ועכשיו כולם ביחד: "ירוק הוא הצבע"

מותר להניח, במידה רבה של ביטחון, שהוגי רעיון "השדרה החשמלית" בתערוכת הרכב של דטרויט, לא ניסו לקשר בדרך כלשהי את האזור המיוחד בקצה האולם שהוקצה לרכב חשמלי ודלקים אלטרנטיביים, ללהיט המעצבן של תחילת שנות ה-80', בביצוע אדי גרנט. זאת, למרות שאפשר היה למצוא קו משותף כלשהו - העיסוק בחשמל למשל. במקרה של גרנט מדובר אמנם בשם רחוב שהיה מהראשונים לזכות בתאורה, ואילו בדטרויט מדובר בעניין מעט יותר משמעותי לאבולוציה האנושית משכונת מהגרים קשיי יום לונדונית. אבל זה קליט, וזה מספיק.

נראה את השוטר שיסכים לנהוג בכזו. תערוכת הביזאר בדטרויט 

מבחינה מעשית, הקצאת אזור מיוחד לנושא הירוק-חשמלי, ידידותי לסביבה וחסכוני ממש בדלק, ללא ספק מיותר. דטרויט לא ממש עוסקת בהרבה יותר מהישרדות, חיוכים אופטימיים "למרות הכל", וכאמור - פתרונות להקטנת צריכת הדלק, או לפחות צמצום הוצאות הנסיעה. בעידן בו כמעט כל טנדר גדול מציע יכולת פעולה עם דלק שאינו בנזין עשיר אוקטן ואפילו קדילאק אסקלייד מציג גרסה היברידית, כנראה שמשהו ממש גדול קורה לתעשייה הזו.

וזה עוד לפני שמתייחסים לתעוזה הלא ממש מובנת של יצרנים מהמזרח הרחוק, שהגיעו לתערוכה עם כלי רכב ביזאריים לחלוטין. החל מכמות עצומה יחסית של כלים תפעוליים חשמליים, וכלה בפתרון ידידותי לסביבה של מכונית משטרה קטנה במיוחד. אפשר רק להניח שבחלקים מסוימים של העיר דטרויט, יתייחסו אליה באופן ממש ידידותי, אם שוטר כלשהו יעז להראות בה את פניו.

תחנת הדלק של העתיד? חשמל במקום סולר

אבל אם להישאר רציניים יותר, העניין הרב שמייצרות החשמלית של שברולט והליף של ניסאן, שכנע כמות גדולה יחסית של חברות, להציג בדטרויט "פתרונות-חשמל". החל מעמדות טעינה מיוחדות, דרך גלגל של מישלין שפותח עבור מכונית חשמלית, מרכבי מכוניות קלים במיוחד, וכלה ביצירות מוטוריות שאיש לא היה מעלה על דעתו להביא לייצור אי פעם. כמו הטנגו למשל, מכונית חשמלית סופר ביצועיסטית אך חסרת כל הגיון שימושי, אליה נתייחס בכתבה נפרדת.

וכדי להבין עד כמה רציניים אנשי דטרויט באשר לנושא החשמלי ולפתרונות הסובבים אותו, מומלץ להזכיר את שמו של שי אגסי. האחראי למיזם רשת לטעינת מכוניות חשמליות בטר פלייס מוכר כאן היטב. לעיתים נראה כי עם כולם הוא כבר הספיק לשוחח, ואת כולם הקסים ושכנע שההצלחה היא עניין של זמן בלבד. על ההיגיון העומד מאחורי המיזם, ובעיקר ההתגייסות הפוליטית-עסקית בישראל לטובת הרעיון, יש לבכירי התעשייה דעה ברורה ולאו דווקא חיובית. מצד שני, אגסי הוא מתחרה, כך שקשה לייחס להם אובייקטיביות יתרה.

ואולי מעניין עוד יותר מהעיסוק בחשמל, יהיה לבחון כיצד יבוא הנושא לכלל ביטוי בתערוכה הבאה של דטרויט, בינואר 2011. כי אם לשפוט לפי התצוגה השנה, מקומן של מכוניות מונעות בנזין יהיה בפינה מרוחקת ומאוד לא פופולארית של אולם צדדי. אנחנו יכולים אפילו להעניק שם לאזור השמור עבור מכוניות מרעילות סביבה ושתייניות דלק - "שדה נפט".