עין הוד ויש הדר

באירופה מקובלת המתכונת של מושבת אמנים, היושבת בנוף מקסים ומתרכזת באמנותה. גם בארץ נוסד ב-1953 כפר אמנים מסוג זה, עין הוד.

עין הוד שונה מיישובים אחרים שהוקמו בארץ באותם ימים. ראשית, לא הייתה מאחוריו כל תנועה מיישבת, ושנית - לא עמד מאחוריו חזון חקלאי או ביטחוני. זהו היישוב היחיד בארץ שבו חיים רק אמנים, מכל תחומי האמנות.

כדי ללמוד על היווסדו של הכפר אנחנו צריכים לחזור אחורה בזמן, לשתי נקודות ציון שהשפיעו על הקמתו. הראשונה, שנת 1948. במלחמת השחרור ברחו תושביו הערבים של הכפר עין חוד ששכן למרגלות הכרמל, והשאירו אחריהם את בתיהם נטושים.

עם תום הקרבות שבו הערבים למקום, גילו כי האדמה הופקעה לטובת התיישבות יהודית, ונאלצו להקים כפר חדש במעלה ההר. הכפר הוכר רשמית ככפר עין חוד ב-2005, ורק ב-2007 חובר למערכות המים והחשמל.

המדינה הפקיעה את האדמה. פעם עין חוד, היום עין הוד 

נקודת הציון השנייה קודמה לראשונה, ולוקחת אותנו עוד כמה שנים אחרוה, ל-1941, השנה שבה עלה לארץ האמן מרסל ינקו, ממייסדי תנועת הדאדא החדשנית, שחלם על הקמת "כפר אמנים תוסס, חי ויוצר".

אמנות גבוהה ונמוכה

בשנות ה-50 שימש ינקו ממונה מטעם הקרן הקיימת לישראל על איתור שטחים עתידיים להקמת פארקים לאומיים, וכך הגיע לכפר הנטוש עין חוד. הוא קלט את הפוטנציאל הטמון בכפר, הצליח למנוע את הריסתו בידי כוחות הביטחון, ושיכנע את הממונים במחלקת התכנון לאפשר לו להקים כפר אמנים ברוח תנועת הדאדא. כפר שבו אמנים יוכלו לגור, ליצור, להפרות זה את זה ולהתפרנס באין מפריע.

מי שהגיע לכפר בהתחלה (בשיטה הידועה של "חבר מביא חבר") יכול היה לבחור באיזה בית יתגורר. ינקו עצמו בחר את הבית עם הנוף הכי יפה...

התנאים לא היו קלים; בבתים לא היו שירותים ומקלחות, ורוב האמנים היו מגיעים לכפר רק לסופי שבוע (חלקם נוהג כך עד היום).

מאחוריו מרסל ינקו, איש גבה קומה, עמד איצ'ה ממבוש, הקרוב יותר לקרקע (תרתי משמע), שהיה "המוכתר של הכפר". החיבור בין שניהם איפשר לכפר להתנהל מצד אחד באופן ניהליסטי ואוונגרדי (מסיבות פורים פרועות שנערכו בפסח) ומצד שני להתפתח בצורה מסודרת ולהקים, בין השאר, מוזיאונים, גלריות, בית ספר לאמנות וסדנאות.

בשנות ה-60 ובשנות ה-70 נהפכה עין הוד פופולארית בקרב הבוהמה הישראלית. שמעם של האירועים שהתקיימו במקום יצא למרחוק, ואוטובוסים עמוסי תיירים היו עוצרים בה בשבתות על מנת לרכוש אמנות ישראלית מקורית.

עין הוד השתנתה מאד בארבעים השנים האחרונות, והאווירה הבוהמיינית-החברתית ששררה בכפר התחלפה באווירה סולידית יותר. ואולם האירועים שנערכים במקום, המשקפים את רוח הכפר והיצירה האמנותית שלו, עדיין מהווים מוקד משיכה לרבים.

ירדה מגדולתה, אך עדיין מושכת מטיילים. עין הוד

גם כיום נע המקום בין שתי גישות, גישה המושכת לכיוון של צביון אמנותי חסר פשרות לעומת אלה שמנסים למשוך לכיוון התיירותי והמסחרי.

ואולם כולם מסכימים על כך שהאווירה הייחודית למקום נשמרה בזכות העובדה שכמעט ולא נעשתה עבודת פיתוח בכפר והוא ממשיך, בדיוק כמו לפני כמעט 60 שנה, לטבול בטבע, צופה אל מדרונות מכוסים בעצי זית, שהים ומבצר עתלית נשקפים מהם. מי שמטייל ברחבות הכפר חש שהוא משוטט בתוך מוזיאון פתוח, המציג מגוון רב של פסלים הניבטים מתוך חצרות מטופחות.

כיום מתגוררים בכפר כ-150 אמנים, אחדים פותחים את בתיהם לקהל הרחב, ואחרים מציעים סדנאות יצירה. באתר הכפר אפשר לקבל מידע באילו גלריות וסדנאות ניתן לבקר.

דע את הדאדא. סיור בעין הוד

את הסיור שלנו נתחיל מהכניסה הראשית, ונמשיך בשביל עד לגלריית לבנדל בלוך השוכנת בהצטלבות הראשונה של הכפר. קל לזהות את הבית בזכות פסל מרשים של גבר ואישה החיים בקופסת סרדינים (טלפון: 054-4546530).

