לוח ושיר
יענקלה רוטבליט הרשה לעצמו לפנטז על הרגליים של המורה שלו, עלי מוהר התרפק על שיעור מולדת, עמוס אטינגר התבדח על צרה ושמה המורה לזמרה, ונתן אלתרמן רטן על מעמדם המיוסר של אנשי הלוח וגיר. הפזמון הישראלי היה נשמע הרבה פחות משעשע בלי דמות המורה
"לו רק היית קצת פחות המורה שלי, לו רק היית קצת יותר נערה שלי, הייתי מראה לך מיהו הילד הכי מפותח בכיתה," היא ללא ספק אחת השורות היותר מפורסמות בתולדות הזמר העברי. אתם בוודאי תוהים, מי הייתה המורה שהעניקה ליענקלה רוטבליט את ההשראה לכתוב את "לוח וגיר" ו"עשתה לי בלבול?" לרוטבליט אין פתרונים.
"האם השיר מבוסס על מורה ספציפית מהימים בהם למדתי בחיפה או בירושלים"? הוא מצחקק. "תמיד יש מורות שאוהבים מאוד ויש כאלו שפחות אוהבים. כרגע אני לא נזכר בשום רגליים של מורה ספציפית. אני צריך לשקוע בזיכרונות של בית הספר העממי ולהיזכר מי לימד אותי. השיר בכלל נולד מתוך המנגינה של שמוליק קראוס. הוא השמיע לי אותה, ופתאום קפץ לי לוח וגיר. שמוליק היה בטח הילד הכי מפותח בכיתה ולא אני. אבל אם תרצה, אני יכול להמציא לך ביוגרפיה חדשה, ולספר לך סיפורים על מורה, שאני חולם עליה עד היום. המורה מ'לוח וגיר' בטח חיה כיום בבית אבות ואין לה שיניים."
"לוח וגיר" משתייך לרשימה מפוארת של שירים ישראליים, שעוסקים בדמות המורה. לפעמים זה בהקשר שובבי, מיני ואף רומנטי. להקת "התרנגולים" זימרה בראשית שנות ה60- את שירו הכובש של ע. הלל, "ככה סתם," שתיאר את מעשי המשובה של חבורת תלמידים, ובאחד המקרים, "ככה סתם שוטטנו לנו בשירות קק"ל/שם בחושך מתלחש זוג על הספסל/אל מתחת תחתיהם זחול נזחל, בצריחה קפץ הזוג, אולי נבהל/ אוי, נורא נחמד, נורא, או זו תרצה המורה"!
ואילו דן אלמגור חיבר ב1957- מחזמר עתיר שירים לתיאטרון "דו רה מי," בשם "שערורייה בגימנסיה," שעסק בתלמידות תיכון שמאוהבות במורה חתיך, כשבמהלך המחזמר נרקם רומן בין המורה לבין אחת התלמידות. "היום רומן כזה היה גורם לוועדות חקירה, לשימועים ולסקנדלים גדולים," סובר אלמגור.
שיטת המקל והסרגל
פשפוש בספרי ההיסטוריה של הפזמון העברי מעלה שכבר לפני יותר ממאה שנה זימרו על דמויות מעוררות השראה מתחום ההוראה. השיר הקדום הידוע ביותר דיבר על "חדר קטן, צר וחמים." הוא עסק בחדר הגלותי, שבו המורה מלמד אל"ף בי"ת, נכתב ביידיש ותורגם לעברית.
באותן שנים, המורים מכל העדות, מהרב האשכנזי ועד המורה התימני, האמינו בפסוק התנ"כי "חוסך שבטו שונא בנו," והפכו אותו לכלל פדגוגי חשוב. הם חשבו שצריך ללמד דרך המקל, וכך נהיו המקל והסרגל לחלק בלתי נפרד מהווי מערכת החינוך. איך? למורים היה מקל גדול שבעזרתו היו מצביעים על הלוח, וגם דקרו בו ילדים שנימנמו בשעת השיעור.
ילדי ישראל לא היו אז פראיירים והשיבו מלחמה: הם נטלו את שירו של יצחק אלתרמן (אביו של נתן אלתרמן:( "יש לנו תיש, לתיש יש זקן," והפכו אותו ל"יש לנו רבי, לרבי יש זקן, הוא מרביץ במקל, בסרגל, במה שבא ליד."
