דיסתימיה: כשהעצבות הופכת לשגרת החיים שלנו
סובלים מהפרעות שינה, עייפות, חוסר אנרגיה, הערכה עצמית נמוכה, הפרעות ריכוז, הפרעות זיכרון או תחושה כללית של חוסר תקווה? לא מדובר בסתם עצבות. כ-5% מהאוכלוסיה סובלים מדיסתימיה, ורבים מתרגלים למצב הקיים ולא עושים כלום. אבל יש דרכים לצאת מהמצב הזה
השם דיסתימיה מקורו בימי קדם, כשבלוטת התימוס המצויה אצל התינוק במרכז החזה והולכת וקטנה נחשבה לאחראית על מצבי הרוח שלנו. כך כונה מי שמצב רוחו מאוזן רוב הזמן כ"אאותימי", בעוד שמי שסובל מהפרעה במצב הרוח כ"דיס-תימי".
"דיסתימיה בעולם הפסיכיאטריה היא אבחנה חדשה יחסית משנות השמונים" מסביר ד"ר הדר שליו, מומחה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיסט מביה"ח סורוקה, "עד אז האנשים שסבלו מההפרעה התאפיינו במצב רוח ירוד ואובחנו כסובלים מהפרעה דכאונית. בהמשך נקבעה אבחנת הדיסתימיה".
עייפות, חוסר אנרגיה, הפרעות ריכוז
על פי ספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM, דיסתימיה מאופיינית בסימנים דכאוניים במידה שאינה מגיעה לדיכאון קליני. מדובר במצב כרוני מתמשך לתקופה העולה על שנתיים לפחות. האבחנה מתבססת על מצב רוח ירוד רוב הימים, לפרק זמן של שנתיים לפחות, במהלכן לא היה פרק זמן נקי מסימפטומים שעולה על חודשיים. בנוסף קיימים שני סימפטומים נוספים לפחות הכוללים תיאבון ירוד, הפרעות שינה, עייפות, חוסר אנרגיה, הערכה עצמית נמוכה, הפרעות ריכוז, הפרעות זיכרון ותחושה כללית של חוסר תקווה.
"דיסתימיה נבדלת מדיכאון קליני שבו קיימים עוצמות גבוהות של מצב רוח ירוד, פסימיות, חוסר אונים ועיסוק במוות" אומר ד"ר שליו, כ-10% מאלה הסובלים מדיכאון קליני מגיעים לפסיכוזה בה מופיעות מחשבות שווא התואמות את מצב הרוח שלהם. הם חשים חסרי ערך במחשבה שהם מביאים רק סבל לעולם ובגללם המשפחה סובלת, עד לרמה של מחשבות רדיפה בהן הם משוכנעים שרוצים להרוג אותם משום שהם מביאים רק סבל. דיסתימיה לא מגיעה לעוצמות הללו".
דיסתימיה שכיחה יותר אצל רווקים בעלי רמת הכנסה נמוכה, כאלה שעברו התעללות או פגיעה בילדות, וכאלה שבמשפחתם הקרובה אנשים הסובלים מהפרעות מצב רוח כמו דיכאון או הפרעה דו-קוטבית.
במרבית המקרים מתחילה הדיסתימיה בגיל מוקדם, עוד לפני שנות העשרים. לדברי ד"ר שליו, רבים מהסובלים מדיסתימיה סבורים כי מצב רוחם הירוד הוא "חלק מהחיים", פשוט משום שאינם רגילים לסיטואציה אחרת. הסובלים מדיסתימיה להבדיל מדיכאון קליני, ממשיכים לתפקד, אך סובלים מפגיעה בכל אפיקי החיים.
הטיפול בדיסתימיה משלב פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. משך שנים ארוכות נחשב הטיפול הפסיכולוגי לעיקרי בדיסתימיה. היסטורית, הטיפול הקלאסי הוא הטיפול האנליטי-דינאמי. המדובר בטיפול פסיכולוגי ארוך שנובר בנבכי הקונפליקטים של האדם במחשבה שפתירתם תפחית את המתחים התוך-אישיים.
משך השנים פותחו שיטות טיפול חדשות יותר כמו הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי שנמצא יעיל ובטוח. טיפול זה אינו חופר לתוך הקונפליקטים אלא טוען כי בבסיס ההפרעה הנפשית מצויים דפוסי חשיבה שגויים ופירוש לא נכון של סיטואציות. מיפוי דפוסי החשיבה השגויים, הצעת אלטרנטיבות מחשבתיות ודרכי התמודדות חלופיות, הרפיות ועידוד להצלחה מביאים להטבה משמעותית במצבם של הסובלים מדיסתימיה.
יש לזה תרופה
אבל לא די בטיפול הפסיכולוגי. בעשור האחרון נכנס לשימוש הטיפול התרופתי הכולל תרופות מעכבות המעביר העצבי סרוטונין המשמשות גם לדיכאון. אלה הסובלים מדיסתימיה הכוללת תסמינים של חוסר אנרגיה כמו עייפות, חוסר יוזמה
ותשישות כרונית, יטופלו בתרופות כמו וולבוטרין, פרוזק או אפקסור בעוד שאנשים הסובלים מהפרעות בשינה וחוסר תיאבון יטופלו בתרופות כמו פרוקסטין ורסיטל. "רוב העבודות מראות שכ-70% מהמטופלים תרופתית יגיבו טוב לטיפול יחד עם פסיכותרפיה" אומר ד"ר שליו.
באשר לאלה העמידים לטיפולים הללו, מוצעות אלטרנטיבות חדשות יחסית שעדיין נמצאות בשלבי בדיקה. כך למשל קיים נסיון לטיפול בתרופה לטיפול בהפרעות בלוטת התריס אלטרוקסין, בתרופה ליתיום המשמשת במקור לטיפול בהפרעה ביפולארית, או בתרופה טגרטול המשמשת לפרכוסים ומיגרנות. תרופות אלו מגבירות את השפעת התרופות הפסיכיאטריות ומסייעות לטיפול.
"דיסתימיים לא מכירים את עצמם אחרת פעמים רבות" אומר ד"ר שליו, "מגיל מאוד צעיר מצב הרוח שלהם ירוד, והם תופסים את הדיכאון כאילו הוא חלק מהם. לכן צריך להזכיר להם שאם יטופלו הסביבה תהיה טובה יותר להם. כל מה שהם חשים הוא שאינם שווים כלום, העולם אינו שווה כלום והעתיד לא טומן בחובו שום תקווה. אני רע, העולם רע וימשיך להיות רע. הטיפול יכול לשנות את היכולת שלהם לשנות את מה שקורה סביבם, את יחסי האנוש, את התפיסה שלהם לגבי יכולתם להצליח בלימודים בזוגיות, בחברה ובעבודה. לחוש שאפשר להנות מהעולם ולהרגיש בטוחים בו".
