איוב, גרסת הדיסטורשן
להקת האילז חוזרת באלבומה האפל ביותר ב-12 השנים האחרונות. מנהיג הלהקה E מצדיק את מעמדו כמלך המלנכוליה, וגם אם המנגנינות נשמעות ממוחזרות, זהו שיטוט אינטימי ויפה בנבכי הנפש הפצועה
משהו רע עובר על מנהיג ה-Eels, מארק אוליבר אוורט, המתקרא גם E. זאת אומרת, מעבר לאומללות הנצחית ולחוויית החיים הטראגית (ממותו של אביו דרך מחלתה של אימו ועד התאבדותה של אחותו) שהפכה מזמן לסיפור מסגרת לא רשמי לקריירה של איוב התנ"כי – גרסת הדיסטורשן.
לא עברו שמונה חודשים מאז "Hombre Lobo", אלבומו האחרון, ואוורט ולהקתו חוזרים עם "End Times", אלבומם השמיני כהרכב. גם הוא ממשיך במסורת חשבון הנפש המתמיד של האיש הכי עצוב ברוקנ'רול. במקרה זה, את יצירת האלבום ליווה תהליך הגירושין של אוורט וחזרתו אל חיק הבדידות התהומית, זו שתמיד ידעה להוציא ממנו מנות מזוקקות של עצב ורגש טהור.
אי. עצב ורגש טהור
"The Beginning", הקטע הראשון, מעיד רבות על הכיוון המוזיקלי המובהק שלקח על עצמו מלך המלנכוליה: אחרי סימנים קלים של אופטימיות (יחסית) שהפגין באלבומו האחרון, E מכין אותנו טקסטואלית למסע בנבכי נפשו הדואבת: זוגיות מפורקת, חלומות הרוסים והזדקנות שולטים כרגע בעולמו של אוורט, שהולך ומתקרב לשנתו ה-50. למען האמת, מאז "אלקטרו שוק בלוז" מ-98', שעסק באוסף הטרגדיות המשפחתיות שפקדו את עולמו, לא שחררו האילז אלבום כל כך אפל מבחינה תוכנית.
מוזיקלית, אווירת הטריפ-הופ והאלקטרוניקה שתמיד ליוותה בחן את האלבומים הקודמים, כמעט לא קיימת כאן, והאלבום מתבסס בעיקר על גיטרות אקוסטיות ופסנתרים. ב-"Gone Man" ו-"Paradise Blues" יש הבלחות של רוק אולד-סקול קצבי עטוף בגיטרות מלוכלכות. הלהקה תמיד הצטיינה בעטיפת טקסטים כואבים במנגינות שמחות, לעתים מתקתקות, ואת זה אפשר לראות כאן ב-"Mansions Of Los Feliz" היפה.
הרגעים האפלים ביותר בחייו של אדם נחשפים בפשטות ובכנות מחרידה, לכל אורך האלבום, ועל אף שורות כמו "האמת היא דבר שאיש לא באמת רוצה לשמוע אותך אומר", E לא חוסך אותה ממאזיניו, בעיקר אלו הותיקים שעוקבים אחריו כבר לא מעט שנים.
רצועות קצרות של רעשי רעמים ושיחות טלפון הזויות וממולמלות מתחברות להצהרות פגיעות ונטולות תחכום מזן "הכל היה יפהפה וחופשי בהתחלה". לא שסרקזם והרבה אירוניה זרים לבחור, אבל הפעם פשוט קשה לא להאמין גם לטקסטים התמימים ביותר שמובאים כאן. וגם אם יש כאן נטייה לחזרה על לחנים ומנגינות חצי ממוחזרות, שקיעה במילות השירים מאפשרת שיטוט אינטימי בשטחים הפחות מתוירים של נפש פצועה ומדממת.
End Times" Eels", הליקון
לפנייה לכתב/ת 
