שו"ת: איך מציבים גבולות בלי להעניש?

עצות של מומחים, בתיאוריה, זה יפה. השאלה היא, מה עושים בבית, ברגע האמת, כשהילד פשוט לא עושה מה שאנחנו מבקשים? אחרי שלוש כתבות בסדרת העונשים, שלחתם אלינו המון שאלות פרקטיות, מחיי היום-יום. ציפי גלזר עוזרת לכם להתאים את העצות למציאות

ציפי גלזרפורסם: 12.01.10 , 07:50

כאמא לארבעה ילדים אני מכירה את הנושא מקרוב. לא קל היום לגדל ילדים. אני יודעת שהקשתי עליכם בשלוש הכתבות הקודמות בסדרה. שללתי מכם את שרביט העונש, את האיומים, את הפרסים, את הטפות המוסר. הסברתי לכם שקודם כל צריך שיהיו בבית חוקים וגבולות, ואחר כך, הדרך ליישם אותם היא בדרך של תוצאה טבעית או תוצאה הגיונית.

בתיאוריה - זה נשמע נפלא. בפועל - נשארו לכם המון שאלות. ראשית, אני מבקשת להודות לכל אלה שהקדישו מזמנם, קראו והגיבו לכתבות שלי. עצם העשייה הזו מעידה על כך שאתם הורים אכפתיים ושההורות אכן מעסיקה אתכם. אנסה לענות על שאלותיכם בכתבות הבאות בסדרה.

הכתבות הקודמות בסדרה:

כתבה ראשונה: למה עונשים, פרסים והטפות מוסר זה רע?
כתבה שנייה: הכי חשוב: חוקים וגבולות
כתבה שלישית: מה עושים במקום להעניש? תוצאה טבעית והגיונית

כדי להגיע לתוצאות, עלינו לשמור על העיקרון החשוב ביותר לדעתי ביחסים בין בני אדם והוא כבוד הדדי. עקרון זה חשוב על אחת כמה וכמה ביחסינו עם ילדינו. רק במקום בו אנחנו נכבד את ילדינו – יכבדו הם אותנו. עקרון נוסף שעלינו כהורים לזכור הוא עקרון שיווין הערך. אנחנו כהורים שווי ערך לילדינו בעצם היותנו בני אנוש. איננו שווים להם מבחינת התפקיד מתוקף היותנו ההורים האחראים ובעלי הסמכות בבית, אך גם כדי לאכוף את הסמכות שלנו, עלינו לשמור על הערך העצמי של הילדים ועל כבודם כבני אדם.

לכן, בכל פעולה שאנחנו עושים מול הילדים, עלינו לשאול את עצמנו האם בכך אנחנו שומרים על כבודם ועל הערך העצמי שלהם? בכל מקום בו התשובה תהיה שלילית, סימן שלא פעלנו נכון ועלינו לשנות את השיטה. מכיוון שהשיטות אותן הזכרתי בהתחלה אינן תואמות את עקרון הכבוד ושמירת הערך, הצעתי שיטות אלטרנטיביות כמו תוצאה טבעית או הגיונית, המכבדות את הילדים ואת יכולת הבחירה שלהם בתוצאה ההגיונית.

שאלה: הילדה איבדה את הסלולרי. איך להגיב?

"שלום, רכשתי לבתי בת ה-7 טלפון נייד מאוד יקר. אחרי 4 ימים היא איבדה אותו בבית הספר ולמזלנו אב הבית מצא אותו. הסברתי לבתי שבגלל שהיא לא היתה מספיק אחראית, אני לוקחת את הטלפון היקר לשבוע ושתחשוב בפעם הבאה איפה היא שמה את הטלפון, כד שלא יאבד לה שוב. מה דעתך?"

