בתו של קרפ: "זה לא נשיונל ג'אוגרפיק, זה אבא"
בית המשפט המחוזי בתל-אביב שמע הבוקר את בתו של אריק קרפ, אוטליה, שסיפרה בדמעות על הלינץ': "היו המון אגרופים, מכות רצח. הוא התחנן על חייו. זה לא הזיז להם, נהפוך הוא, זה דירבן אותם". האם, שרה קרפ: "הגיע הזמן שבתי משפט ייקחו ברצינות את נושא האלימות"
בפעם הראשונה התייצבה הבוקר (יום ג') בבית המשפט אוטליה קרפ, בתו של אריק קרפ, שנרצח בלינץ' בחוף תל ברוך בתל-אביב, ושחזרה את הלילה הנורא ההוא. "הם היו כמו חיה המשחרת לטרף, רק שזה לא היה נשיונל גיאוגרפיק, זה היה אבא שלי", סיפרה בדמעות. בהמשך סיפרה כיצד פגשו אנשים והתחננו לעזרה. "פגשנו אנשים אדישים, הם הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח. זה פשוט לקח הרבה זמן עד שאנשים הזיזו את עצמם ונתנו לנו טלפון".
ביום שישי קיצי, ב-14 באוגוסט, יצאה עם הוריה כפי שנהגו לעשות מדי פעם. היא סיפרה כיצד התקרב גבר מכיוון דרום, כאשר השלושה האחרים ישבו על ספסל. אותו אדם פנה לאביה: "אני רוצה לדבר איתך, איתך אני רוצה לדבר. אבא לא כל כך הבין מה העניין, אבל בכל זאת החליט לקום. חשבתי שאולי הבחור רוצה סיגריה, חשבתי שאולי הוא רוצה לשדוד אותנו, אז אמרתי לאבא שלי ברומנית - אולי תשאיר את התיק, כי היה לו פאוץ' כזה עליו. אבל הוא לקח את התיק איתו בכל זאת. אבא ניגש אליו לכמה שניות, לא הצלחתי לשמוע מה הוא אמר והוא חזר לשבת".
אריק קרפ, סיפרה בתו, נמנע מלהיכנס לוויכוח עם אותם אנשים, שכעבור דקות נטלו את חייו, "לא הספקנו לשאול אותו מה קרה, אבל הוא לא ענה לבחור ולא התווכח איתו, לא היה דו-שיח. הוא שאל את אבא 'למה אתה לא עונה לי'. אבא לא נגרר לחילופי דברים או משהו בסגנון הזה, וכשראינו שהוא לא עונה, קמנו ללכת. הבחור התקשר בטלפון ודיבר בערבית, אני לא מבינה ערבית, ואמא אמרה - בואו נגביר צעדים. לא חלפו שניות בודדות ופשוט הגיעו בריצה חבורה של אנשים כלפינו, לכיוון שלנו. הם באו בריצה ופשוט תלשו את אבא והפרידו אותו משתינו וגררו אותו לכיוון הים".
"זאת התמונה שאני רואה כל יום"
בעדות מצמררת ומקפיאת דם, המשיכה אוטליה קרפ לספר על אותם רגעים דרמטיים: "אני לא יודעת איך לתאר את זה, ניסינו לגשת אליו, אבל אמא נפלה על היד ואותי הפילו על הגב. ואז, בעודי מוטלת על הקרקע, סובבתי את המבט שמאלה, אבא היה מוטל על הרצפה, אני הייתי על הרצפה והיה לי מבט ישיר על אבא, הגב החשוף שלו היה כלפי, וזאת התמונה שאני רואה כל יום לפני השינה".
אלמנתו של קרפ, מימין, ושתי בנותיה (צילום: דלית שחם)
היא סיפרה לבית המשפט על האכזריות החייתית שבה נהגו הרוצחים: "זו היתה אכזריות משוועת, ראיתי המון בעיטות, המון אגרופים, מכות רצח. הוא התחנן על חייו. זה לא הזיז להם, נהפוך הוא, זה דירבן אותם. הם היו תכליתיים ונחושים לבצע את זה. הם באו ללא שום היסוס, פשוט בא והתנפלו, הם בא כמו מי שרק חיכה לשעת הכושר לבוא ולתקוף. הם לא נקלעו לזירה, הם בא על-פי הזמנה, פשוט חיכו לפקודה ממי שזה לא יהיה. אחרת אי אפשר להסביר איך הם היו שם תוך שבריר שנייה. אבא היה כולו מכווץ על הרצפה, הם הקיפו אותו מכל כיוון ובעטו בו וחבטו בו, כל מה שהוא רק הספיק לצעוק זה את השם שלי כדי שאני אברח.
"אני לא ברחתי, ניגשתי לאמא, היא לא יכלה לקום. איכשהו הצלחתי להקים אותה, צעקנו לאנשים שיבואו לעזור לנו, אבל לא היה אף אחד בסביבה. הלכנו לאט להזעיק עזרה וכל הדרך אני מסתכלת אחורה, על אבא והמכות ממשיכות. זו מסכת של מכות חזקות ונמרצות וכל הזמן הזה אנחנו הולכות וצועקות ומחפשות עזרה". אחר כך, סיפרה, הלכה עם אמהּ ויחד התחננו בפני אנשים שיסייעו להן, אך נתקלו באדישות מקוממת, "היו שם גברים ערבים וכבר לא ידענו מה לחשוב, חשבנו שאולי הם גם קשורים". כשחייגה למספר הטלפון של אביה, השיבו לה "'יש פה משטרה, יש פה משטרה'", וכבר לא השיבו לשאלותיה.
החשודים בלינץ' בבית המשפט (צילום: דלית שחם)
אשתו של אריק, שרה קרפ, התקוממה בבית מדוע המעורבים הנוספים בלינץ' אינם במעצר: "כולם השתתפו במעשה הזוועה, כל מטרת בואם היתה לרצוח ומקומם לדעת שלא כולם עצורים על כך, כולל הבנות שהשתתפו. הגיע הזמן שהמדינה הזאת תתעורר ושבתי המשפט ייקחו את נושא האלימות ברצינות ויבינו באיזו תחושה של חוסר ביטחון אנשים חיים פה".
האם עמדה מחוץ לבית המשפט וקראה מתוך דף נייר: "הנושא הבוער כיום במדינה שמאיים על האזרחים הוא מקרי האלימות והרצח. המצב במדינה הולך ומחמיר מיום ליום ומשפיע על כל אחד מאיתנו. רצח אזכרי וחסר מעצורים שכזה צריך להרעיד את מערכת המשפט, את מקבלי ההחלטות ואת אזרחי המדינה. יש להבין שאחרי אירוע מזעזע כזה יש ממש תחושה של הפקרות משום שהפשע הבא עלול להתרחש מתחת לבית של כל אחד מאיתנו".
ד"ר דנה פוגץ', ראש מרכז נגה בקריית האקדמית אונו, המייצגת את משפחת קרפ: "זה מקרה נדיר שבו בנוסף לכאב העצום של המשפחה הן נאלצות גם להעיד כעדות מרכזיות במשפט ולגייס כוחות נפש עצומים על מנת לעמוד מול הנאשמים באולם ולתאר את אותו הלילה".
לפנייה לכתב/ת 
