תחבורה ציבורית: בלי שבת, עם הפרדה
שר התחבורה צפוי לאשר הסדרים וולונטריים, שיתירו הפרדה בין נשים וגברים בקווי אוטובוס המשרתים בעיקר את הציבור החרדי. לדברי השר, ההסדרים יאפשרו לכל אחד "לחיות את חייו, מבלי למנוע ממישהו אחר את זכויותיו". אם כן, מדוע מתנגד השר להפעלת תחבורה ציבורית בשבת?
אלא שמתברר כי נסיעה "בהתאם להשקפת עולמם" אינה אפשרית למגזרים אחרים בציבור הישראלי. כאשר נשאל לאחרונה על-ידי ynet אם ישקול להפעיל בשבת את "קווי הלילה", שנועדו לשימושם של צעירים החוזרים ממקומות בילוי, אמר כי אין בכוונתו לשנות את הסטטוס-קוו, לפיו אסורה כיום הפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת. זאת, למרות שבאגף התנועה אומרים כי "קווי הלילה" תורמים לשיפור הבטיחות, בכך שהם מציעים לצעירים חלופה לנהיגה לאחר בילוי, שלעתים קרובות מלווה בצריכת אלכוהול. מדוע אם כן, אין השר מיישם את "הזכות לתחבורה ציבורית" לכל המגזרים בציבור?
(צילום: רועי צוקרמן)
"ציבור שיש לו ערכים"
התנגדותו של כץ לשינוי הסטטוס-קוו עקבית: מאז נכנס לתפקידו, הצהיר השר כמה פעמים כי לא יאשר את הפעלת התחבורה הציבורית בשבת. אלא שאת התנגדותו יש לבחון לאור דבריו הבאים, שנאמרו במליאת הכנסת רק בשבוע שעבר: "יש ציבור שיש לו ערכים, ציבור חשוב, שמשתמש בצורה מאוד משמעותית בתחבורה ציבורית. זכותו להשתמש ולקבל את התנאים, ולוודא שזה לא על חשבון פגיעה במיעוט או פגיעה בציבורים אחרים". בדבריו, מתייחס כץ לציבור החרדי.
אך מה עם ציבור אחר, המעוניין בתחבורה ציבורית בשבת - למשל צעירים, או מי שאינם יכולים לרכוש מכונית פרטית? בכל פעם שנשאל בעניין הסטטוס-קוו, מציין השר כי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת מנוגדת לאופייה היהודי של מדינת ישראל. לעמדה זו אמנם יש תומכים רבים, אך כדאי גם לזכור כי יש רבים הסבורים כי היעדר תחבורה ציבורית בשבת מונע את פיתוחה, ופוגע בשכבות החלשות.
כך למשל התייחס לעניין ראש עיריית תל-אביב-יפו, רון חולדאי, כאשר נשאל לאחרונה על-ידי ynet האם ראוי לדעתו להפעיל את הרכבת הקלה בימי שבת: "אני בהחלט חושב שתחבורה ציבורית צריכה לפעול בכל ימי השבוע, ובכלל זאת גם בסופי השבוע. כך זה מקובל בכל העולם - תחבורה ציבורית פועלת שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. המצב בישראל כיום, לפיו אין תחבורה ציבורית בשבת, גורם לכך שגם מי שרוצה להשתמש בתחבורה הציבורית, נדרש לרכוש מכונית פרטית".
"אין לפגוע בחופש תנועה"
בשנים האחרונות הונחו על שולחן הכנסת כמה הצעות חוק שביקשו לשנות את הסטטוס-קוו, ולאפשר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. הצעות החוק השונות, שבכולן נכתב כי "אין לפגוע בחופש התנועה בשבת", ביקשו ליישם הסדרים שיהיו מקובלים על הציבור הדתי, ולפיהם הפעלת התחבורה הציבורית תיעשה בהסכמה, ובמקומות שבהם אין "רוב משמעותי" של שומרי-שבת. עוד הוצע כי התחבורה הציבורית בשבת תפעל במתכונת מצומצמת - למשל, במספר קווים מוגבל, ובאמצעות מיניבוסים.
אלא שהעמדה אותה מבטא שר התחבורה, מייצגת את עמדת ממשלות ישראל לאורך השנים: פגיעה בסטטוס-קוו כלל אינה באה בחשבון. יש לציין כי בדרגים המקצועיים במשרד התחבורה, רווחת ההערכה כי אין כל סיבה לשינוי הסטטוס-קוו. אנשי המקצוע במשרד טוענים כי אין כיום דרישה משמעותית לתחבורה ציבורית בשבת, וכי מי שזקוק לשירותי תחבורה יכול למצוא חלופות - כמו למשל מוניות שירות.
ומה בכל זאת יכולים לעשות מי שסבורים כי "הזכות לתחבורה ציבורית", עליה מדבר השר בהתייחסו לעניין ההפרדה בין גברים ונשים, ראוי שתיושם גם בעניין השבת? "במידה שלא יהיה סידור וולונטרי שיאפשר להם לנסוע לפי אמונתם, משרד התחבורה, ואני בראשו, ניאלץ לתת להם רשיונות לתחבורה ציבורית פרטית". דברים אלה אומר השר כץ בעניין ההפרדה באוטובוסים, אך יתכן כי זה גם הפתרון האפשרי היחיד לעניין השבת - גם אם הוא רחוק מלהיות הפתרון הטוב או הראוי ביותר.
לפנייה לכתב/ת 
