הרומן שלי עם וודי

ההחלטה להקדיש את מועדון הסרט המופרע לוודי אלן לא היתה פשוטה: לא כי קשה להתחיל לספר את סיפורו, אלא כי לא ברור מתי אפשר להפסיק לספר אותו. האיש הממושקף ביים עד לרגע זה 42 סרטים, הוא מחזיק בשיא של 21 מועמדויות לאוסקר על כתיבת כתיבת תסריט ובימוי וממשיך לספק סרט חדש מדי שנה.

מצד שני, הדמות המבולבלת שהוא מציג על המסך מתערבבת בחייו הפרטיים והוא מצהיר שוב ושוב שהוא "אוהב לא לאהוב" את הסרטים שייצר. למעשה, את רוב סרטיו הוא לא ראה אפילו פעם אחת מאז שיצאו לאקרנים. הפיתרון המוסכם, אם כן, הוא לעסוק כאן רק בתחילת דרכו של האיש המסובך והמצחיק הזה. הנה, מתחילים.

אלן. הבדיחות התבזבזו בעיתון (צילומים: Gettyimages imagebank)

אלן סטיוארט קוניגסברג נולד למשפחה יהודית בדצמבר 1935 בברוקלין, ניו יורק. נקודת המפנה בחייו של אלן התרחשה כשהיה בן שלוש שנים בלבד, אז יצא לאקרנים סרטו של וולט דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים". אמו של אלן לקחה אותו לקולנוע בפעם הראשונה בחייו. הוא היה מהופנט למסך, ובאותו הרגע התאהב באמנות הקולנוע.

כשהיה בן 15 ניסה להיכנס לעסקי השעשועים והחל לכתוב בדיחות לעיתונים מקומיים תמורת 200 דולר לשבוע. הוא כתב אלפי בדיחות מדי חודש, אבל הרגיש שהן מתבזבזות בעיתון. בגיל 16 החל לכתוב לתוכניות אירוח וקומדיות טלוויזיוניות, כשהמפורסמת שבהן היתה תכנית המערכונים של סיד סיזר (אחד הכותבים שעבדו איתו בתוכנית היה בחור צעיר בשם מל ברוקס). הוא כתב ואף הופיע בתוכנית "מצלמה נסתרת", אבל המשיך להתלונן בפני סוכניו שהבדיחות שלו יורדות לטימיון.

אלן חסר הביטחון התנגד להופיע בעצמו עם החומרים שלו - הוא כבר התרגל לעבוד מאחורי הקלעים. אבל בעקבות לחץ מצד סוכניו הוא הסכים לעלות על הבמה עם מופע סטנד-אפ שכתב בעצמו, לעצמו. בהופעה הראשונה, הוא היה כל כך מפוחד שכשהקהל מחא לו כפיים, הוא מיהר לסתום את אוזניו בידיו. הדמות המגומגמת שיצר אלן הפכה לאייקון תרבותי. 

גונב שורות

אחרי שצבר מוניטין כסטנדאפיסט ותסרטאי טלוויזיה, כתב אלן תסריט ראשון לסרט בכיכובו של וורן ביטי בשם "מה חדש חתלתולה" ואף קיבל בו תפקיד. אולם ככל שההפקה התקדמה, התלונן ביטי שאלן לוקח לעצמו את כל השורות הטובות וגונב את ההצגה. ביטי עזב את ההפקה בכעס והוחלף בקומיקאי פיטר סלרס, שתבע לעצמו את הבדיחות המוצלחות. זה היה הרגע שבו הבין אלן כי לעולם לא יוכל לשלוט לגמרי בפרויקט אם לא יפיק אותו בעצמו. אבל מי ייתן לסטנדאפיסט לביים סרט?

אלן מקדם את "מה חדש חתלתולה". תסריט ראשון, תפקיד ראשון

ב-1966 נפלה לידיו הזדמנות משונה. חברת ההפצה AIP קנתה סרט מתח יפני בשם "קאקוסאי אימיצו קאקוסאי" (שפירושו: "המפתחות של המפחתות") במטרה להפיצו בבתי הקולנוע בארצות הברית. עד מהרה הבינו מנהלי החברה שעשו טעות: המותחן היפני היה מוזר עבור הקהל המערבי.

כיוון שהזכויות לסרט כבר נקנו בסכום של 70 אלף דולר, העלה נשיא החברה רעיון מבריק: "בואו נקליט לסרט פסקול חדש ונהפוך אותו לקומדיה". אלן, שזה עתה סיים לכתוב את "מה חדש חתלתולה", נשכר לבצע את העבודה והקליט לסרט פסקול חדש באנגלית. במקור עסק הסרט במרגל שמחפש מיקרופילם אבוד; בגרסה של אלן, חיפש המרגל את המתכון הסודי להכנת סלט ביצים.

הסרט הראשון שאלן כתב וביים וגם שיחק בו הוא "קח את הכסף וברח", שמספר על פושע חסר ביטחון (נחשו מי) שפיתח אובססיה לשוד בנקים. הסרט מתאר את ילדותו של הפושע, את ניסיונותיו ללמוד נגינה, את יחסיו המתוסבכים עם נשים ובקיצור, בסרט זה נובטים הזרעים שמהם צמחה הקריירה של אלן. זהו גם הסרט המוקומנטרי הראשון בעולם שהופץ בבתי קולנוע מסחריים. בסרט זה מדבר אלן בפעם הראשונה לעדשת המצלמה, מה שהפך לסימן ההיכר שלו, בדיוק כמו לארי דיוויד בסרטו האחרון של אלן, "מה שעובד". 

