כמה שמנות צריך בשביל להחליף בת' דיטו אחת?
בטור חדש שמבטיח (באמת! בקרוב!) לעסוק לא רק במידות גדולות מקטרת יעל על כך שגם כל השמנות, כמו כל השחורים, נראות לכם בדיוק אותו דבר
זה לא שאני לא מפרגנת לשמנות שכבשו את העין הציבורית, אוקיי? גו, עירית קפלן! סחתיין על השער בעירום זולג ולא מרומז! גו אסתי זקהיים, המלכה האם! הבעיה היחידה שלי עם הנשים הנפלאות האלו היא שלעזאזל, הן הקדימו אותי, וכעת נדמה כי לנצח אדדה בצילן.
על כן, למרות תשוקתי רבת השנים להפוך לחלוצת הגלאם-אייקונס הבשרניות (תשוקה שמסוכלת תדיר בידי תשוקה קטנה לא פחות לבלות את ערבי שישי
עוד איט גירל
יעל פוצחת
יעל רגב
בטור הראשון עורכת יעל היכרות עם גולשיה הנאמנים לעתיד ומתבאסת מהאפשרות להפוך לנערת הפוסטר של ההשמנה
לאחרונה, בכל אירוע אליו הדלפתי את פרצופי מר החוטם, שמעתי לפחות פעמיים את מנטרת ה"שיואו, איך את דומה לבת דיטו". זה כל כך מקומם אותי. בעיקר כי אני לא דומה לה בכלל. נכון, שתינו חולקות ירכיים עבות ושיער עורב מטונף, ועדיין, הדמיון ביני לבינה רלוונטי לפחות כמו הדמיון ביני לבין מייגן פוקס. אבל בדיוק כמו שכל הסינים וכל האפרו-אמריקאים נראים לנו אותו הדבר – מן בליל חסר אינדיבידואליות כזה של עיניים מלוכסנות או עור כהה, גם השמנות, מסתבר, נראות כולן בדיוק אותו הדבר.
אין לי באמת בעיה עם ההשוואה הספציפית לבת', כפרה עליה. הבעיה היא שאין כמעט שום קשר בינינו חוץ מצבע השיער והמשקל. יש בזה משהו מעט משפיל, וכפי שרמזתי, אפילו על גבול הגזעני: נו, הנה שמנה + שיער שחור = בת' דיטו. אין באמת צורך להסתכל על השמנה הנ"ל מקרוב, לבדוק איך היא בעצם נראית, אם יש לה תווי פנים משלה, אישיות, משהו. יאללה, שמנה, שיער שחור- עוד בת' דיטו.
לפני כחודש נפלתי קורבן לסיטואציה מפוקפקת במיוחד באחד מאירועי ההשקה התל אביביים. נורא רציתי להיראות מגה-מהממת באירוע הזה. וכמו תמיד, כשמזיעים על אאוטפיט, גם האאוטפיט מזיע. יצא לי לוק של דראגיסטית על קראק. חולצת דיינרס ורודה, חצאית צמר בצבע כחול תחת, תסרוקת סטלה עמר מהניינטיז. אסון. בקיצר, הייתי מרירה מתמיד. איפשהו אחרי כוס הקאווה (או אולי פנטזיה אפרסקים?) השלישית, ניגשה אליי איזושהי איטריית שדרות רוטשילד אקראית ובשיא ההתלהבות התנפלה עליי עם המשפט שהפך לאחת מהטעויות הגדולות של חייה: "שיואו, נכון שאת ג-אלה?!"
עכשיו, למי שלא מכיר, גאלה היא סטייליסטית ישראלית משובחת במיוחד, שבמקרה גם הלבישה אותי לצילומים שאתם רואים כאן, בטור הזה. כן, גם היא בחורה גדולה, וגם לה יש שיער שחור. ברור שהיא נראית בול כמוני. בכל אופן, כל כך התעצבנתי שפשוט הסתובבתי אל אותה אקראית ונבחתי: "את יודעת, לא כל השמנות הן אותו בנאדם!". הבחורה האומללה התחילה לגמגם ולהתנצל, ואני התחלתי לחשוב שבאמת קצת הגזמתי. נו מילא. אנצל את המקום כדי לומר: סורי, בחורה אלמונית.
אני יודעת שמה שאני כותבת כאן נשמע לא טוב. כלומר, אתם ודאי מזדהים עם האזרחים התמימים שעושים את ההשוואות הנ"ל בתום לב מוחלט, ללא כל אג'נדת זדון נסתרת. הם בטח בכלל מנסים להחמיא לי, או משהו פוליטיקלי קורקטי שכזה. הווו, שמנמנת מחמד ייצוגית שכמותי. אבל באמת, מה אני אמורה להגיד? האם "תודה" או "אני באמת בעיקר שמנה בעיניכם?! זה כל מה שאתם רואים כשאתם מסתכלים עליי?" תכל'ס, יש לי גם שיער שחור וגם ציצים גדולים, אולי אני דומה דווקא לנינט טייב?
אגב, איזה מוזר זה שמנה עצבנית, נכון?
- ומה לובשת יעל בתמונה? שמלה וכובע: גאלה רחמילביץ'; צמיד: קלבה; נעליים: מליסה לרשת סטורי
הכותבת: יעל רגב. לא בת' דיטו (סטיילינג ואיפור: גאלה רחמילביץ' ל-GALA'STYLE; שיער: ז'אן יבוק)
צילום: זיו שדה
מומלצים
