הוא התחיל מהלך שהוביל לקרן

כשכדורגלן ישראלי מצליח לחתום בחו"ל כל הסטטוס שלו משתנה באחת. לראשו של מי שהתמזל מזלו מוצמדת בשנייה הילה זרחנית, והוא הופך באחת לבן האצולה. אותו בר מזל בדרך כלל נוסע לעונה אחת, משחק בליגות המילואים הבכירות באירופה ומתגעגע לאוכל של אמא.
במשך אותה שנה הוא מקבל המון שורות בעיתונים. משהו בנוסח: "התחיל את המהלך שהוביל לקרן שהובילה לכמעט מצב מסוכן". או: "היה מעורב במצב מסוכן ברחבה ועכשיו יש לו סיכוי להיכלל ב-16 במשחק גביע הליגה". חוזה בחו"ל שווה כמעט אוטמטית מקום בנבחרת הלאומית (אם לבחור יוצא לשחק, אבל גם זה לא תנאי הכרחי).
וכשהשגרירים סוף סוף חוזרים, הם בדרך כלל שבים אל חיקו של חוזה מפנק. בראיון למקומון הם יסבירו ש"באירופה מקצוענות זה מקצוענות".

מראדונה עם פנים של אמסלם

קחו לדוגמה את כריסמס. לפעמים נדמה כי המציאו לנו את חנוכה רק כדי שלא ניכנס לדיכאון קליני בכריסמס. ארבעה ישראלים בלבד בילו את ההיסטריה הנוצרית ההמונית בגולה, כנראה שיש גבול ליכולת השיווק של פיני זהבי. אגדה אורבנית מספרת כי הוא מכין קלטות וידאו של מראדונה, ובעזרת גרפיקת מחשב מדביק את הפרצוף של דוד אמסלם. מבט חפוז אל ליגת גברי לוי מגלה שאין לסקאוטים מה לחפש פה, מהמערב הפרוע של אלי זינו ועד ממלכת הוולבו של יעקב שחר הם ימצאו רק את יוסי בניון, שלא החזיק חצי שנה באייאקס, הקבוצה הכי יהודית באירופה. אין לאצולה דור המשך, ואקום גדול הולך לנחות לתוך המציאות החברתית של הכדורגל.

עידן טל, האיש והאניגמה

הישראלי ששיחק השנה הכי הרבה דקות באירופה הוא דווקא עידן טל. טל אף פעם לא היה כוכב בקנה מידה ישראלי, הוא החל את דרכו בצד האדום חיוור של ירושלים, וכשכבר עלה למרכז, נחת בשבט לוזון, בחצי השקט של מלאבס (הכל יחסי). חצי שנה כמושאל בהפועל תל אביב הספיקה לו כדי לשדרג את הסטטוס. עידן טל הוא חתיכת אניגמה, הוא אף פעם לא נתן עונה גדולה, אף פעם לא היה בנבחרת העונה, או מועמד לשחקן העונה. הוא היה עוד שחקן טוב שבלט במקומות שבהם לא ממש קשה לבלוט. הקריירה שלו היא משהו בין הברקה גאונית לאשליה ביזארית שהולכת כל רגע להתפוצץ בפרצוף. מילא אם הוא היה מגיע לקריסטל פאלאס, על תקן קונוס אנתרופולוגי כמו דוד אמסלם, אבל טל הגיע לאברטון, הקבוצה האנגלית שזכתה בהכי הרבה אליפויות אחרי ליברפול, יונייטד וארסנל. מי שליהק אותו לשם צריך לקבל את פרס ישראל. בית"ר ירושלים, כמה צפוי, כבר גיששה בכיוונו, הוא אמר שהוא לא פוסל את האפשרות. בינתיים המנג'ר וולטר סמית נותן לו לשחק, וכמובן מחליף אותו ראשון (שמתם לב שכל ישראלים בחו"ל שאיכשהו משתחלים ל-11 תמיד מוחלפים ראשונים?).

