כתבי ynet בעולם קופאים ומתגעגעים
הקור העז ששטף מדינות רבות הותיר את נציגינו ברחבי הגלובוס עם געגועים לישראל, ובעיקר לחוף הים. בינתיים הם משתדלים לא להחליק, לובשים עוד זוג גרביים ומתנחמים בשוקו חם. ומה מצבכם? שלחו סרטון או תמונות
בעוד ישראל ממשיכה לחכות לחורף, גם בחודש ינואר, במדינות רבות מתמודדים עם גל קור קיצוני. כתבי ynet ברחבי הגלובוס חולקים את חוויותיהם האישיות ממהכפור העז, מביעים געגועים לחוף הים בישראל ובעיקר מנסים לא לקפוא בשלג.
וושינגטון: הקנאה כואבת, הלחיים יותר
זה שבועיים שאני משתדל לצאת מהבית כמה שפחות. אני יושב כמה שיותר קרוב לפתח של מערכת החימום ומחכה כבר שהקור הזה יחזור למקומו הטבעי בקוטב הצפוני. לעומת מה שקורה בחוץ בימים האחרונים (עד עשר מעלות מתחת לאפס), אני יכול להתחמם גם בתוך המקרר שלי. וושינגטון עתירת הכוח, נראית בימים אלה כמו זבוב מותש.
לפני שבועיים זה היה שלג שכיסה את כל בירת ארה"ב, כולל את המרפסת שלי כמעט עד למעקה, ואחר כך הגיע הקור הגדול. הדבר שהכי כואב לי, אפילו יותר מהידיעה שהחברים בארץ משתזפים עכשיו בחוף הים, זה הלחיים. הקור חודר וצורב את הבשר בכל נקודה בגוף שלא מכוסה במעיל, כובע וכפפות. אחרי כמה דקות בחוץ אתה מרגיש כאילו שמישהו הכניס לך אגרוף בפרצוף.
נראה לי שזו בדיוק הבעיה של עובדי חברת הכבלים. גם הם לא רוצים לצאת החוצה. החשמל מגיע בינתיים הביתה ולכן אני עדיין בחיים, אבל הכבלים קפאו בקור. כבר שבוע שאין טלוויזיה ובחברת הכבלים טוענים שזו עבודה מיוחדת שתתבצע בתוך שבוע עד עשרה ימי עבודה. ולי, משום מה, יש הרגשה שהם מחכים כמוני לבוא האביב.
יצחק בן-חורין, וושינגטון (3- מעלות, מעונן חלקית)
לונדון: אפילו לילדים נמאס מהשלג
זו הפעם הראשונה ב-30 השנים האחרונות שלונדון כל כך לבנה. זה אמנם נפלא להתעורר ולגלות שהכל לבן, אבל פה זה מתחיל וכאן זה נגמר - כי אין ממש מה לעשות. לונדון אינה שווייץ, וכמה שקשה להאמין בימים הראשונים לסופה החיים פשוט עצרו מלכת.
בתי הספר סגורים והרחובות שוממים. קווי אוטובוס מושבתים והילדים כמובן חוגגים. אבל אפילו אותם השלג מפסיק לעניין אחרי יום אחד, ואז נשארים
עם הכיף שבלא ללכת לבית ספר או לגן. וההורים? הם נשארים בבית ושומעים מחברים בארץ על החום בישראל ומקבלים הזמנות להגיע לחוף מציצים.
מסביב יש דממת אלחוט. העצים וגגות הרעפים עמוסי שלג. כשחושבים על זה, קשה להאמין שבעיר אירופית כמו לונדון לא ערוכים למתקפת שלג כזו. היום חזרו בתי הספר לפעילות מלאה אחרי שבוע של הפסקה. שעת פתיחת הלימודים מתאחרת, כי יש להיערך ליציאה מהבית - ולא בגלל הביגוד אלא בגלל סכנות ההחלקה. גם להולכי הרגל וגם לכלי הרכב.
ובימים אלה, מכל הימים, חל יום הולדתו השני של בני. ותאמינו או לא, בעצה אחת עם הגננת, הוחלט לא לחגוג היום את האירוע, מכיוון שקיים חשש סביר שמרבית הילדים לא יגיעו. אז אמנם התבדינו בסוף וכולם הגיעו, אבל כולי עדיין תקווה שהלילה לא יירד מטח נוסף ויסכל את תוכניות יום ההולדת למחר.
בשכונת מגוריי בחרה המועצה מסיבות לא ברורות שלא לפנות את הכבישים משכבות השלג, ולכל מי שאוחז בהגה זה הופך את העסק ללא פשוט בכלל. היום, לדוגמה, בניסיון אחרון שלא לפגוע במכוניות הנוסעות בצומת היציאה מהשכונה, הרמתי את מעצור היד. אני יודעת שאסור, אבל זו הייתה התקווה היחידה שלי לא להתנגש. הרכב הנאמן פשוט סירב לעצור. שלג זה יפה ומיוחד, עד שהוא מתחיל לעצבן.
חגית קלימן, לונדון (2 מעלות, מעונן חלקית)
פריז: טיול אאוט, שוקו אין
מה עושים כשחברים בוחרים לבקר אצלך דווקא בסוף השבוע הקר ביותר שידעה צרפת מאז 1985? אין ברירה, יוצאים מהפיג'מה ויוצאים מהבית. אבל מה עושים לעזאזל עושים במזג אוויר קפוא שכזה? תמיד אפשר ללכת למקומות סגורים - למוזיאון הלובר או לגלרי לפאייט. אבל כל מי שמכיר את פריז יודע שהכיף האמיתי הוא פשוט ללכת לאיבוד. לטייל ברחובות, בלי מסלול מתוכנן, ותוך כדי כך למצוא חנויות קטנות ומטריפות, פינות חמד, מאפיות וחנויות שוקולד שמוכרות מוצרים טעימים במיוחד. ולזה מזג האוויר קצת הפריע.
