מחפשת יהלומי קיץ על המדרכה
"הלילה כהוי, וסימני הדרך שלי נחבאים/ בחריצי המרצפות/ עטלפים חגים מעליי/ שוברים את העלים הגבוהים/ אין לנון זכר כאן". שיר של אנה בניאל
בארץ הפלאות
א
גִילִיתָּ לִי דֵלֶת סְתָּרים וּבָה
חֲדַר מַרְאוֹת. הִסְתכּלְתי בָּהִשְתקְפוּת שֵל
שְנֵינוּ. כְּשְהִצְמַדְנוּ שְׂפָתָיים עֲצַמְתִּי עֵינָיים.
כּל מה שְיִקְרֵה בָּחֵדֶר מְעַכְשָיו יִשָאֵר בֵּין אַרְבָּעָה
קִירוֹת בֵּין אַרְבָּע מַרְאוֹת בִּשְתֵּי
עֵינָיים.
ב
בְּזֵיעָת הֲרְחוֹבוֹת יוֹצֵאת לְחֲפֵּש
יָהָלוֹמֵי קָיץ על הַמִדְרַכָה. אֲנִי לא מְסִירָה
את הַמָבָּט מִמֵנָה
אם יאבְדוּ - לא אֶמְצָא את הַדֵרֶך חַזַרָה
אֵלֵיךָ.
הַלַילָה כָּהוּי, וְסִימַנֵי הַדֶרֵךְ שֵלִי נֵחְבַּאִים
בְּחַרִיצֵי הַמִרְצַפוֹת.
עַטַלֵפִים חַגִים מְעַלָיי
שוֹבְרִים את הֶעֳלִים הַגְבוֹהִים
אֵין לַנוּ זֵכֵר כָּאן.
אנה בניאל, בימאית ומורה לתיאטרון, בוגרת לימודי בימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים. בימים אלה עובדת בתיאטרון הקאמרי, כעוזרת במאי להפקה "גטו" מאת יהושע סובול ובבימויו של עמרי ניצן.
לכל כתבות המדור לחצו כאן