למרות המחלוקת, כולנו תורמים חיים
לרגל השקת "ערבים" – כרטיס לתרומת איברים על פי ההלכה – הניחו הרבנים יובל שרלו ושמואל אליהו בצד את היריבות האידיאולוגית ופרסמו בעלון "עולם קטן" מאמר משותף למען הצלת חיים: "התגייסנו בגלל כמות התורמים הקטנה; מצוות קבורה נדחית מפני פיקוח נפש"
הצלת חיים היא למעלה מכל ויכוח. פיקוח נפש דוחה את כל המצוות, חוץ משלוש העבירות החמורות שבתורה. "וחי בהם", אמר הקב"ה בתורה, "ולא שימות בהם". לכן חייבים אנו לעשות כל שביכולתנו על מנת להרבות חיים ולהציל חיים בכל מה שידנו מגעת.
המאמר הזה עוסק בהצלת חיים באמצעות הסכמה ל"תרומת איברים" על פי המותר בהלכה. וכשתרומה מותרת – היא הופכת באחת להיות גם מצווה. אדם אחד יכול בתרומתו להציל חיים של כמה וכמה אנשים, לעזור להאריך את חייהם של עוד אחרים, ולשפר את איכות חייהם (תרומת קרנית).
אנו מתגייסים לעודד את התרומה הזאת כי מספר האנשים
הרב יובל שרלו:
"תרומת אברים זו התשובה הגדולה"
גיל בן נון
ראש ישיבת ההסדר פתח-תקווה לא רק מאמין בתרומת איברים אלא רואה בכך זכות גדולה: "אין משמעות עמוקה יותר מכך שאפילו אחרי מותו של אדם הוא מצליח לעשות חסד לאחר ולתת לו את אפשרות החיים"
אמנם קיימת מצוות קבורה, אבל גם היא נדחית מפני פיקוח נפש, וכשמצוי בפנינו חולה ויש נפטר שיש באיבריו כדי להצילו ואנו לא עושים זאת, אנו מבטלים מצווה רבה של פיקוח נפש, שדוחה את כל התורה כולה.
תרומה במצב שכזה מביאה לאדם תועלת גם בעולם הזה וגם בעולם הבא: בעולם הזה - כי בהסכמה מראש לתרומה מבטיח האדם גם את קדימות עצמו וגם את קדימות בני משפחתו לקבל תרומת איברים אם יצטרכו לה, חלילה. ובעולם האמת - כי יש מצווה להציל חיים כשאפשר: "לא תעמוד על דם רעך", "ורפֹא ירפא", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד.
האם יש אדם בעולם שיסכים לראות את אחד מיקיריו סובל או נפטר כשלידו נקבר אדם שהיה יכול להציל את חייו באחד מאיבריו? על זה אמר הלל הזקן שכל התורה כולה נכללת במילים "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך".
למה אין לחשוש
אנשים חושבים בטעות שיש איזה איסור הלכתי בתרומת איברים וזה לא נכון. כל האיברים הנתרמים יבואו בסופו של דבר לקבורה כדין. כל עוד הם מתפקדים בגוף של אדם חי, מצוות הקבורה בכלל לא חלה עליהם. גם החשש שייקחו את איבריו של התורם קודם פטירתו הוסר בגלל שלוש סיבות עיקריות:
א. הידע הרפואי התפתח והרופאים מסוגלים היום לבצע השתלת איברים אחרי הפסקת נשימה מוחלטת ובלתי הפיכה של התורם (מה שנקרא בעולם: "המוות המוחי-נשימתי", והדגש הוא על ה"נשימתי" שאז ברור שהאדם מת), מצב שהכירו בו מרבית הרבנים בעולם כשעת המיתה.
ב. החוק שנכנס לתוקפו השנה בישראל אומר כי אין לקחת את איבריו של אדם לפני שמתבצעות כמה וכמה בדיקות לוודא שהתורם מת מוות מוחי-נשימתי מוחלט ובלתי הפיך באופן שאין על זה כל עוררין.
ג. הוקם מערך ארצי לפיקוח על קביעת המוות, מערך שמוודא את ביצוע החוק כפי החוק וכפי ההלכה בבתי החולים ברחבי הארץ.
מדינת ישראל ידועה בעולם ברגישות הרבה שלה לחיי אדם. גם אויבינו מכירים את הרגישות הזאת ומנסים לנצל אותה לצרכי סחיטה. הפלא הגדול הוא שבנושא הצלת חיים באמצעות תרומת איברים מיקומנו בעולם הוא נמוך מאוד. את הקלקול הזה חובה לתקן. מדינת ישראל צריכה להיות הראשונה בעולם בהצלת חיים. הציבור הדתי חייב להצטרף למהפכה ואולי גם להוביל אותה.
אמנם, בחתימה על 'כרטיס אדי' יש גוון של צוואה ולא כל הרבנים ממליצים לצעירים לחתום על צוואה כזו, אבל בדיוק בגלל זה קמה באחרונה יזמה חדשה, שמאחוריה עומדים הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א ורבנים אחרים, לנסח כרטיס שבו מובעת תמיכה עקרונית ברעיון של תרומת איברים כפי שקבעה בשעתו הרבנות הראשית לישראל בראשות הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל ויבלח"ט הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א.
כך אנו יוצאים ידי חובת כולם: גם מביעים עמדה חיובית עקרונית שלנו בעת התרומה, גם מבטיחים כי תרומת האיברים תיעשה על פי ההלכה והחלטות מועצת הרבנות הראשית לישראל וגם לא כותבים צוואה פרטית ולא פותחים פה לשום אסון חלילה. אדרבה: מי שחותם על כרטיס כזה מבורך מפי הרבנים באריכות ימים ובהצלחה בכל צעדיו.
אנו קוראים לציבור הקוראים להצטרף לתכנית זו – תרומת איברים עם הכרטיס החדש, הנעשית בפיקוח הלכתי הולם ובחסות "המרכז הלאומי להשתלות". מי שרוצה להצטרף יפנה לשמעון גרשוני בטל': 054-8170018 או במייל: AREVIM101@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
הרב יובל שרלו
צילום: עופר עמרם
הרב שמואל אליהו
צילום: אביהו שפירא
מומלצים
