אחות ישראלית ששרדה ברעש: "עוד אפשר להציל"
רחל וורל מתגוררת בפורט או-פרינס, לשם נשלחה כאחות במרפאה של האו"ם. חמש דקות בלבד לפני שהאדמה רעדה, הספיקה לצאת ממקום עבודתה - וניצלה. מאז היא עסוקה מסביב לשעון בסיוע לפצועים. למרות הזמן שעבר - היא אמרה בראיון בלעדי ל-ynet: "אנשים ממשיכים להתקשר מתוך ההריסות"
בדיוק שבוע עבר מאז שהאדמה רעדה. רק דקות ספורות הפרידו בין רחל וורל לבין סכנה ממשית לחייה ברעידת האדמה בהאיטי. וורל, אחות במקצועה, היא בין הישראלים הבודדים המתגוררים באי ואמש (יום ג') שיחזרה לראשונה בראיון ל-ynet את רגעי החרדה, ואת המאורעות הסוערים בשבוע שחלף מאז.
רעש האדמה בהאיטי - עדכונים אחרונים ב-ynet:
- אלפי חיילים לכוח בהאיטי; יתומים נחתו בארה"ב פרס למשלחת בהאיטי: "אתם צבא הגנה לאדם"
- עימות: חיילי או"ם חמושים הודפים רעבים
- האו"ם: 90 ניצולים חולצו עד כה מההריסות
- "בהכרה, נושמת טוב": חילוץ הסטודנטית בהאיטי
ביום שלישי שעבר יצאה וורל לפעילות שגרתית ממרפאת האו"ם שבה היא עובדת, לקראת יציאתה לחופש למחרת. חמש דקות בלבד אחרי שעזבה את המבנה - רעדה האדמה תחת רגליה.
לדבריה, "בזמן הרעידה הייתי בתוך הוואן. האוטו התחיל לרעוד. הסתכלתי החוצה והופ - בתוך כמה שניות, אין בתים, אין קירות, הכל התרסק וקרס אחד אחרי השני".
ברגעים הראשונים שאחרי, הוכתה וורל תדהמה לנוכח המראות הקשים. "לקח לי זמן לעכל את זה. כל רבע שעה היו עוד רעידות קטנות שנמשכו במשך כל היום עד לשעות הערב. כל קווי הטלפון קרסו כבר באותו הרגע, וגם מכשירי הקשר לא עבדו". רציתי להתקשר לילדים, למשפחה, לאחותי, רק כדי להודיע שאני בסדר - אבל לא הייתה שום דרך לעשות את זה".
רחל ספרה כי רחובות פורט או-פרינס הבירה התמלאו עד מהרה באנשים שנחרדו לנוכח התוהו ובוהו. "הייתה היסטריה. אנשים רצו וצעקו, הכבישים התמלאו בורות ופקקי תנועה. היה כאוס אחד גדול, פשוט סדום ועמורה. שלושה ימים ישנתי בתוך הרכב".
"מבצעים ניתוחים בחוץ, כורתים איברים בסכינים"
מאז האסון עובדת וורל מסביב לשעון ומעניקה לפצועים סיוע רפואי. בימים הראשונים לאחר הרעידה, עשתה זאת בכוחות עצמה באוהלים מאולתרים, עד שהצטרפה לצוותי החילוץ. "אני עובדת משבע עד שבע וישנה שעתיים בכל לילה. בארבעת הימים הראשונים הוקמו שני אוהלים גדולים שאליהם הובאו הפצועים הקשים. ביצענו בהם גם ניתוחים, מלבד טיפולים מיידיים ואחרים. בתי החולים היו מלאים עד אפס מקום, עד כדי כך שכבר ביום השני לא היה לאן לשלוח את הפצועים".
וורל ספרה כי בעקבות העומס הגדול בבתי החולים, נאלצו צוותי הרפואה לערוך ניתוחים תחת כיפת השמיים ובתנאי שדה של ממש. "התמונה הייתה מחרידה, הפצועים נותרו מחוץ לבית החולים ומילאו את מגרשי החנייה. באוויר עמד ריח נורא. היינו צריכים לאלתר כדי להצליח לפעול. שרר חום כבד והשמש קפחה מעלינו. באחד המקרים, נאלצו הרופאים לקטוע את רגלה וידה של אחת הפצועות בעזרת סכיני ניתוח - כי פשוט לא היה מסור".
וורל ובעלה. גאה במחלצים הישראלים (צילום: באדיבות אביגיל אסייג)
רחל ספרה כי במקביל לעבודתה, עסקו אחרים בהעמסת מאות רבות של גופות שנותרו פזורות ברחובות אל תוך טנדרים - תוך שהיא מסרה להם חלוקי הגנה וסייעה בהעברת ציוד. בזמן המועט שנותר בין לבין, היא מתעדכנת על מימדי האסון באתרי החדשות שבאינטרנט.
"אני מאוד גאה לקרוא על צוותי החילוץ הישראלים, זה מרגש לדעת שהם כאן", אמרה וורל - והדגישה כי למרות הפסימיות באשר ליכולת לאתר ניצולים נוספים, נותר עדיין ניצוץ של תקווה. "צריך פה הרבה אספקה. חסר ציוד ומה שיש לא מספיק. עדיין אפשר להציל בני אדם,
אנשים ממשיכים ליצור קשר טלפוני ממש מתוך ההריסות שבתוכן הם לכודים".העובדה שהייתה אמורה לצאת לחופש יום למחרת האסון נראית לה כמו חלום רחוק. "גם ככה קשה פה עם העוני והתנאים, אין תמיד חשמל, אז נותנים לנו פעם בחודשיים כמה ימים להתאוורר", סיפרה רחל. "הייתי צריכה לטוס למיאמי לבקר את הילדים שלי, אבל זה כבר לא היה אפשרי". היא העריכה כי הפעולות לשקם את המדינה מנזקי האסון יארכו זמן רב. "לדעתי זה יקח לפחות עשר שנים. במדינה עם תנאים קשים כמו האיטי, יש הרבה שחיתות והכספים לא מגיעים למקום הנכון, גם ככה המצב פה הוא בין הגרועים בעולם. אני מקווה שלא ירד גשם שיפיץ מחלות", אמרה.
לפנייה לכתב/ת 
