לאט, והקול שלה היה כל כך מוכר לו.

חאמאטובה: משום מה סטפאן התחיל לדאוג.

י.: הוא זיהה אותה מיד.

חאמאטובה: פשוט לא חשב שהיא כזאת יפה. כלומר, הוא ידע שהיא יפה, אבל לא עד כדי כך.

י.: אחר כך יצא בחור אחד, נוכל לא קטן, וקראו לו ואסקה סמיונוב. הוא היה רואה החשבון של הקולחוז. הוא יצא אל הבמה בכובע רחב, במשקפיים, וגם הוא נראה מאוד חשוב.

חאמאטובה: בכל מקרה אחר, סטפאן היה פורץ בצחוק, כמובן, אבל באותו רגע הוא לא היה במצב הרוח הנכון. הוא התבונן בבחורה והמתין, כדי לראות מה יהיה בינה ובין ואסיה. הוא ראה כיצד עיניה מתחילות להבהיק, וכל גופה מתכווץ. נדמה שנבהלה מסיבה כלשהי. סטפאן התחיל לרחם עליה.

פרסילד: למה באת? (היא שאלה.)

נובין: איני יכול בלעדייך!

סבז'אקובה: המטומטם הזה דיבר בקול, וכל האולם שמע אותו.

פרסילד: לך מכאן.

חאמאטובה: הבחורה דיברה, אבל מדבריה היה מובן יותר משום מה שלא רצתה שילך.

נובין: לא אלך. (ואסיה אמר והתקרב אליה.)

סבז'אקובה: סטפאן נעל את ידיו בכוח על ידיות הכסא. הוא ידע שואסיה לא ילך לו סתם כך. סטפאן לא הספיק אפילו למצמץ, ורואה החשבון הזה כבר חיבק את הבחורה במיומנות, אוחז בכתפה. הוא הטה את גופה שמאלה – ונשק לה.

חאמאטובה: סטפאן ראה את שפתיה של הבחורה לאחר שנושקו – משורבבות החוצה, מעט לחות, פתוחות במקצת. הן נעו שלא מרצון ועל פניה התפרש חיוך מבויש ומאושר.

סבז'אקובה: לסטפאן היה חושך בעיניים. הוא קם ויצא מן המועדון.

חאמאטובה: הוא נשען על עמוד ברחוב ולא הצליח להתעשת זמן רב.

אקימקין: איך זה יכול להיות!.. (חשב לעצמו.)

סבז'אקובה: סטפאן הלך לו ברגל שלושה ימים, (הוא השאיר את המכונית במוסך, לתיקון.) ולא דמה לעצמו. הוא גילה שלבחורה קוראים טניה, היא באה מן העיר וורונז' ועובדת כרואת חשבון במחלקה של נהגי הטרקטורים.

חאמאטובה: וזהו זה.

סבז'אקובה: הוא רצה גם לדבר עם ואסקה סמיונוב, כדי שלא ישחק כל כך טוב בהצגה, אבל שינה את דעתו

 בזמן.

חאמאטובה: זה לא אמיתי, מה שהם עושים שם. האנשים יצחקו עליו.

סבז'אקובה: ערב אחד, סטפאן צחצח את מגפיו עד שהבהיקו ויצא לדרך...

חאמאטובה: אל טניה. הוא הגיע עד לשער.

סבז'אקובה: היא התגוררה אצל זוג זקנים, ושמם היה קוקסין.

חאמאטובה: הוא עמד זמן מה, הסתובב והלך הלאה משם.

סבז'אקובה: הוא התהלך מעבר לכפר, הלאה, עד הנהר. התיישב על הקרקע הרטובה, חיבק את ברכיו, שמט עליהן את ראשו וישב שם. כך ישב עד אור ראשון.

חאמאטובה: הוא חשב.

סבז'אקובה: הוא רזה במשך הימים האחרונים. כמיהה עצובה נותרה ועמדה בעיניים שלו, שחורה ורצינית.

חאמאטובה: הוא לא אכל כלום, כמעט, ועישן סיגריה ואחריה עוד סיגריה, וחשב, וחשב...

ז'וראבלב: מה קרה לך?

סבז'אקובה: שאל אביו.

אקימקין: ככה... (ביום הרביעי סטפאן הכריז באוזני אביו:)

אקימקין: אני רוצה להתחתן.

ז'וראבלב: כן? עם מי אתה רוצה להתחתן? (יגור סבריאנין שאל אותו מתוך עניין. זה היה אביו של

סטפאן.)

אקימקין: את ה... חדשה... רואת החשבון...

ז'וראבלב: אתה מכיר אותה?

אקימקין: ו... (סטפאן התחיל לצחוק) לא.

ז'וראבלב: אני לא הולך לבקש את ידה. (יגור דיבר בתוקף.)

אקימקין: למה לא?

תרגום מרוסית: דוד קרסניקוב