ברכה, אל תיסע לאושוויץ

סערה מתחוללת בימים אלה בקרב הערבים הפלסטינים בישראל, נוכח נסיעתו של ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר חד"ש, במסגרת משלחת ישראלית רשמית למחנה ההשמדה באושוויץ. 

השתתפות ח"כ ערבי במשלחת הרשמית לאושוויץ מיותרת, ולא תביא לקירוב לבבות בין יהודים לפלסטינים בישראל ובמחוצה לה, למרות שמדובר בצעד אנושי שמשמעותו הסימבולית רבה. 

ברכה הינו איש ציבור שמייצג עשרות אלפים מבני עמו, ולא כולם תמימי דעים נוכח החלטתו להשתתף במשלחת. ניתן היה לקבל ביתר קלות את יציאתו למסע, אילו היה נערך במסגרת של משלחת ערבית פלסטינית על מנת להעביר לעולם מסר לפיו בני האומה הערבית ובני העם הערבי הפלסטיני, מזדהים עם היהודים שעברו את השואה.

זו תהיה גם הזדמנות להבהיר כי ככל העמים, גם אנו רוצים שלום ושיוויון וזכותנו לממש את חלומנו הלאומי בהקמת מדינה פלסטינית שבירתה אלקודס ולפעול ליישום החלטת האו"ם 194 הקובעת כי על הפליטים הפלסטינים שגורשו בנכבה לשוב למולדתם.

הערבים הפלסטינים במדינת היהודים ומחוצה לה כבר הבינו והפנימו את לקחי השואה, ואינם זקוקים לתעודות יושר או הכשר מפלוני או אלמוני. העם הפלסטיני יודע מה משמעותם של דיכוי, רציחות, ומצור, גם נוכח הכיבוש הישראלי שהשחית כל פינה טובה בחברה הפלסטינית.

לא משתמע מכך נסיון לערוך הקבלה בין מה שעברו היהודים בשואה לבין מה שעוברים הפלסטינים משני צדי הקו הירוק כתוצאה מהכיבוש וברור שאין מקום להשוואה בין שואת היהודים שביצעו הנאצים, לנכבה של הפלסטינים, שביצעו היהודים.

אך את ח"כ ברכה מן הראוי לשאול מדוע עליו להשתתף במשלחת רשמית של הכנסת הישראלית למחנה ההשמדה, בזמן שח"כים נוספים שמשתתפים בה מונעים מאיתנו, בני העם הערבי הפלסטיני, להזכיר את הנכבה של 1948? הרי גם ברכה הוא פליט שגורש עם משפחתו מכפר ספורי (ציפורי היום) לשפרעם. בישראל חיים היום כ-400 אלף פליטים במולדתם דוגמת הח"כ ברכה.

הניסיון של חברי חד"ש להפגין את אנושיותם ואת הזדהותם עם השכול הישראלי לא צלח: חברי הכנסת של המפלגה הערבית-היהודית הזאת, נסעו דרומה לפני מבצע התוקפנות הישראלי בעזה (עופרת יצוקה), על מנת להשתתף בהלווייתה של תושבת שדרות שנהרגה מפגיעת קסאם, אך המשתתפים קיבלו אותם בקללות ובדברי נאצה וגירשו אותם.

לפני מספר שנים ארגנו יהודים וערבים ביקורים במחנה ההשמדה אושוויץ, אך במהלך הביקורים נתגלעו ויכוחים בין המשתתפים, והיוזמה הברוכה כבר שייכת להיסטוריה. הכישלון של המשלחות האלה נבע מהעובדה ששני הצדדים לא עברו הכנה ראויה, והביקורים הפכו לזירת התגוששות פוליטית בין המשתתפים.

היענותו של ח"כ ברכה להשתתף במסע עוררה גלי ההתנגדות גם בימין הציוני הישראלי: שני ח"כים יהודים, דני דנון ויריב לוין, הגישו הצעת חוק על מנת למנוע מברכה להשתתף במסע, בטענה כי הח"כ משמיץ את ישראל ותוקף את צה"ל. הצעת החוק הזו מלמדת שהימין הישראלי אץ רץ במטרה להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד, כאילו לא די בחוקים הגזעניים שנחקקים בתקופה האחרונה בפרלמנט הציוני בקצב מואץ.

לפיכך, יהיה זה נבון מצדו של ברכה להוציא עצמו מסיטואציית הפטיש והסדן שאליה נקלע, ולבטל את השתתפותו במשלחת הפרלמנטרית למחנה ההשמדה.