מסריח ומוזנח: התנאים המזעזעים ב"אברבנאל"
למוסד הפסיכיאטרי הוותיק, המאכלס דרך קבע 300 מטופלים, לא מוקצים תקציבי בנייה ופיתוח והחולים במקום סובלים מצפיפות, סירחון כבד ועובש על הקירות. במכתב המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" כתב מנכ"ל משרד הבריאות למנהל המוסד: "המקום פוגע בצלם האדם"
ריח עז של שתן, צפיפות בחדרים, חדרי מקלחת מוזנחים שקירותיהם מכוסים עובש ורק וילון דק מפריד בהם בין המתקלחים - ואף טיפה של פרטיות. זוהי המציאות הקשה השוררת במוסד פסיכיאטרי בישראל בשנת .2010
מדובר בבית-החולים הממשלתי אברבנאל בבת-ים, שהוקם בשנות ה30- והיה עד לפני כמה שנים אחד המרכזים הפסיכיאטריים הגדולים בארץ. כיום הוא מאכלס בקביעות 300 חולים פסיכיאטריים ובהם חולים כרוניים המאושפזים שם זה שנים, וכן פוקדים אותו מאות מטופלים מרחבי גוש דן.
עד שישה חולים בחדר קטנטן
ועדה שבחנה את שירותי בריאות הנפש בישראל המליצה ב2001- על צמצום מספר המיטות באברבנאל, ובעקבות כך החליטה הממשלה ב2003- על סגירתו ועל פיזור החולים. אבל לחולים לא נמצא תחליף הולם, ובית-החולים המשיך להתקיים. אלא מה? בשל ההחלטה על סגירתו אין מוקצים לבית-החולים כבר שנים תקציבי בנייה ופיתוח. הסובלים העיקריים הם החולים, בעיקר הכרוניים - שבית-החולים הוא למעשה ביתם. אלה מתגוררים בצפיפות קשה של ארבעה עד שישה בחדר קטנטן. המקלחות והשירותים משותפים לכל החולים, אף שהמקום מאכלס גם כ30- ילדים ונערים מגיל 12 לצד קשישים. כדי ליצור הפרדה מינימלית בין נערים לנערות במחלקת הנוער נקבעו שעות מקלחת שונות לכל אחת מהקבוצות.
תקרה מתפוררת בבית החולים (צילום: מיכאל קרמר)
מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר איתן חי-עם, שביקר באברבנאל לפני שבוע במסגרת תפקידו, נחרד מהתנאים וכתב למנהל בית החולים ד"ר יהודה ברוך מכתב ובו הביע זעזוע ממה שראה: "שמחתי לפגוש צוות מקצועי עם תחושת מחויבות ושליחות, אבל נחרדתי ממצב התשתיות. כאזרח, כאדם, כרופא וכמנכ"ל התמלאתי בושה מול התנאים שבהם אנו מטפלים באנשים החלשים ביותר בחברה. לבי על ההורים שחוזרים שבורים לביתם אחרי שאשפזו את ילדם, שמעבר לגורלם המר צריכים גם להתייסר על כך שהם משאירים אותו במקום שלטעמי פוגע בצלם אדם."
"10 שנים לא נגעו כאן בתשתיות"
גם ח"כ רחל אדטו, רופאה וסגנית מנהל בית-חולים לשעבר, סיירה במקום ויצאה בתחושה קשה: "זה מדכא. התנאים במחלקות הישנות איומים. המחלקה של הילדים האוטיסטים נראית נורא. הקבוצות הכי חלשות באוכלוסייה מאושפזות
בתנאים-לא-תנאים." מנהל בית-החולים, ד"ר ברוך, מסכים עם הביקורת. אמש אמר: 10" שנים לא נגעו כאן בתשתיות, ובחלק מהמחלקות המצב מזעזע. השתן שהטילו החולים הכרוניים על הרצפה כבר ספוג בקירות. הריח שם נורא. בגלל הצפיפות בחדרים מספיק שאחד מהחולים לא מאוזן תרופתית כדי שזה ישפיע מיד על כל האחרים. יש מחלקות שאני מתבייש לאשפז בהן חולים."
הוא ביקש מהממשלה להכריע בהקדם באשר לגורלו של ביתהחולים. "הצוות שלנו איכותי, מסור ומשקיע, אנחנו מקבלים שבחים רבים על הטיפול בחולים, אבל זה נעלם כשהתנאים בשטח כל כך קשים. אתם רוצים לסגור אותנו - תסגרו, אבל אל תשאירו את החולים בתנאים כל כך עלובים."