תשובה:

דוגמא נהדרת. כאן רואים איך קודם בא המשפט ואח"כ הסבר החוק. האם נעשתה עם הבת שיחה שמסבירה כיצד לשמור על הנייד, מה לעשות כדי למנוע אבידה? ניתן לשער שלא היתה כאן הדרכה. כדאי להימנע במקרה הזה מעונש נוסף. הרי הילדה כבר קיבלה את העונש בעצם האבידה. כדאי לעשות שיחה ובה לדבר על כללי התנהגות כדי למנוע מקרים חוזרים בעתיד, ובנוסף לשאול את הילדה מה יקרה במידה והדבר יחזור על עצמו. במקרה כזה התוצאה ההגיונית שתיתן הילדה בעצמה לעצמה תהווה את הלמידה וזה לא יתפרש כעונש אלא באמת כתוצאה הגיונית.

שאלה: מה עושים במקום לאיים?

"ראשית, זוהי סדרה מצוינת שרק הדגישה לי יותר שהעונשים והפרסים הם לא שיטה טובה. מחכה בשקיקה לקבל טיפים ודרך איך לגרום לילד לשתף פעולה ללא עונשים. אנחנו הורים לילד מקסים וחכם בן 4, מאוד פעלתן ותזזיתי. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מאיימת 'אם לא תעשה את מה שאני מבקשת, לא תקבל'. שימוש באיומים רבים שהרבה פעמים לא מיושמים. אני ממש מיואשת. מה להגיד, איך לפעול? אני באמת רוצה שהאווירה בבית תשתנה לאווירה חיובית יותר, ללא איומים ועונשים. מה עושים כשהילד לא עושה מה שאני מבקשת וחוזר שוב ושוב על התנהגות לא ראויה?"

תשובה:

שווה לחשוב שוב על מהות הבקשות שלך ממנו. האם יש פעולות שאת יכולה לעשות ובכך למנוע בקשות שאולי אין לו אפשרות לעמוד בהן? לדוגמא, נניח שיש עציץ יפה בבית ואנחנו כל הזמן צועקים על התינוק שלא יגע בו. והוא, הסקרנות גוברת עליו והוא דווקא נוגע. במקום לצעוק, לאיים, להעניש וכו', אפשר פשוט להרחיק את העציץ, להגביה או לתת למישהו אחר באופן זמני, עד שהילד יהיה מספיק בוגר להבין ולא נצטרך לאיים עליו.

בנוסף, לפני שאנחנו מאיימים, עלינו לחשוב עם עצמנו אם אנחנו בכלל מסוגלים או רוצים להפעיל את האיום. אם זה לא כך, הילד מבין שאנחנו לא אמינים. מילה שלנו היא לא מילה ואז הוא משחק בנו. לכן, פחות לאיים, ואם כן, אז רק עם מה שמתכוונים לעשות. אבל בואו במקום זאת נפעיל תוצאה הגיונית וכך גם נשמור על הכבוד של כולנו.

שאלה: מה עושים כשהילד לא מקשיב לנו?

"בני בן ה-5 גדל רוב הזמן אצל סבא וסבתא כשגרנו אצלם תקופה מסוימת. הוא קיבל שם הרבה פינוקים ואהבה. גם אם היינו כועסים עליו הוא ידע תמיד לאן ללכת. לאחרונה עברנו דירה ונולדה לו אחות קטנה. הוא קיבל את זה בהתחלה מאוד קשה. הבעיה שלנו היא בשבתות, כשאנחנו מבקרים אצל ההורים. הוא מתנהג לא יפה ולא מקשיב לנו. בכל פעם מנסה אותנו מחדש. האם יש דרך להסביר לו? בשאר ימי השבוע הוא ילד מקסים וממושמע".

תשובה:

זוהי דוגמא לעובדה שנאומים והסברים לא עובדים. כאן צריכה להיות שיחה מקדימה גם עם הסבא והסבתא וגם עם הילד. לילד צריך להגיד שמאוד לא נעים להיות אצל סבא וסבתא כשהוא מתנהג כפי שהוא מתנהג ולהודיע שבביקור הבא כשיתנהג כך אחד ההורים יחזור איתו הביתה. יש ליידע גם את סבא וסבתא שזה מה שהולך לקרות ושאתם מצפים לשיתוף פעולה והבנה כדי שההתנהגות לא תחזור על עצמה. להסביר ולבצע בלי נאומים. כשהוא מתנהג לא יפה, יש לקחת אותו וללכת בלי להגיד כלום. רק להביע אמפטיה, ולציין שזה באמת לא נעים כשצריכים לעזוב באמצע.

