פרפורי גסיסה במחשבה תחילה

בִּכְדֵי לָשׁוּב לְהִפָּקַח

אַבָּא, לוּ אֹמַר לְךָ כִּי אַתָּה נִצְחִי

הַאִם תָּשׁוּב לְנַגֵּעַ בִּמְחוֹזוֹתֶיךָ הָרְחוֹקִים אֶת עֲזוּבַת הָעוֹלָם?

אַבָּא אַתָּה נִצְחִי.

וְהַשִּׁכְחָה הַנִּטְוֵית פְּרוּסָה אַחַר פְּרוּסָה הִיא בְּסַךְ הַכֹּל יְפִי הַשְּׁקִיעָה,

עֵת הַמַּרְאוֹת וְהַקּוֹלוֹת נִרְכָּנִים וְכָבִים לְאִטָּם

בִּכְדֵי לָשׁוּב לְהִפָּקַח מֻפְשְׁטֵי גּוּפָם בְּאוֹר הַלַּיִל הַדַּק.

בִּכְדֵי לָשׁוּב לְהִפָּקַח, נִצְּבֵי רֶגַע הַתֹּרֶן הַמֻּחְלָט, בְּאֵין טָעוּן עַל שִׁכְמָם

וְלוּ רֶגַע אֶחָד.

וְאוּלַי אֵינְךָ יוֹדֵעַ, אֲבָל אַתָּה מֵגִיחַ-נִפְלָאוֹת מִן הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה "אַבָּא"

כְּנוֹכְחוּת רֵיחַ הָרוּחַ,

כְּהִתְגַּלְּמוּת אַבָּהוּתְךָ כְּדֹק-מַמָּשִׁים שֶׁאֵינוֹ נַעֲנָה לִיחִידוֹת הַמְּמַדִּים,

כְּמִלָּה שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְמַלֵּל בַּאֲחֵרוֹת.

וְאִמְּךָ נִדְמֶה כְּאִלּוּ שָׁכְחָה אוֹתָנוּ מִזֶּה עָשׂוֹר,

אֲבָל נוֹעַדְנוּ הַיּוֹם, אַתָּה וַאֲנִי, וּמִיַּנּוּ חֲפָצִים וּשְאָר יְשָׁנִים בְּבֵית סַבְתָּא

כְּאִלּוּ נִגְמְרָה לָהּ כָּכָה

כִּטְרִיקָה אַחֲרוֹנָה בְּהֶחְלֵט, כְּרֶגַע הֻלֶּדֶת הַסּוֹף,

וְכֵלֶיהָ שֶׁהוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נִדְמֶה כִּי נִתְּקוּ מִמְּקוֹר חַיֵּיהֶם וְחָזְרוּ לַנְּשִׁיָּה

כְּעָפָר אֶל הָאֲדָמָה, כְּשִׁבְרֵי לוּחוֹת.

אָז יָשַׁבְתִּי בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת וּבָהִיתִי אֶל מוֹרְדוֹת אֵינוּתֵינוּ, אַבָּא,

בָּהִיתִי כִּי נִדְמֶה הִנֵּה נֶאֱסָפִים אָנוּ כָּחֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְלֹא נוֹדַע

כִּי בָּא אֶל קִרְבּוֹ,

יָשַׁבְתִּי בֶּחָלָל הַקָּמֵל-בְּטוּחוֹת מִבַּעַד לְכָל קְלִפּוֹת הָעֲלוּמִים,

יָשַׁבְתִּי וּבָהִיתִי בְּצַלָּחוֹת הַחַרְסִינָה הָעֲרִירִיּוֹת כִּלְבָנָה סְדוּקָה,

בְּפוֹרֵשׁ הַבֵּיצִים הַקָּשׁוֹת שֶׁהָיֹה הָיָה לִי שַׁעֲשׁוּעַ,

בְּהֶחְסֵן הַלְּחָמִים שֶׁהוּצָא מֵהֶקְשֵׁרוֹ וּמֵת בַּצָּמָא כְּעָנָף חָרֵב,

בְּסִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר נָס לֵחוֹ,

בַּכֻּרְסָא שֶׁנִּשְׁבַּר לָהּ מֵחֹם יוֹשְׁבֶיהָ כְּאָדָם הַשָּׁב וְנִבְגָּד,

בַּאֲרוֹנוֹת הַבְּגָדִים שֶׁנִּדְמֶה כִּי עֲדַיִן מַעֲלִים הֵם אֶת צַחֲנַת גּוּף הַזִּכְרוֹנוֹת,

בַּמַּתָּנוֹת הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁלֹּא נִפְתְּחוּ מֵעוֹלָם וְלֹא הָיוּ אֶלָּא גְּבִיעִים וְכוֹסוֹת,

בִּשְׁעוֹן הַיָּד נְטוּל הַמְּחוֹגִים שֶׁל סַבְתָּא.

יָשַׁבְתִּי וְדִמִּיתִי לְפָנַי כְּאִלּוּ בַּזֶּה נִסְתַּתְּמוּ מַעַיְנוֹת הָעוֹלָם,

דִּמִּיתִי כְּאִלּוּ זֶהוּ יִתְרוֹן הַכֵּלִים עַל הָרוּחַ,

נִצְחוֹן הַשְּׁבוּרִים עַל הַשֶּׁפַע.

וְלֹא וְלְ וְלֹא הִצְלַחְתִּי אַבָּא, לֹא הִצְ לַחִתִּי שֶׁלֹּא לְדַמְיֵן כִּי אֵין מוֹצָא אַבָּא

ש שֶׁיֵּשׁ סוֹף, כֵּן שֶׁאֵין מוֹצָא אַבָּא וְהַכֹּל תְּנוּעוֹת בָּרִיק

בַּדֶּרֶךְ לָאַשְׁפָּה, כְּמוֹ כָּל הַחֲפָצִים הַלָּלוּ אַבָּא,

כֵּן, שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל כְּמוֹ מִקְּטָטָה מְגֻחֶכֶת עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,

פִּרְפּוּרֵי גְּסִיסָה בַּמַּחְשָׁבָה תְּחִלָּה.

הַאִם תָּשׁוּב לְהַפְסִיעַ-בְּטוּחוֹת בְּאַרְצוֹתֶיךָ עַל יַבֶּשֶׁת הָעוֹלָם?

אַבָּא אַתָּה נִצְחִי.

וְהַשֵּׂיבָה הַנִּטְוֵית קַו אַחַר קַו הִיא בְּסַךְ הַכֹּל יְפִי הַשְּׁקִיעָה,

עֵת הַגּוּפִים נִרְכָּנִים וְכָבִים לְאִטָּם

בִּכְדֵי לָשׁוּב לְהִפָּקַח מֻפְשְׁטֵי גּוּפָם בְּאוֹר הַלַּיִל הַדַּק.

בִּכְדֵי לָשׁוּב לְהִפָּקַח, נִצְּבֵי רֶגַע הַתֹּרֶן הַמֻּחְלָט, בְּאֵין טָעוּן עַל שִׁכְמָם

וְלוּ רֶגַע אֶחָד.

חן ישראל קלינמן, משורר, פרסם משיריו בבמות שונות, בהן "מעריב", "מקור ראשון", "עמדה", "פסיפס" ו"מראֶה". ספר שיריו הראשון, "צעדים במרחב", יצא לאור ב2006 בהוצאת כרמל. ספרו השני עתיד לראות אור במהלך השנה הקרובה