גם המאבקים האידיאולוגיים של המורים העברים הונצחו לא פעם בפזמונים. "ב1913- התחוללה בארץ 'מלחמת השפות,"' מספר דן אלמגור. "המורים קמו אז ועשו מרד, לאו דווקא בגלל תנאים ומשכורת, אלא בגלל שאגודה יהודית-ציונית בגרמניה, שקראו לה 'עזרה,' תרמה כסף כדי לפתוח בארץ בתי ספר ואת הטכניון העברי, בתנאי שידברו בהם גרמנית. מורי ישראל התאגדו ויצאו נגד השימוש בשפה זרה, ואחרי שנה שלמה של מאבק ניצחו. לכבוד חגיגות הניצחון כתב העיתונאי-מורה קדיש יהודה סילמן, שהיה הפזמונאי הראשון בארץ, את השיר 'האח האח המורים אנחנו ניצחנו.' והמורים שרו את זה בכל הארץ לפי מנגינה של שיר יין מימי הביניים."
מסתבר ששביתות מורים ודיונים בתנאי העבודה של העוסקים בהוראה הם לא המצאה של השנים האחרונות. כבר בראשית היישוב הזדהו מחברי השירים עם המאבק של המורים לשיפור מצבם. "ב1928- הוציא סילמן את ספר הפזמונים הראשון שיצא בעברית: 'לכו נרננה,' והוא כלל כמה שירים על מורים," מדווח אלמגור. "אחד מהם נקרא: 'חייו של המורה בארצנו,' בו הוא מדבר על כמה מסכן המורה בארצנו, שעובד כל חייו ולא מקבל כסף."
הצצה בשיר של סילמן מבהירה שהמילים רלוונטיות גם היום: "למי דולף בימי גשם הגג? למורה בארצנו. ולמי אין כסף לשבת ולחג? למורה בארצנו. ממי מבקשים לטובת הכלל? ממורה בארצנו. ומי נושא נפשו לאידיאל? מורה בארצנו. מי היוצר לנפש האומה? מורה בארצנו. ולמי אין בעמלו מאומה? מורה בארצנו."
לחיי השביתות שבדרך
גם התיאטרון הסאטירי "המטאטא," שפעל עד ראשית שנות ה,50- לא יכול להתעלם משביתות המורים, ובאחת התוכניות שר יעקב אבא: "התלמידים שלנו צי צי בום בום, מאוד ממורמרים, צי צי בום בום, כי כבר עברו חודשים ואין שביתת מורים."
ובואו לא נשכח את המשורר נתן אלתרמן, שהוציא בסוף מלחמת השחרור את הכרך הראשון של "הטור השביעי," כשאחד השירים שבו נקרא "המורה העברי," ובתחתיתו נכתבה ההקדשה "לרגל אחת השביתות, כמובן." באחת השביתות שפקדו אותנו בשנים האחרונות, עשו המורים שימוש בשיר הזה, שמילותיו אקטואליות להפליא, כאילו לא השתנה דבר בשישים השנה שחלפו. אלתרמן רטן בשיר שלמרות התרומה העצומה של המורה למפעל הציוני, מנת חלקו היא רק רומנטיקה. הוא גם היה משוכנע שהמורה העברי הוא "כתמצית מוסדותיו של העם - ורק בנק לא היה המורה מעולם! המורה העברי עד לדור אחרון בשטרות וחובות עוד יהיה מושקע. ולסיום: אם הלירה הולידה שביתה, לא נחטא אם נאמר כי נקל לחזות, שחייב היישוב למורה בכיתה קצת יותר מן הלירה הזאת."
לפזמונאים הישראלים אין העדפה למקצוע מסוים או למגמה ספציפית. גם מקצועות הומאניים וגם ריאליים זכו להיות מאוזכרים בפזמוניהם. עם הבלתי נשכחות נמנה את "המורה לזמרה," אותו זימרה יונה עטרי בתחילת שנות ה:60- "הוי, כמה רע רע רע/שיש צרה רה רה/ושמה מורה רה רה שלזמרה."
בשיר של עמוס אטינגר, המורה לזמרה הזאת צריכה להתמודד עם מעללי התלמידים הסוררים, ותוך כדי השיר היא חוקרת "מי זרק עליי קליפה? מי זרק עליי פה גיר? קלמנטינות על הקיר"? לדברי אטינגר, המורות והמורים לזמרה קיבלו בהבנה וברוח טובה את השיר שלו, ולא באו אליו בתלונות על הדרך ההומוריסטית, שבה הציג אותם. "אני לא בטוח שהיום השיעור בזמרה עדיין קיים במתכונת של פעם, אבל עדיין אני מקבל תמלוגים, אפילו מיפן, על ההשמעות ברדיו של 'המורה לזמרה,"' הוא מספר. "אני גם עדיין מוזמן להפקות בבתי ספר, בהן מעלים וממחיזים ביצועים שלו."