שאלה: מה עושים כשהנכדים לא מפסיקים לריב?

"יש לי 4 ילדים. שתי הבנות נשואות. לגדולה יש בת בגיל 3 ו-4 חודשים ובן בגיל 4 חודשים. לבת השנייה בן בגיל 3. הבעיה היא שבכל שבת, כשכולם מתכנסים אצלי לארוחה משפחתית חגיגית, יש בלגן בין הנכדים ובעיות בין הוריהם, בגלל מריבות הילדים. כבר עייפתי מלדבר ולהפריד ואני מבקשת את עצתכם. זה הפך לבלתי נסבל".

תשובה:

כסבתא, הדבר היחידי שאת יכולה לעשות, זה לדבר עם הורי נכדייך ולהדריך אותם לעשות את מה שהמלצתי לאותה אם שתארה מצב דומה בו הם מבקרים אצל סבא וסבתא (תשובה קודמת).

שאלה: מה עושים כשהילדה לא יודעת לקבל "לא"?

"שלום רב, בתי בת 4.5. בכל פעם שהיא מבקשת משהו, למשל, חטיף לפני ארוחת ערב, לישון במיטה שלנו, למלא אמבטיה ונענית בשלילה (עם הסבר כמובן), היא פשוט נכנסת להתקף של בכי והשתוללות שיכול להימשך בין 15 דקות לשעה, ובמהלכו - אני או בעלי מנסים להרגיע אותה. כלום לא עוזר. לא דיבור, לא ליטוף, כמובן לא צעקה. אנחנו ממש חסרי אונים. נא עזרתכם. תודה".

תשובה:

זה בסדר להגיד לילד מה לא, רק שכדאי לחשוב לפני שאומרים "לא" למה בעצם לא. כדאי להמעיט במספר הלאווים. בצמוד ל'למה לא', כדאי להגיד מה כן. להציע אלטרנטיבה. למשל, לעזור למלא אמבטיה. להיות מועילים ותורמים כמו הגדולים כדי להרגיש שייך ובעל ערך. חטיף לפני ארוחת ערב לא - אבל מחר אחה"צ כן! לישון בלילה במיטה של אמא לא - אבל בשבת בבוקר כן.

שאלה: מה עושים כשהילד מקלל?

"בני בן ה-4.5 אינו מפסיק לקלל (קללות קלות: חרא, פיפי, ציצים) ולהשתמש בביטויי אלימות ('אני אהרוג אותך', 'אני אדקור לך את הראש'). ברור לי שהוא למד את זה מהגן, מילד שיש לו אחים גדולים מהם הוא ניזון. ניסיתי המון פעמים את השיטות שפסלת: הענשה, הטפת מוסר ופרסים על התנהגות טובה. כפי שכתבת, זה החזיק לכמה שעות. מה כן עושים מבלי לפגוע בו ושיחזיק לטווח ארוך?"

תשובה:

בגיל הזה זוהי תופעה נפוצה. הילד מחקה את הסביבה בניסיון להשתייך אליה. כדי לצמצם התנהגות מסוימת, כדאי להמעיט את ההתייחסות אליה. אפשר להוציא את הרוח מהמפרשים ע"י תגובה שממעיטה את ערך הקללה: אפשר לא להגיב, להתעלם מהקללה (אך לא מהילד), רצוי גם להזכיר ש"אצלנו בבית לא מדברים כך" או "לא נעים לנו לשמוע את המילים האלו".

יש בעיה? ספרו לנו

כולנו יודעים שהדרך בין עצות המומחים לבעיות בבית, בפועל, לא תמיד מובנת מאליו. מה שנשמע נהדר בכתבות - לא תמיד עובד בבית. לכן, אנחנו מציעים לכם לכתוב לנו על בעיות בהן נתקלתם עם הילדים, מצבים בהם לא ידעתם איך להגיב בלי להעניש ואיך ליישם את השיטות עליהן דיברנו בסדרת כתבות זו. בשבועות הבאים, ננסה לענות ולעזור.