צינון לעיתונאים? רעיון של בכיינים

"חוק יאיר לפיד" בא להגן על הפוליטיקאים מפני תחרות. כך נראה החוק על כל הנמקותיו. מהותו האמיתית אינה לשלול דווקא מעיתונאי להיות חבר הפרלמנט הישראלי, אלא לקצץ בכנפי כל ידוען, כך שלא יוכל לאיים על אלה שבנו את דרכם הפוליטית דרך סניפי המפלגות.

ידוענים רבים הפכו לפוליטיקאים: ארנולד שוורצנגר, מושל מדינת קליפורניה הוא אחד מהם, שלא להזכיר את נשיא ארה"ב המנוח רונלד רייגן. אנשים אלה זכו באהדת הקהל לא בשל תכונותיהם הטרומיות העדיפות על אלה של בני תמותה רגילים. הם זכו לאהדת הקהל בעיקר בשל היותם ידועים.

סלבריטאי זוכה לתקשורת כי מכירים אותו. מעניין אותי לדעת איך נינט מתלבשת לא בגלל שפגשתי בה באופן אישי, אלא בשל העובדה שאני יודע מי היא, כמו שהייתי מתעניין בכל רכילות על ידידה או מכרה אישית שלי. נינט הפכה ל"מכרה" שלי כי ראיתי אותה אצלי בסלון וליוויתי אותה מהיותה חיילת ועד להפיכתה לברבור יפה תואר. היא סלבריטי. כולם עברו איתה את הדרך הזאת.

יש סלבריטאים אחרים. למשל עמוס עוז, שנעשה ידוען בשל הספרים שכתב. מעולם לא התבקש לעשות משהו אחר, וספריו הפכו אותו לידוען בעיני רבים. אך איש לא יחשוב שבשל סלבריטאותו אשר נותנת לו במות חינם רבות להשמיע את דעתו, הוא פסול לבחירה כפוליטיקאי. וגרוסמן?

אנשים נבחרים על ידי אחרים כי הבוחר מרגיש שהאיש מביע אותו, הוא מזדהה איתו. כך שמה זה משנה אם הנבחר הפך למוכר לי, לסלבריטי, משום שהגיש תוכנית בטלוויזיה? אם האישיות הטלוויזיונית מוצאת חן בעיני ואני חושב שהיא מביעה אותי – מדוע שלא יהפוך הסלבריטאי למחוקק?

קנה המידה לבחירה במדינה בה הרוב בוחר הוא רק אהבת הקהל. לא מעשים בפועל, לא השגים ממשיים. זה אולי מצער, אך כך הדבר, עוד מימי דמוסטנס היווני שנאלץ לאכול הרבה חצץ כדי להפוך לנואם בחסד. האם היה נבחר לתפקידו אם היה מגמגם או לא היה יודע לומר את דברו? יפה הבלורית והתואר תמיד זכה ביותר מהמכוער.

כן, יש כאלה שאומרים שאסור שהעולם יתנהל בצורה כזו. הם חושבים שזו ריקנות של דורנו המודרני, ושטחיות ורדידות הבוחר. אבל אפלטון ב"משל הספינה" קבע שמי שייבחר לקברניט הספינה במות הקברניט הקודם, לא יהא הנווט היודע את הדרך, אלא הטבח שמאכיל את הצוות – גם זו דרך לפופולאריות בימי יוון העתיקה.

מכאן לבוא ולזעוק נגד עיתונאים ש"משתמשים במסך" כדי להיבחר – זו יבבת אלה שאין להם מסך. מה לעשות, אנחנו כבוחרים, נצביע למי שאנו מכירים ואוהבים, גם אם אלה קיבלו הזדמנות וקיבלו מסך בזכות יופיים וכושר הביטוי שלהם, ולא בזכות ההישגים האקדמיים שלהם או תרומתם לחלכאים ונדכאים. אם יכפו תקופת צינון על עיתונאים שמבקשים להיבחר - יש לעשות זאת גם לגבי כל המפורסמים באשר הם. 

בני כהן, יועץ אסטרטגי למשברים