גם לעברי לידר לא היו כנראה זיכרונות טובים מאחד המורים שלו: בשירו "מתעורר" הוא כותב על מפגש מחודש כעבור שנים עם "המורה למתמטיקה, זה ששנאת בתיכון, וכמה כילד הוא נראה לך מרשים."
עלי מוהר דווקא זכר באהבה את בית הספר בו למד: "א"ד גורדון" בתל-אביב. את שיעורי המולדת בהם החכים הוא הנציח בקלאסיקה המרטיטה "שיעור מולדת," שביצעה להקת "כוורת" – "והמורה אומרת: 'עוד מעט כבר סתיו/' בשיעור מולדת היא מראה חצב."
גם "התרנגולים" ב"אוהבי הטבע" (חיים חפר תירגם את שירם של פייר פיליפ וסרז' ולרי) הביעו את אהבתם לדמות הוראה נערצת, ובמקרה שלהם זאת הייתה המורה לטבע. "בין כל הבנות שהיו עד עכשיו/ רק את המורה לטבע נאהב/ צחה כנרקיס, כולה חיננית/ רכה, עדינה וגם טבעונית/ אצלנו בראשון הייתה משולה לנוף ראשוני וקרקע בתולה." בהמשך השיר, מסתבר, שההשפעה של המורה לטבע הייתה גדולה במיוחד. היא עיצבה את אישיותם של תלמידיה, והם מוכנים לעשות למענה הכל: "אנחנו מבני ראשון לציון נרשמנו על כן לחיל השריון/ כך שנהיה לטבע קרובים, כדי שנוכל ללגום מרחבים/ להביא למורה בבוקר בהיר אזוב ירקרק, יחד עם כל הקיר."
אין ספק שאחת המורות היותר מושרות ומוכרות היא המורה לכימיה מ"מעשנים ביחד" של "תיסלם." זהו שיר מתורגם (במקור ביצעה אותו להקה אמריקאית,( והמתרגם יעקב מנדלבאום (הלוא הוא קובי מידן) אחראי להפיכת המורה למלכת המעבדה. "יש מבחן בכימיה דווקא די קשה/ המורה רותחת כי היא יודעת שמעשנים ביחד/ מעשנים ביחד/ המורה תביני זה כל כך ברור/ אם לכם מותר, אז למה, למה לי אסור." מהר מאוד מתברר שהמורה הסתבכה
אף היא: "למנהל שלנו זה עוד לא קרה/ הוא רוטט מזעם, הוא כועס נורא – המורה לכימיה תועמד לדין/ הוא תפס אותה עם כל התלמידים מעשנים ביחד, מעשנים ביחד/ למורה לכימיה, זה כולם יודעים/ לא הייתה ברירה, כי לא היו לה גפרורים."
דני בסן מהנהגת "תיסלם" מעדכן שפעמון בית הספר הנשמע בתחילת "מעשנים ביחד" הוא אורגינלי ואותנטי. "יאיר ניצני הלך עם טייפ לבית ספר אמיתי כדי להקליט בהפסקה את הפעמון ואת הרעש של ילדים בחצר," הוא נזכר.
קיבלתם בוודאי במשך השנים הערות ותגובות ממורות לכימיה בגלל "מעשנים ביחד?"
"תתפלא, לא נתקלנו בתגובות זועמות או אוהדות ממורות לכימיה, אבל 'מעשנים ביחד' היה שלאגר ענק אצל כל תלמידי התיכון, בגלל שהם מאוד הזדהו איתו."
בואו להמליץ על המורה של המדינה
"ידיעות אחרונות" בשיתוף עם מפעל הפיס, הסתדרות המורים בישראל, חברת פילת ו-ynet מכריזים על תחרות "המורה של המדינה". בואו לבחור את המורה של המדינה, מלאו את טופס המועמדות, ספרו לנו מי המורה שלדעתכם ראוי לזכות בפרס הצטיינות ובהכרה ציבורית ואולי הוא יזכה להיות אחד מששת המורים המצטיינים אשר ייבחרו על ידי ועדה של אישי ציבור מובילים בתחרות. אפשר להמליץ על מורים שעליהם הומלץ גם בשנה שעברה. ניתן להגיש מועמדות עד 23 בינואר 2010.
לפנייה לכתב/ת 