בהצטלבות נעשה אקט דאדאיסטי, ובמקום לבחור בבחירה הצפויה - להגיע אל מרכז הכפר - נפנה שמאלה, אל עבר הסימטאות השקטות. נטפס במעלה השביל, עד שנראה את גן הפסלים הנשיים של אורוסלה מלבין.

נפנה שוב שמאלה ונמשיך לטפס לעבר הכניסה העליונה של הכפר. בדרך נתרשם מפסלים נוספים הממוקמים בחצרות הבתים. פנייה קטנה שמאלה תוביל אותנו לעבר הסטודיו לקדרות וחנות הספרים המשומשים של נעמי וזאב ורכובסקי, אשר השלטים המיוחדים המכוונים אליהם מצהירים כי המקום תמיד פתוח. במקום רווי הנשמה מתקיימות גם סדנאות יצירה בחומר לילדים ומבוגרים

(טלפון 04-9841107).

בתום העלייה נגיע להצטלבות; פנייה שמאלה תיקח אותנו לחנות אוספים יד-שנייה חביבה. הבוחרים לרדת ימינה יגיעו אל חנות האמנות והעתיקות של בתיה וקלוד ג'אנקור, ואם ימשיכו עוד מטה ימצאו את ריכוז הצימרים של הכפר ואת גן הפסלים הססגוני של דינה מרחב.

נחזור על פעמינו עד לגן הפסלים של מלבין, משם נמשיך ישר לכיוון האמפיתיאטרון ומרכז הכפר ההומה בשבתות. זה העיתוי להפסקת אוכל - אפשר לבחור בין מסעדת דונה רוסיה הארגנטינית ( 04-9543777) החולשת על הכיכר המרכזית, לבין מסעדת אבו יעקוב הים תיכונית, הסמוכה לאמפיתיאטרון (04-9843377), או ארט בר - בית בירה ביתית (052-8362498), לבין לטפס במעלה המדרגות ולהגיע לבית הקפה היחיד של עין הוד, המשמש אף הוא, איך לא, גלריה.

בית הקפה, המציע גם אוכל הודי, נמצא בבית אבן עם תקרה מקומרת וחצר פנימית רומנטית (054-6676089).

במרכז הכפר, שמזכיר בסגנונו כפרים דומים בצרפת, נמצאים מבני הציבור וחללי התצוגה הגדולים:

הגלריה המרכזית - חלון הראווה של הכפר - גלרייה שיתופית, מן הגדולות בארץ, שבה מציגים אמני הכפר את עבודתם, לצד עבודות של אמנים מבחוץ.

בית גרטרוד קראוס. קראוס היתה רקדנית אקספרסיוניסטית שעסקה גם בציור, בכוריאוגרפיה ובהוראת מחול. לאחר מותה נתרם ביתה לכפר, והוא משמש ארכיון הכפר ומשכן להרצאות והופעות.

לצדם פועלים בית התרבות, מזכירות הכפר והמכולת (לא פחות חשוב) וגם גלריית בית הבד, הנמצאת בתוך בית בד אותנטי (04-4508508, פתוח כל יום מ-10:00 עד 13:00 ומ-14:00 עד 16:00). הגלריה לאמנות ולבוש (04-9841126, פתוח כל יום מ-10:00 עד 16:00) והמוזיאון העיקרי של הכפר – מוזיאון ינקו דאדא, המציג את עבודיו של האמן ותערוכות של אמנות מודנית.

במוזיאון זה פעולת גם המעבדאדא - מרכז הפעלה חוויתי מקסים במיוחד, המתאים לכל המשפחה.

לאחר ביקור במוזיאון נותרו לנו עוד שתי משימות 'לאומיות'. הראשונה לבקר בבית ינקו, הנמצא בסמוך למוזיאון. לא מכבר נחשפו בסטודיו של האמן ציורי קיר שלו שסוידו, וכיום משחזרים אותם. הסיבה לסיוד, למי שתמה, דאדאיסטית לחלוטין. לפי רוח התנועה, נהוג היה לצייר על הקירות ולאחר מכן לסיידם מחדש. בבית האוכל של הכפר למשל, נתנו בכל שנה לאמן נבחר להביע את עצמו על הקירות, ולאחר מכן היו מסיידים - והקירות חיכו לאמן הבא.

המשימה השנייה היא לרדת בשביל המתפתל מאחורי המוזיאון לעבר מוזיאון ניסכו למוזיקה מכנית. זהו מוזיאון קטן וקסום, שבו אחד האוספים הגדולים בארץ לתיבות נגינה עתיקות וכלי מוזיקה מכנית. בסיור המודרך נחשפים לא רק לכלים המיוחדים, אלא גם לאישיותו המלבבת של ניסכו (052-4755313). 

מי שרוצה להעמיק את ידיעותיו על הכפר בשנות ה-50 מוזמן להצטרף בכל שבת לסיור תיאטרלי שמעבירה מדמוזאל אורנומנט, רקדנית קברט לשעבר, אשר מתארת בדרכה המשעשעת את ההיסטוריה של הכפר, על כל פרטיה העסיסיים - האנשים, הפסלים, המסיבות והרכילות... (04-9842350).