מנהל השקעות? לא כדאי לסמוך על חברות הדירוג
גם אחרי המסקנות שהוסקו בעקבות הקריסה הפיננסית ב-2008, עדיין מודלי הדירוג לבחירה נכונה של השקעה, שאמורים היו להשתכלל ולתת מענה טוב יותר, לוקים בחסר. עד שימצא פתרון רציני, כדאי למשקיעים הקטנים לא לזלזל באינטואיציה שלהם ובידע אישי שצברו
המשבר הגלובאלי ובכלל זה קריסת הבנקים והמוסדות הפיננסים בארה"ב ואירופה, הפתיעו פעם נוספת את השוק הפיננסי והוכיחו שוב את הבעייתיות של הגופים האמונים על הבקרה ועל השקט הנפשי שלנו להתריע מבעוד מועד על קריסת גופים מוסדיים גדולים בתחום הבנקאות ושוק ההון מחד, ואת חשיבות הרגולציה מאידך.
ניהול סיכונים: האם החסכונות שלנו בטוחים?
מנכ"ל פסגות: נכשלנו בתמחור סיכונים
הרגולציה מצידה אמנם מאלצת את אותם גופים לשפר את מערכות ניהול הסיכונים והבקרה שלהם באופן מתמיד ובכך להגן עליהם ועל ציבור המשקיעים מפני חשיפות אפשריות ככל האפשר. אך האם הנחות העבודה הישנות עדיין רלוונטיות לימים שלאחר המשבר?
המודלים לא מסוגלים להתמודד עם המציאות
המודלים של חברות הדירוג אמורים לשמש אחד הכלים מרכזיים בהערכת המוסדות הפיננסיים כאמור ובמתן התרעה שוטפת על שינוי ו/או דרדור במצבם.
כאן עולה השאלה: איך ייתכן שמוסדות פיננסיים המוערכים על ידי מודלי הדירוג כגופים פיננסיים איתנים בדירוג גבוה, קורסים בין לילה, ובעצם מה המטרה שלשמה קיימים דירוגים מסוג זה, אם לא לתת תמונה אמינה לכל הגורמים המעורבים בשוק, ובכללם המשקיע הקטן, לגבי יציבות מוסדות אלה ורמת הסיכון הנובעת מההשקעה בהן.
הדבר בולט במיוחד במקרים קיצוניים, כאשר למרות המודעות הגוברת והולכת לחשיפות ולנושא ניהול הסיכונים מצד הנוגעים בדבר, אין התראה מוקדמת לקריסת גופים כדוגמת "ליהמן ברדרס" ודומיהם עם גירעון בהיקף בלתי נתפס של מאות מיליארדי דולרים.
מתוך היכרות מעמיקה עם תחום המכשירים הפיננסים, נראה כי לפחות חלק מהבעיה נמצא בהיעדר יכולת מספקת של המודלים כאמור, להתמודד בצורה טובה עם מורכבות המכשירים הפיננסים המתוחכמים הקיימים כיום בשוק ההון. מכשירים אלו מגלמים סיכון ממונף משמעותי וכתוצאה מכך אין התראה בזמן אמיתי לגבי החשיפות המתייחסות לנושא זה.
הסטטיסטיקה גברה על הגורם האנושי
מזווית ראייה שונה, בדרך כלל מודלי הדירוג מסתמכים בעיקר על שיטות סטטיסטיות. גם הרגולציה ובכלל זה הוראות המפקח על הבנקים לגבי חובות פגומים לתחום הבנקאות ולתחום הביטוח, שנועדו לשפר את יכולות ניהול הסיכונים של הבנקים וחברות הביטוח, מסתמכות בחלקן באופן משמעותי על מודלי דירוג סטטיסטיים שאמורים לספק תמונת מצב אובייקטיבית ואמינה לגבי מצבם של המוסדות שאותם הם מדרגים.במבט לאחור, נראה כי השאיפה להסתמכות גדלה והולכת על מודלי דירוג בכדי להקטין את המעורבות והטעויות של הגורם האנושי, הביאה לכך שבעצם הסטטיסטיקה כשחקן מרכזי במגרש החיזוי, הפכה את מודל הדירוג לגורם סיכון מהותי בפני עצמו.
מכאן עולה שאלה נוספת: האם אותם מודלים שאינם יודעים לחזות באופן שוטף ועדכני את מצבם הקריטי של ארגונים מובילים בעולם הנמצאים במצב קריסה, במיוחד כאשר מדובר בשוק בעל תנודתיות גבוהה, אכן נותנים מענה לנדרש מהם? והאם הם באמת צריכים לשמש כבסיס עליו יש להסתמך לצורך חיזוי והערכת המצב של הגורמים הפיננסים השונים?
אל תזלזלו בידע אישי
נראה כי מנקודת ראות של המשקיע הקטן התשובה לעניין זה הנה בהחלט שלילית, בכל הנוגע להתראות לגבי סיכונים מוחשיים הצפויים בגין השקעות בגופים אלה. הפתרון לטיפול במודלי הדירוג עד שאלה יעלו מדרגה בדרגת אמינותם, טמון בשלב זה בביצוע בקרה משלימה למודלים הללו מצד המשקיע עצמו – היכרות עם הענף או ידע בתחום שעשויים לסייע לו בקבלת החלטה האם כדאי להשקיע בנייר ערך מסויים או לא.
גם הרגולציה תיטיב לעשות אם תראה צעד קדימה ותשלב כלים נוספים בכל הנוגע להסתמכות על מודלים אלו.
ד"ר דב הלפרין הוא מנכ"ל חברת הלפרין יועצים (HMS)
לפנייה לכתב/ת 
