אובמה מפסיד, והפעם בגדול
נצחונם של הרפובליקנים בסנאט ביום השנה להיבחרו של אובמה, ממחיש עד כמה חמורה פגיעתו באתוס האמריקני
ניצחון המועמד הרפובליקני, סקוט בראון, בבחירות המיוחדות למושב הסנאט במסצ'וסטס מהווה רעש אדמה חסר-תקדים בפוליטיקה האמריקנית.
אם מושב הסנאט במסצ'וסטס אינו בטוח, אף מושב בסנאט, בבית הנבחרים ובבית הלבן אינו בטוח. ניצחונו של סקוט בראון מהווה מהלומה קשה למפלגה הדמוקרטית שהוכתה במדינת הדגל שלה, מסצ'וסטס, מדינתם של משפחת קנדי וטיפ אוניל, היו"ר האגדי של בית הנבחרים, מדינת המוצא של הצעת החוק לרפורמה בריאותית, המדינה היחידה שהצביעה ב-1972 עבור המועמד הדמוקרטי הרדיקלי לנשיאות ג'ורג' מקגאוורן, מדינה שלא בחרה בסנאטור רפובליקני מאז נצחונו של אד ברוק ב-1972, מדינה שהעניקה לאובמה יתרון של 26% בבחירות 2008 ורק 12% ממצביעיה הם רפובליקנים.
נצחונו של בראון מזעזע את אמות הסיפים ברחבי ארה"ב בכלל, ובבית הלבן, ב-100 משרדי הסנטורים וב-435 מחוזות הבחירה לבית הנבחרים בפרט. הניצחון מזרים אדרנלין לוורידי הרפובליקנים לקראת הפריימריס באביב 2010 והבחירות הכלליות בנובמבר 2010. הוא מעודד מועמדים איכותיים להצטרף למפלגה הרפובליקנית לקראתן, ומזרים כסף רב יותר למועמדים רפובליקנים. מאידך, המפלה במסצ'וסטס מדירה שינה מעיני כל המחוקקים הדמוקרטים. המפלה גם תורמת לשיקולי פרישה או מעבר - דמוקרטים שמרנים ומתונים - למפלגה הרפובליקנית. ככל שמתקרב יום הבחירות, כן הם מתקרבים לבוחר ולכן מתרחקים מאובמה.
ניצחונו של בראון ביום השנה לנשיאות אובמה - ממחיש שהמפלה הדמוקרטית בבחירות נובמבר 2009 אכן הייתה תסמין של קריסת תדמית אובמה, של אכזבת ציבור בוחריו מאופיו ומתפקודו ושל פגיעותו הגוברת בזירה הפנימית והבינלאומית. סקוט בראון הפך את מדיניות הפנים והחוץ של אובמה למוקד הבחירות. הוא ייצג את הרוב המתנגד לצעדי אובמה, המצטיירים כפגיעה באתוס האמריקני: העלאת מיסים, החרפת הגרעון התקציבי והעמקת מעורבות הממשלה בענייני חברה וכלכלה. בראון לא חסך שבטו ממדיניותו הפייסנית של הנשיא כלפי הטרור המוסלמי ומהמגבלות שהוטלו על ה-CIA: "מן הראוי שהנשיא יחזק את הכוח הצבאי של ארה"ב ולא את ההגנה המשפטית על טרוריסטים".
ניצחונו של בראון ממחיש את נטישת אובמה על ידי הבוחר העצמאי הבלתי-מפלגתי, המייצג 51% ממצביעי מסצ'וסטס ו-33% מציבור המצביעים בארה"ב. מפיגור של 31% לפני 45 ימים ניצח בראון בהפרש של 4% בגלל התגייסות העצמאיים, שתמכו באובמה בבחירות 2008, מתוסכלים מהתנהלות אובמה בשנה החולפת ורואים בבראון אמצעי לניגוח אובמה.
ניצחונו של בראון הוא ניצחון הדמוקרטיה האמריקנית, הרואה בבוחר, ולא בנשיא, בקונגרס או במפלגה - את הנדבך המרכזי של שיטת הממשל. הבוחר תמך בבראון מול "המכונה הרפובליקנית" שלא ראתה בו מועמד ראוי בתחילת המרוץ, ומול "המכונה הדמוקרטית" שניסתה להכפישו.
ניצחונו של בראון הושג למרות ואולי עקב מעורבות אינטנסיבית של ראש סגל הבית הלבן, רם עמנואל, בעיצוב מדיניות אובמה בכלל ובבחירות בפרט. שוב הוכח שהיוהרה, הזלזול בכבוד האדם, הגסות, האגרסיביות וסדר יום ליברלי-קיצוני מרחיקים את הנבחר מהבוחר ומהווים בומרנג קטלני בזירה הפוליטית בארה"ב.
ניצחון בראון הוא ניצחונה של תפישת עולמו של רוב הציבור האמריקני על תפישת עולמם של אובמה וחבריו. בראון מייצג תפישת עולם של פטריוט שאינו מתנצל בפני העולם, המאמין בחופש לאזרח ומגבלות וריסונים על השלטון, המעוגן בערכים יהודיים/נוצריים, הגאה בייחודיות המוסרית, הצבאית, הטכנולוגית והכלכלית האמריקאית, המסתייג מהאו"ם ומהפייסנות/התרפסות האירופאית, הסבור שיש להדביר משטרים פורעי-חוק, ולא לדבר עמם, ושואף לשתף פעולה עם מדינות בעלות ערכים, אינטרסים ואיומים משותפים.
אתה הבנת את זה ביבי?!
יורם אטינגר, מומחה לענייני ארה"ב, מנכ"ל "במחשבה שנייה"
לפנייה לכתב/ת 
סקוט בראון. רעש אדמה
צילום: רויטרס
מומלצים