הברונמיס שמחפש תשומת לב

תושבי בירמינגהאם מכונים “ברונמיס". ג'וזף צ'מברלין, לשעבר ראש ממשלת בריטניה, הוא ברונמיס. נייג'ל מנסל, אלוף פורמולה 1 וג'.ר.טולקין, הסופר שחיבר את "שר הטבעות" ו"ההוביט" הם ברונמיס. נג'ואן גרייב לעולם לא יהיה ברונמיס. הוא נחת במרכז הווסט מידלנס, בעיר שעליה אומרים שיש בה יותר תעלות מוונציה. פעם היא הייתה המפעל של העולם, והיא הנפיקה לתרבות המודרנית את דוראן דוראן, יו.בי. 40 המעיקים ובלאק סאבאת' ההתאבדותיים, וכן קבוצת כדורגל שזכתה בגביע אירופה לאלופות. גרייב הגיע לשם רק בגלל שהוא מגן שמאלי. חסרים בעולם מגינים שמאליים טובים. גרייב כבר הפך מזמן מאייטם תקשורתי לגיטימי לאיזוטריה. נזכרים בו רק כשהוא תובע את הפועל חיפה, או מגשש אצל בית"ר ירושלים. לאף אחד אין מושג מה קורה איתו, והאמת שאת אף אחד זה לא ממש מעניין.

האיש החולה על הבוספורוס

סמוך לגדות הבוספורוס, בארץ שכונתה פעם "האיש החולה של אירופה", יושב לו חיים רביבו בארמון סטייל סולימן המפואר. בשנה האחרונה בגליסיה הפך לשחקן ספסל, עכשיו הוא שחקן ספסל בטורקיה. לליגה הטורקית מגיעים בעיקר זרים עייפים כמו קנת אנדרסון וגיורגי האג'י, זרים שעתידם כבר מאחוריהם. הם באים כדי לרפד את העו"ש לפני הפנסיה, לדפוק מסאז'ים מלאי בריאות כל שני וחמישי ולדחוס לכבד כמות מהוגנת של ראקה – הערק העות'מני המשובח. כדורגל לא ממש בראש שלהם. זו הסיבה שגם הנבחרת הטורקית, כמו הקבוצות הטורקיות, עברה מטמורפוזה מבדיחה עצובה לנבחרת דרג ב' לגיטימית. השחקנים הטורקים הם אלה המושכים ברסן, לא הזרים. נכון, מריו ז'ארדל הברזילאי מחורר רשתות גם מתוך שינה, אך מאחוריו מסתתרת חבורה אמביציוזית של מוסלמים, שגם אירופה המערבית מתחילה לגלות בהם עניין. רביבו ישרוד עוד עונה, מקסימום עונה וחצי. בית"ר ירושלים, כן, שוב היא, כבר מחכה לו עם הצ'ק.

אייל ברקוביץ' והתעויוט

אייל ברקוביץ' התחיל את הקריירה הבריטית שלו עם צמד סוריאליסטי לרשתו של פטר שמייכל, המשיך עם קבלת יריקה מג'ון מונקר, בעיטה לפרצוף מג'ון הארטסון והאשמת כל ווסטהאם באנטישמיות, אך הוא לא למד. הוא הצפין לגלזגו ועיצבן את האוהדים באמצעי התקשורת כשאמר להם את האמת בפרצוף לגבי סיכויי האליפות. כשמרטין אוניל, מאמן שדוגל ב"בעט ורוץ" המסורתי, הגיע, הקוסם מהכרמל עשה עוד טעות טראגית והצהיר כי הוא לא ישנה את צורת משחקו בשביל אף אחד. בהתחלה זה הספיק לאוניל בשביל להושיב אותו ביציע במשחקי הליגה, עכשיו הוא גם לא רואה הרכב בליגת המילואים. ברקוביץ' הוא היחיד שבית"ר ירושלים לא הביעה בו עניין. צריך דמיון חולני במיוחד כדי לראות אותו ואת ואופיו נוחתים בתוך המזוודה הגרעינית של אלי גוטמן. הוא בהחלט יהיה הקיסם שיבעיר מדורה עד לאזור איי, לא יצטרכו כבר לחלק את ירושלים.