של מי ההופעה הזו?
מתי כספי, שאירח את שלומי שבת, הצליח לסחוף את הקהל והפך את הסטנד אפ לחלק מכריע בהופעה
מתי כספי עף במעברים. בלי שום הכנה או הדרגתיות הוא מזנק לקצוות, מרחף בין הנמוך לגבוה, בין המצחיק לעצוב, בין ההכנה לאלתור ובין הלבד לביחד. אמש (מוצ"ש) במועדון "ברלה" שבקיבוץ להבות חביבה, הביחד שלו נחגג עם שלומי שבת.
מי שחשב שהשניים באים ממחוזות מוזיקליים שונים, הבין אתמול, בזכות החיבור המיידי ביניהם, שהמוזיקה היא טריטוריה בפני עצמה. "איך זה שכוכב" של כספי, "בגלל הרוח" של שבת ועוד שירים של כל אחד מהם, כולל "לכל אחד יש", הפכו פתאום לשירים משותפים, וקיבלו תוקף מהחיוכים הדו סטריים ומהתלהבות הקהל, שמילא את המועדון מסביר הפנים.
שבת וכספי. המוזיקה היא טריטוריה בפני עצמה (צילומים: גלעד גודר)
כאשר השניים התחילו לשיר את "איך זה שכוכב" הם הביטו משועשעים בקהל, שמצדו לקח את המושכות וכמעט הפך אותם למיותרים. "של מי ההופעה הזו"? הם שאלו זה את זה בתימהון מחויך, בזמן שהאנשים מרוב שמחה פשוט הפקיעו מהם את השיר ושרו אותו בעצמם. בסופו של דבר, הצמד מיהר להתעשת והחזיר לעצמו את הפיקוד. כל אחד מהם ניכס לעצמו את השירים של השני, אבל הקפיד לשיר אותם בטון הייחודי לו. ב"בגלל הרוח" כספי הוסיף לקולו את החום ואת החספוס הים תיכוניים של שבת, ואילו טווח קולו של שבת קיבל פתאום עדינות וגוונים עשירים הרבה יותר, מהסוג ה"כספי", כשהוא שר את "אני יודע שאני אמות בקיץ".
גם כשנותר לבד, עם פסנתר בלבד, כספי הצליח לסחוף, כשהוא נשען רק על הכריזמה הקוּלית שלו ועל ההומור, שהתבררו כנחוצים, למשל כשהתגלתה בעיה עם הפדל בפסנתר. תוך כדי צלילים מאולתרים הוא הסביר: "הפדל חשוב לפסנתר כמו שהוא חשוב לאופניים. בלעדיו אי אפשר לנסוע".
החזירו את המושכות לידיים
אבל הוא נסע ועוד איך, במעברי מהירות מטורללים שהיו משבשים את המנגנון של כל מכונית נורמלית – האט במופרזות רצינית את הבית של "שיר עם נקי" ("שביל באמצע, שביל בצד") כאילו מדובר בשיר לירי ואז זינק למהירות של הפזמון העליז. את "מרוב אהבה" שהלחין ליוסי בנאי הוא שר בשלווה כמעט אדישה, המנוגדת למקור הרגשני של בנאי, אבל דווקא הולמת את המילים "ורק אני מרוב אהבה שותק". אחרי השתיקה הזו הוא הכריז על "דקה דומייה", הביט ממושכות בשעון שלו, ואז מלמל "נקצר קצת" ועבר לשיר – מפיל בדרכו חללים של צחוק.
כשחזר להדרן, המוזיקה שלו ננטשה לטובת מופע סטנד אפ, שהיה יצירתי לא פחות ממנה, אבל בעיקר מצחיק. וכך, עם קטעי קישור שלא קשורים לכלום, הוא חידד את השירים שלו והגיש אותם באופן הכי ראוי להם. כמו בשיר הסיום, "ברית עולם", כספי הוכיח שגם כשהנתיב לא מסומן, לעצמו הוא נאמן.
לפנייה לכתב/ת 