בכלי התקשורת הצרפתיים נורמנדי כבר זכתה לכינוי "סיביר של המערב", אבל מאוחר מדי לשנות את כרטיסי הרכבת שקנינו, וקצת קשה לומר שכיף לטייל בחמש מעלות מתחת לאפס - המדרכות חלקות, ההליכה איטית ומסורבלת מבדרך כלל, וגם אחת לכמה זמן אין ברירה וחייבים להיכנס למקום סגור ומחומם. ומה יש הכי הרבה בנמצא? בתי קפה. אז סוף השבוע האחרון הפך למעשה לתחרות אחת ארוכה ולא רשמית על תואר השוקו החם הטוב ביותר בפריז.
נכון להערב חזרה לי חלקית התחושה באצבעות הרגליים בפעם הראשונה מאז יום שישי. התחזית צופה שהטמפרטורות יעלו במהלך השבוע רק במעט, כך שבסוף השבוע הבא לא נצא מהפיג'מה, ולא יעזור בית דין. ועם כל הכבוד למקומות שהיינו בהם, את השוקו החם נשתה בבית.
גלעד הלפרן, פריז (5- מעלות, מעונן חלקית)
ברלין: מחפשים מקום לחמם את האף
הולכים 200 מטר ברגל, אולי 300, ונכנסים מיד לחנות ממוזגת לכמה שניות רק כדי להתחמם. זו השיטה שמצאנו כדי לסייר בברלין, בירת גרמניה, שלא ראתה שלג בכמויות כאלה לפחות חמש שנים. כך שאפילו חנות ספרים עתיקה או מכון קוסמטיקה קטן, היו מקומות לא רעים בשביל לחמם קצת את האף.
העיר כולה עוטה לבן, הטמפרטורות בחוץ הגיעו השבוע עד ל-11 מעלות מתחת לאפס, ונראה שאפילו המקומיים העדיפו להישאר בבתיהם. גם תחנות הרכבת התחתית, העמוסות בדרך כלל, נראו חיוורות משהו. התעטפנו בכמה שכבות של בגדים, כאלה שלא ראו אור יום כבר שנים, לצד כמה חדשים שנרכשו עבור המאורע.
לא נתנו אפילו לפתיתי השלג שירדו כמעט ללא הפסקה, ולקור העז לעצור אותנו מלקרוע את העיר. ממגדל הטלוויזיה, הנחשב לאחד הגבוהים בעולם, דילגנו למוזיאון היהודי ומשם לחומה ההיסטורית. עם הימים השלג נערם ונערם על המדרכות וההליכה הפכה לכבדה, אז פשוט נכנסנו לבית הקפה המקומי ותפסנו מקום על אחת הכורסאות מול החלון.
חנן גרינברג, ברלין (3- מעלות, מעונן)
בייג'ינג: מתחת לעשר שכבות, עדיין קר
נסיעה לסין הרחוקה בחודשי החורף ידועה כנסיעה למקום קר. עד כמה קר? את זה מגלים רק אחרי הנחיתה. במזוודה ארזנו סוודרים וגופיות ובנוסף זוג גרבי ספורט קצרים - חשבתי שאולי בחופשה אמצא סוף סוף את הזמן לעשות כושר. בדיעבד זוג הגרביים האלה הציל אותי ושימש אותי יותר מכל.
כשהגענו לסין קידמו את פנינו שמיים כחולים, אך אלה התגלו במהרה כמקסם שווא. הרחובות פשוט קפואים. בתחילה לבשתי זוג מכנסיים אחד, גופיה קצרה ועלייה סוודר ומעיל. על הראש חבשתי כובע צמר ואת הידיים כיסיתי בכפפות, אך התקווה שאצליח להסתובב כך ברחובותיה של בירת סין נגוזה במהרה. כפות הידיים הפכו לגושי קרח שלא יכולתי להזיז, וכך גם אצבעות הרגליים.
באותו הערב מיהרתי וקניתי זוג מגפיים עם פרווה מחממת, ולמחרת כבר לבשתי טייטס ועליו מכנסיים, גרביים חמות ועוד זוג גרבי ספורט ועוד גופיה ועוד טריקו ועוד מעיל, שני צעיפים ומגן עיניים. על אימון הכושר שרציתי לעשות, ויתרתי כמו שאתם מבינים. הדבר היחיד שביצבץ החוצה היו העיניים. למרות סופת השלגים הגדולה שהחלה ביום השני של הביקור, הצלחנו להתרגל לקור וליהנות מאוד.
שרון רופא-אופיר, בייג'ינג (16- מעלות, מעונן)
"הלו, פה זה ספרד, לא פינלנד"
וגם משתתפי פורום הישראלים בחו"ל לוקחים חלק בחגיגה: "דניאלה11" כתבה מנורווגיה ששיא הקור נרשם בעיירה הצפונית קרושוק - 51 מעלות
מתחת לאפס. "בעיתונים הייתה כתבה של מומחים כיצד להתגונן מהקור הנורא ואיך להתלבש. עכשיו אני כל כך מבינה למה התיירים תמיד מסתובבים בתל-אביב עם בגדים קצרים בחורף. 17 מעלות זה קיץ".
ואילו "passarinho" סיכמה משהותה במדריד: "איזה קור פה בימים האחרונים! קופא לי התחת בחיי, אתמול ירד המון שלג והיום קור כלבים. מי שבחר לחיות בקור המזורגג הזה לפחות ידע לאן הוא הולך. אני מרגישה מרומה: הלווווו, בחרתי לחיות בספרד, לא בפינלנד".
לפנייה לכתב/ת 
