מתפלאים נוכח מצב בתי הכלא הצבאיים?

דו"ח מבקר המדינה הקדיש פרק מיוחד לאופן המחפיר בו מוחזקים עצירים ואסירים בבתי כלא צבאיים. עם זאת, הוא הפתיע את מי שחשב שחיילים במאסר זוכים לתנאים משופרים יותר מעצירים פלסטינים ושמשטרת ישראל ממלאת את תפקידה באופן חוקי וללא אפליה בין מפגיני שמאל ומפגיני ימין. כפי שיש הבדל בתנאי הכליאה של אזרחים ישראלים ופלסטינים, יש גם הבדל באופני המעצר של מפגיני שמאל ומפגיני ימין.

מערכות אכיפה שהתרגלו לעצור ולהחזיק פלסטינים באוהלים ובתנאים מחפירים במחנה עופר, בקציעות, בנפחא ובמתקני מעצר אחרים בימי חורף, יחזיקו גם חיילים שנשפטו משמעתית על עבירות מזעריות בתנאים לא תנאים ויעצרו מפגינים באופן לא-חוקי.

כשמחזיקים אזרחים בתנאי קור קיצוני בלילות, חום כבד ביום, טיפול רפואי מצומצם, מזון לא מספק, חוסר תקשורת עם בני משפחה, איסור על ביקורים (אסירי עזה) ועוד - הירוקת במתקן השתייה בכלא 4 או 6 נתפסת פעוטת ערך בעיני אנשי מערכת אכיפת החוק.

כשמחזיקים פלסטינים ללא משפט אך על-פי חוק במשך שנים רבות במתקני מאסר בהם כבוד האדם לא נשמר, אי-התחשבות זמנית בצרכי חיילים היושבים שבועות במאסר אחרי משפט משמעתי, או מעצרם של מפגיני שמאל לא-אלימים המוחים נגד עוולות בשטחים הכבושים נתפסת לא-משמעותית בעיני האחראים על אכיפת שלטון החוק.

מערכת המתנהלת על-פי ההנחה שיש אסירים סוג א' (אזרחי ישראל) ואסירים סוג ב' (אזרחי השטחים), תגלה במהרה שיש עצירים סוג א'-א' ועצירים סוג א'-ב' (שלא לדבר על תנאי אסירים סוג ג'-ג' או חסינות ממעצר של פרטים מסוג א'א'א').

שבירת מחסום היחס השווה לעצירים ולאסירים מוביל אותנו למערכת אכיפה לא-שיוונית, פוגענית והרסנית. בית המשפט העליון פסל לאחרונה את היוזמה להקמת כלא פרטי, מכיוון שמונופול הכוח אמור להישאר בידי המדינה, ואמור לפעול באופן שוויוני (שלא לומר באופן חוקי).

הגיע הזמן שמונופול כוח זה יופעל באופן ראוי אשר אינו מפלה בין אסיר לאסיר לפי השתייכות אתנית או אידיאולוגית. שיטות שונות של אופני האכיפה מלמדות שהגיע גם הזמן לחקור את העומדים בראש מערכות האכיפה בגין חשד למדיניות מפלה בין פרטים.  

כל אדם החרד לאופן בו מדינתו מתייחסת לכפופים למנגנוני הכוח שלה, למשל לעצירים ואסירים, חייב לפעול ולקרוא לחקירת ההתייחסות השונה, לרפורמה בסיסית ולשינוי היחס המפלה לו זוכים אסירים שונים לפי קריטריונים של דת, גזע ומין.

מי שאינו מוטרד מהיחס המחפיר כלפי אסירים פלסטינים ומתנאי מעצרם, שלא יתפלא מיחס מפלה גם לאסירים ישראלים, שמקוטלגים באופנים שונים. מערכות אכיפה יכולות להיות שוויוניות, או מוטות ומפלות. הן לא יכולות להיות רק "קצת מפלות" כלפי אוכלוסיה מסוימת. אי התחשבות בכבוד האדם לא נעצר בגבולות אתניים ולאומיים.

ד"ר ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל