גואל רצון - המבחן שלנו

"זה לא שקר אם אתה מאמין בזה", אומר ג'ורג' קונסטנזה ב"סיינפלד". ואכן, עם כל המוזרות שבדבר, השקר נוצר כשמתקיימת אי-התאמה בין מה שהאדם יודע או מאמין לבין מה שהוא כותב או אומר, ולא מעצם העובדה כי טען דבר לא נכון. ייתכן בהחלט שלא מעט "קוראים", "מתקשרים", "מורים רוחניים" או סתם "בעלי כוחות על-טבעיים" אחרים אינם משקרים לצאן מרעיתם ב"קריאת עתידם", ב"קשריהם עם ישויות עליונות" או ב"ידיעתם את האמת הגדולה", משום שהם פשוט מאמינים בהבליהם-הם בכל לבבם ובכל מאודם.

לא לחלוטין ברור וחשוב עד כמה גואל רצון עצמו מאמין שהוא בעל תכונות אלוהיות, שומר שער גן העדן, מושלם וגואל היקום (כאמונת לא מעט מנשותיו), או שהוא נוכל שהצליח להפיל ברשתו יותר מ-30 נשים – מעמד ההרמון שלו בדרום תל אביב ומעצרו המתוקשר שימשו עוד עדות לקושי של רבים בישראל, כמו בעולם המערבי, להתמודד עם Freak show שלא במסגרת תוכנית ריאליטי מבית האח הגדול.

למן מעצרו החלה הזדעזעות רבתי, שלא בדיוק ידעה לאן להוליך את שאלותיה, תמיהותיה והשוואותיה. כך, המפכ"ל דודי כהן תיאר את הפרשה כ"חמורה שלא הייתה כדוגמתה במדינה"; אסתי פרז מרשת ב' פשוט לא הבינה איך שירותי הרווחה לא קטעו את התופעה בעודה באבה; ובתקשורת העולמית כבר הושווה גואל ליוזף פריצל האוסטרי.

ההבחנה הראשונה שהתבקשה בדיון הציבורי ובמידה רבה די חסרה בו, היא בין החוקי גם אם רווי גועל, לבין הבלתי חוקי. מבחן סובלנותו העליון של הפלורליזם הדמוקרטי הוא יכולתו לעכל את החריג והביזארי והפריקי כל עוד אינו גורם נזק בלתי נסבל, בוודאי אם אינו בלתי חוקי.

הדין בישראל כלפי הכתות בכלל, ובכללן כמובן כת הגואל, לוקה עד מאוד. למעשה אין עד היום חוק המתייחס במפורש להגדרת כתות, ובמידה רבה הרשויות באות עמן חשבון רק אם הן נחשדות בעבירה ספציפית על חוק הפלילי ולא מעצם פעילותן ככת. כדי להגביר ולשפר את היכולת החוקית לאתר מבעוד מועד את הסכנות הגלומות בכתות מסוימות היה כמובן ראוי לגבש חקיקה נפרדת לסוגיה. אלא שגם ועדת תעסה גלזר, שישבה על המדוכה כמעט חמש שנים בשנות ה-80, לא הרחיקה בהרבה במסקנותיה מעבר לצורך להשמיש את החוקים הקיימים כדי להתמודד עם תופעת הכתות.

להבחין בין הפלילי לביזארי

לפרשיית גואל שני פנים, שחל טשטוש מה ביניהם. הפן הראשון הוא שורת החשדות הפליליים הרובצת לפתחו, ובכללם אינוס חלק מבנותיו, הנהגת משטר אימה של שיעבוד, כפייה, ביזוי והתעללות בקטינים גם אם היא רק נפשית. את אלה כמובן יש לברר בבתי המשפט ולמצות עמו את הדין עד תום אם תוכח אשמתו. הפן השני הוא הזעקה הציבורית שנבעה במידה רבה מהסתייגות קשה מאורח החיים הלא שגרתי שנחשף בהרמונו.

אולי הדבר הוא לצנינים בעיני אנשים מסוימים, אך החוק בישראל אינו אוסר על אדם לחיות עם יותר מאשה אחת, ובלבד שאינו נשוי ליותר מאחת; הוא אינו שולל מנשים לקעקע על גופן את דמות אישן ו"מיטיבן"; הוא אף אינו מונע מהן לראות בכל גורו הזוי את מושיען, גואלן ומשיח צדקן; והוא אף מתיר גם לגואל רצון להיות בועל מרצון, ואפילו של יותר מאישה אחת. אלמלא שלל החשדות הפליליים התלויים ועומדים נגדו, את תופעת גואל על שלל נשיו וטפיו יש לסבול, גם אם היא ממוקמת בשוליים הכי ביזאריים של החברה ומעוררת לא מעט מיאוס וקבס.

ואולם המעניין בסיפור הזה הוא לא גואל עצמו, אלא איך אשמאי עילג, בור ולא מצודד במיוחד מצליח להלך קסמים על לא מעט נשים, שחלקן משכילות, שנכונות להקריב את היקר להן מכל בעבורו, גם אם הן חולקות את מצען עם לא פחות מ-30 נשים אחרות.

אלא שמקרה הגואל המקומי הוא לא יותר מסימפטום בטל בשישים לתופעה רחבה בהרבה של התמסרות משוללת ביקורת למקסמי שווא של גורואים, "מתקשרים", שוחרי חייזרים ו"מומחי אנרגיות". כך, העובדה שניבוייהם ותכניהם של המדיטציה הטראנסצנדנטלית או הסיינטולוגיה, הקריאה בקלפים או בקפה, כת האימן או כת השטן, הקריסטלים או הסיאנסים, האסטרולוגיה או הנומרולוגיה ושאר המרעין בישין הרבים, המקוטלגים בין השאר תחת הכותרת "תופעות על-חושיות" (Extrasensory perception), מעולם לא הוכחו כשווים יותר מקליפת השום – לא מונעת מרבים רבים להמשיך ולנהות אחריהם.

ואכן כשהמיסטי והעל טבעי יכולים לסדר לנו את ידיעת העתיד, שיחות נפש עם המתים, את הכרת מאגרי האנרגיה החיוביים והשליליים בגופנו, ואפילו את החיבור הנפלא עם הישויות השמימיות – מה כבר שווה החלופה הרציונאלית והמדעית היבשושית והעבשה.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה