האם אנשים יהירים משתמשים פחות במוח?

 "מי תרצה אותי, מי?" בכה על כתפי חברי הטוב אילן, כשישבנו על הבר במסעדת השכונתית. המלצרית התקרבה בשקט מהצד, והביאה חבילה חדשה של מפיות. אילן אפילו לא שם לב. "אני נמוך מדי, רזה מדי ועם מפרצים בעומק של נמל חיפה. איפה אני כבר אמצא בחורה שתרצה אותי?"

"רגע, אין לך גם נקודות טובות?" שאלתי.

"אני חכם," הוא הודה. "יש לי מוח שעובד כל הזמן".

"אתה יודע", הרהרתי בקול, "יכול להיות שזאת בדיוק הבעיה שלך".

ואכן, לא לשווא נטבע הביטוי `אין שכל – אין דאגות`. בפברואר הקרוב עומדת להתפרסם הוכחה חדשה למשפט העתיק – כזו שנסמכת על אחד ממכשירי הבדיקה המשוכללים ביותר של המוח – ה-MRI. תוצאות המחקר, שנערך על ידי ג`ניפר ביר, פרופסור עזר לפסיכולוגיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, מראות שככל שאנו מאמינים שאנו טובים יותר מאחרים, כך אנו משתמשים פחות באזור מסוים באונות הקדמיות של המוח.

במהלך המחקר, נשאלו עשרים נבדקים אודות תכונותיהם ויכולותיהם בהשוואה לעמיתיהם. הם נדרשו לתת ציון לעצמם על תכונות חיוביות כגון טקט, צניעות, יכולתם להתחבב על אחרים ובגרותם. בנוסף הם נדרשו לשפוט את עצמם גם לרעה: עד כמה הם מבולגנים, חומרניים, בלתי-אמינים ומפוזרים. בזמן שהנבדקים ענו על השאלות, נסרק מוחם באמצעות מכשיר דימות בתהודה מגנטית (MRI) שקבע את רמת הפעילות באזורים השונים של המוח.

כאשר הוצלבו תוצאות השאלונים עם נתוני הסריקה, התגלה כי הנבדקים שראו את עצמם באור חיובי מאד מכל הבחינות האפשריות, הפעילו פחות את הקורטקס האורביטופרונטלי שלהם בהשוואה למשתתפים האחרים בניסוי. איזור זה, הממוקם באונות הקדמיות, קשור בדרך כלל ליכולת לתכנן מראש, לחשוב בהיגיון, לקבל החלטות ולפתור בעיות. עתה נראה שהוא מקושר גם לדרך בה אנו רואים את עצמנו.

"אבל אני לא מבין", התנגד אילן. "לבעלי חיים אין בדרך כלל בעיות של בטחון עצמי. זה בגלל שהמוח שלהם עובד פחות מדי? יכול להיות שאיפשהו באבולוציה, כשהמוח שלנו התפתח, איבדנו את הביטחון העצמי שלנו? איזה יתרון הישרדותי יכול להיות לאנשים דיכאוניים שכאלה?"

ובאמת, איזו סיבה יכולה להיות לכך שבמהלך האבולוציה נפתח דווקא את היכולת לראות את עצמנו באור שלילי יותר? סביר להניח שהאזורים האורביטופרונטליים בקליפת המוח לא נועדו לדכא אותנו, אלא לאפשר לנו לבחון את המציאות באורח שקול יותר.

האדם הקדמון היה צריך לדעת האם הוא באמת חזק יותר מאריה המערות, או שעליו לברוח על נפשו ברגע שיראה קצה-קצהו של זנב האריה. הוא גם היה צריך להעריך האם כדאי לו להלחם בפומבי על לבה של מלכת השבט ולהסתכן בחמת זעמו של הבריון המקומי, או שעדיף לו לנקוט בדרכים דיסקרטיות יותר. האזורים המוחיים האמורים נחוצים בדיוק כדי לקבל החלטות שקולות מעין אלו, העלולות להוביל למצבים של חיים-או-מוות.

ובכל זאת, כולנו יודעים שדווקא `המאצ`ואים` חדורי הביטחון-העצמי, נמצאים פעמים רבות במרכז תשומת הלב. כיצד הם עושים זאת? ייתכן שחלק מהתשובה מגיע מכיוון אחר של המחקר, במהלכו נשאלו נבדקים את אותן השאלות, ואלו מהם שנאלצו לענות במהירות ראו את עצמם באור חיובי יותר מאלו שקיבלו זמן בלתי-מוגבל לחשוב ולענות. ממצאים אלו מעלים את האפשרות שעיבוד המידע באונות הקדמיות דורשת זמן קצר, המאפשר להגיע למסקנות שקולות ומציאותיות יותר. האם ייתכן שבעלי הביטחון העצמי פשוט מנסים...לחשוב מהר ככל האפשר?

חשוב להדגיש, כמובן, שיש לקבל את תוצאות המחקר עם קורטוב של מלח, מכיוון שמספר הנבדקים בו קטן יחסית. מכיוון שכך, רצוי ומומלץ להמתין למחקרים עוקבים שיאששו או יפריכו את המסקנות. ובכל זאת, יש כאלו שכבר מנסים לנצל את התובנות למטרותיהם...

"אז אם אני רוצה להתחיל עם מישהי, אני צריך לעשות את זה בלי לעצור לחשוב?" שאל אילן, כשמבטו מרפרף על המלצרית החיננית שעברה בדרך מהמטבח לשולחנות.

משכתי בכתפיי. אילן המשיך לחשוב לרגע.

"עזוב", החליט בסוף. "אני פשוט לא נראה טוב מספיק בשביל זה".

לבלוג של רועי צזנה