נאשם בעבירות מין בילדים בארה"ב - לא יוסגר
אדם שעלה לארץ מארצות-הברית ב-1984 הואשם במולדתו בביצוע עבירות מין בקטינים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת האמריקנים, אך השופטת פרוקצ'יה הפכה את ההחלטה בין היתר בשל הזמן שעבר מאז שהואשם
אברהם מונדרוביץ', הנאשם שביצע עבירות מין חמורות בקטינים בארצות-הברית לפני כ-25 שנה, לא יוסגר. כך קבע הבוקר (יום ה') בית המשפט העליון, שהפך את החלטתו של בית המשפט המחוזי.
מונדרוביץ', פסיכולוג בהכשרתו המקצועית, היה עד לשנת 1984 תושב ואזרח ארצות-הברית. בשנה זו הוא עלה לישראל. כמה חודשים לאחר שהגיע לארץ, הוגש נגדו בארצות-הברית כתב אישום, בו יוחסה לו שורה של עבירות מין חמורות בקטינים. שנה לאחר מכן פנתה ארצות-הברית לישראל בבקשה לעצור אותו עד שתוגש בקשת הסגרה. הבקשה נדחתה, מהטעם שהעבירות המיוחסות לו לא היו, באותה עת, בגדר "עבירות הסגרה" בהתאם לאמנת ההסגרה בין שתי המדינות.
מגעים שהתקיימו בין שתי המדינות הביאו לתיקונה של אמנת ההסגרה רק בשנת 2005, ושנתיים לאחר מכן נכנס לתוקף תיקון לאמנה, שמכוחו הפכו העבירות המיוחסות למונדרוביץ' ל"עבירות הסגרה", וניתן היה לפתוח בהליכים להסגרתו. בספטמבר 2007 הוגשה בקשה להסגירו ובית משפט המחוזי בירושלים קיבל את הבקשה.
מונדרוביץ' ערער לבית המשפט העליון נגד הסגרתו. בפסק הדין כתבה השופטת איילה פרוקצ'יה כי היא מקבלת את ערעורו משתי סיבות: הראשונה - לא ניתן להסגירו בשל התקיימותו של הסייג להסגרה, שעניינו בהתיישנות העבירות המיוחסות לו על-פי דיני מדינת ישראל. השנייה - הסגרת המערער לארצות-הברית גובלת בחוסר הגינות ופוגעת בזכותו המהותית של נאשם להליך הוגן. "מכאן, כי במעבר הזמן הרב עד לתחילת הליכי ההסגרה, בנסיבות בהן ניתן היה להסיר את המכשול להסגרה בדרך של תיקון האמנה והדבר לא נעשה, יש כדי לסרב לבקשת ההסגרה בהסתמך על הסייג להסגרה שעניינו "תקנת הציבור", שעיקרון ה"הגנה מן הצדק" הוא חלק ממנו", כתבה השופטת.
השופטת פרוקצ'יה ציינה כי מקרה זה משקף את המתח החריף הקיים בין האינטרס הציבורי באכיפת הדין
הפלילי על עבריינים, ובהושטת עזרה למדינות אחרות לשם אכיפת הדין כלפי נאשמים שביצעו עבירות בשטחן, לבין אכיפתן של נורמות חוקתיות בישראל, שעניינן הגנה על זכויות נאשמים להליך פלילי הוגן. "במקרה זה, השיהוי שחל בהליכי ההסגרה של המערער - הנאמד ב-23 שנים מאז ביצוע המעשים - ואשר ניתן היה למונעו על דרך תיקון אמנת ההסגרה במועד מוקדם יותר, מציב מחסום משפטי ומוסרי לביצועה של ההסגרה. בהתיישנותן של העבירות על-פי המשפט בישראל, ובהיבטים של 'תקנת הציבור' וה'הגנה מן הצדק' יש, אפוא, כדי להצדיק סירוב לבקשת ההסגרה שהוגשה על-ידי ארצות-הברית" היא קבעה.