ליברמן, לא ככה לא עושים זובור

בגרמנית עתיקה, השם ליברמן פירושו איש אהוב ונחמד. איך אדם נחמד כזה עושה "זובור" לשגריר של מדינה ידידותית? לא מובן. בעיקר כשמתברר שהוא פשוט לא יודע איך עושים "זובור".

אם ליברמן היה משרת בגולני, היו הרובאים מסבירים לו. לא כסא נמוך ולא מחסור בחיוכים. אלא כך: מכניסים את השגריר לאוהל 12, משכיבים אותו עירום על שולחן צבאי, מורחים את גופו במשחת נעליים, משחת שיניים. שוברים על ראשו כמה ביצים, מוסיפים גריז ושמן מנוע ומסבירים לו מי כאן בעל הבית ולמי צריך לציית. כן ככה. " זובור" יהודי לתפארת.

אחר כך לוקחים אותו למקלחת חמה, שוטפים, מלבישים ומרגע זה הוא אחד מהחבר'ה. אל תשכח. לא משפילים לנצח. מלמדים לקח ומקבלים לחבורה.

אבל... ליברמן איש נחמד והוא גם שר החוץ של מדינת ישראל. אז "זובור" כזה הוא לא יודע ממילא לעשות. הרי התוצאות גם מצביעות על כישלון הסברתי ולכן כדאי היה שייגש לארכיון בניין האו"ם ויבדוק כיצד עשה נציג ישראלי אחר "זובור דיפלומטי" לכל מדינות ערב שתקפו את ישראל מייד לאחר הכרזתה:

הוא הושיב את נציגיהן על הכסאות הגבוהים ביותר בעולם במועצת הביטחון, והשמיע את הדברים הבאים: "מדינת ישראל היא פרי התמדה ודבקות, אשר לא נודעו כמוהן בדברי ימי העמים. קרה הדבר, שעם זה (העם היהודי) - עת הגיעו עינויו לשיאם - מצא בליבו כוחות ליכוד ומרץ וביטחון, שעמדו לו להקים את ביתו השלישי. העם היהודי לא חתר אל התכלית הזאת אלפיים שנה כדי לוותר עליה אחרי שהתגשמה, בהסכמתם הגמורה של דעת אומות העולם, ולתת בזה סיפוק לתוקפנות לא-חוקיות ולא-מוצלחות. ישתנה אשר ישתנה, בדבר הזה לא יחול שינוי.

"מדינת-ישראל היא איבר קבוע בגופו של הנוף הבינלאומי. המתאר לו את העתיד בלעדיה, בונה לו שוליות על חול. כל הנוטע בלב הערבים את האמונה ביציבות ישראל ובקביעותה, מקרב את השלום. כל הכרה בישראל, כל קול המוּרם נגד התוקפנות, כל גילוי אהדה לרפובליקה שלנו במלחמתה האמיצה הוא ציון בדרך העשויה להוליך לשלום, אולי מהר יותר משנראה לנו היום".

כן כן. אבא אבן בנאום בפני עצרת האו"ם ב-13 ביולי 1948 לאחר חודשים עקובים מדם של מלחמת העצמאות. בעקבות ה"זובור הדיפלומטי" הזה החליטה מועצת הביטחון של האו"ם ב-15 ביולי כי מעשיהן של המדינות הערביות שהשתתפו במלחמה נגד ישראל הם בגדר הפרת-שלום, והיא ציוותה על הצדדים לקיים שביתת-נשק מתמדת.

אז מה עדיף, מר ליברמן? "זובור" כזה על הכיסא במשרד החוץ, או דברים חריפים, כנים וערכיים שנחרתו בתודעת העולם לנצח?

והיכן היינו אנחנו לדעתך, אזרחי מדינת ישראל, שצריכים מחר לפגוש את עמיתינו ברחבי העולם ולהסביר להם כיצד מתנהג שר החוץ שלנו המייצג את כולנו? היכן נוליך את החרפה? מה נגיד? שכבר אין מילים בלכסיקון העברי כדי לענות לטורקים? כבר נגמרו במשרד החוץ כל המחשבות כיצד להגיב על ההסתה של ראש ממשלת טורקיה? אלה הרעיונות הכי מתוחכמים שמייצרים שם תחת דגל ישראל? כיסא נמוך? כמה נמוך יכולתם לרדת?