סרטו הבא היה "בננות" (1971), קומדיית סלפסטיק על הפיכה במדינה דרום אמריקנית דמיונית, כשאלן מככב בתור בחור אלמוני ונוירוטי, שהופך לרודן פאשיסטי ונשפט בארצות הברית. למרות הניסיון לעשות קומדיה קלילה ומהנה, החרימה הכנסיה הקתולית את הסרט בגלל בדיחה מטופשת: באמצע הסרט מופיעה פרסומת טלוויזיה מזויפת לסיגריות "הברית החדשה", שבה רואים כומר מעשן סיגריות ורומז לצופים שהסיגריות האלה כל כך טובות שאלוהים מעשן אותן בקביעות.

וויילדר ב"כל מה שרצית לדעת...". הפרעות מיניות

סרטו השלישי, "כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול" (1972), התבסס על רב המכר של דיוויד ראובן שעסק בייעוץ מיני. במערכונים שמרכיבים את הסרט תוכלו לראות את ג'ין וויילדר מתאהב בכבשה, שדיים ענקים רודפים אחרי אלן בשדה פתוח, ואת ברט ריינולדס מצטרף לאלן כשהם מגלמים תאי זרע בדרכם לביצית. אלן בעצמו סיכם את חיי המין שלו במשפט: "הפעם האחרונה שבה ביליתי בתוך אישה היתה כשביקרתי בפסל החירות".

עזבו אותו מרובוטים

אחרי שהרגיז את הכנסיה והתגרה בצופים, החליט אלן לעבור למדע בדיוני. הוא כתב תסריט המספר על בחור (לשם שינוי, ניו יורקי חסר ביטחון) שמוקפא ומופשר בעתיד הרחוק שבו רובוטים משרתים את בני האדם. כדי לבדוק אם ההמצאות המשונות שהגה ראויות להיכלל בסרט, ביקש אלן מסופר המדע הבדיוני אייזיק אסימוב לאשר את התאוריות המדעיות בתסריט.

כך הומצאו פירות וירקות ענקיים שאלן נתקל בהם בשדה ומכונות אוטומטיות לסיפוק מיני שאפשר למצוא בכל בית. הסרט אמור היה להיות מופץ בשם "ישנוני". אך אבוי, בחלק ממדינות העולם הופץ הסרט תחת השם המטופש "וודי והרובוטים". אלן נחרד, ומאז מקפיד אלן לכלול בחוזי ההפצה שלו "סעיף וודי", לפיו איש לא יוכל לשנות את שמות סרטיו מבלי להיוועץ בו.

אלן וקיטון ב"רומן שלי עם אנני". מחווה אישית

בסרטיו הראשונים נהג אלן ללהק את דיאן קיטון, וסרטו "הרומן שלי עם אנני" (במקור "אנני הול") קרוי על שמה (שמה המקורי הוא דיאן הול, ושם החיבה שלה הוא אנני). אלן החליט לשנות כיוון וכתב קומדיה רומנטית רגישה שהציגה את התקופה ואת הבלבול של הדור שלו. הוא המשיך לתבל את הסרט במשפטי מחץ כמו "זה מוגזם, מה שאומרים על אוננות, הרי כך אני עושה אהבה עם מישהו שאני אוהב".

אחת הסצנות המפורסמות בסרט היא זו שבה עומד אלן בתור לקולנוע ומאחוריו עומד מישהו שמנסה להרשים את חברתו בידע שלו על תורתו של מרשל מקלוהן,

סופר ומרצה בעל שם עולמי לתקשורת המונים. במהלך הסצנה מחליט אלן לחשוף בפני הנודניק את טפשותו ומכניס לסרט את מקלוהן בכבודו ובעצמו, שיסביר לבחור שהוא מקשקש בשכל.

הגיע הזמן לסיים, אך זהו רק סופו של העשור הראשון בקריירה של אלן. ודאי תאמרו "מה, שכחת את 'חנה ואחיותיה'? ומה עם 'נקודת מפגש'? ו'ימי הרדיו'?" מי שמשפט כזה עובר במוחו מוזמן להעביר זאת לטוקבקיה הוודי-אלנית שפתחנו ממש פה למטה. אם אלן היה מטקבק, אגב, ודאי היה כותב שהסרט החביב עליו מכולם היה "שושנת קהיר הסגולה", הסרט שלטענתו קרוב ביותר למה שדמיין כשכתב אותו.

אלון גור אריה הוא במאי ותסריטאי הסרט "המוסד הסגור" ומנחה אירועי "מועדון הסרט המופרע" . ביום שבת, 16 בינואר, יוקדש האירוע בסינמטק תל-אביב לוודי אלן במהלכו יוקרן הסרט "קח את הכסף וברח". האירוע יגיע לסינמטק ירושלים ביום חמישי, 21 בינואר. מפגש מיוחד שיוקדש לחבורת "מונטי פייתון" ייערך בסינמטק חיפה ביום שלישי, 19 בינואר, ובסינמטק ראש פינה ביום רביעי, 20 בינואר. בסיום המפגש יוקרן הסרט "בריאן כוכב עליון".