בין דובאי להאיטי
"לפני ימים ספורים חנכו בדובאי בקול רעש גדול את הבניין הגבוה ביותר בעולם - כאילו רוצה המין האנושי לומר בזה - ראו עד איפה אני יכול להגיע, והנה לא חלפו ימים ובהאיטי רעדה האדמה ורבבות קיפחו את חייהם". אבי רט על חוט השני שעובר בין מגדלי דובאי, הסרט אווטאר והרעש בהאיטי
שלושה אירועים לכאורה כל כך שונים זה מזה - התרחשו בימים באחרונים בעולם: רעידת האדמה בהאיטי - על כל מראותיה ומשמעויותיה, ולהבדיל, או שמא לא כל כך להבדיל - הצלחתו הפנומנאלית של הסרט אווטאר - סרט שהושקעו בו למעלה ממאתיים מיליון דולר, ותוך שבועות ספורים צפו בו מיליונים או אולי מיליארדים בכל העולם בצפיית תלת מימד, והכנסותיו הם כבר הרבה מעל מיליארד דולר, ובניית הבניין הגבוה בעולם בדובאי. זה סרט, זה בניין, וזו מציאות - זה הוליווד, זה דובאי וזה האיטי, ובכל זאת משהו קושר ביניהם.
יש בסרטים כדי לבטא ולשקף הלך רוח של תרבות או של תקופה, והם כוללים בתוכם באמצעות העלילה וההתרחשויות דילמות, דמיונות, שאיפות, מצבים, שאלות, הלכי רוח, מגמות ותשובות. נדמה לי, שבשנים האחרונות אנו עדים לכמות די משמעותית של סרטים העוסקים בתחזיות אפוקליפטיות על סוף העולם, קץ האנושות,הרס כדור הארץ וכד'. מלבד הסרט אווטאר, גם הסרט 2012, הסרט תיבת נוח, וכן עוד סרטים כאלה ואחרים - העוסקים בעתיד כדור הארץ, זיהום האוויר, חיים על פני כוכבים אחרים, ושאר נושאים קרובים ודומים.
ריבוי הסרטים העוסקים בנושאים הללו, כשאווטאר מככב עכשיו בראשם - בא לבטא אולי איזו תחושה עמומה ואולי לא כל כך עמומה, שכך זה לא יכול להימשך. בני האדם בכוחניות ובשחצנות,בשם התעשייה,הכסף,הקפיטליזם,הקידמה ויצר הכיבוש הורסים כל חלקה טובה, ובמו ידיהם כורתים את הענף או את הכוכב עליהם האנושות יושבת וחיה. הסרט אווטאר עוסק באי דמיוני בשם פנדורה, בו חיים היצורים בהרמוניה עם הטבע, הצומח והחי, עד שגם לשם מגיע המין האנושי להשחית לחבל ולהרוס.
התחושה העולה מן הסרטים, כמו גם מהמתרחש בהאיטי היא התמודדות האדם מול איתני הטבע בשתי זוויות ראיה - האחת - בהאיטי - המחישה את קטנות ואפסות האדם מול כוחות הטבע ואיתניו, והשנייה -בסרטים - המראה כיצד לא כוחות שמיים גורמים לכל זאת, אלא כיצד האדם בשחצנותו ובכוחניותו מביא על עצמו את כל הזיהומים, המחלות והאסונות.
לא רק הבמאים והתסריטאים מבינים את זה. גם הפוליטיקאים והתקשורת - גם הם מתחילים לעסוק ברצינות בנושא. גם הם מבינים את מה שהחיישנים של התסריטאים של אווטאר ו-2012 מבינים - שהתהליך הזה של ההתנהלות האנושית על פני כדור הארץ הולך ולוקח את האנושות למקום לא טוב.
המראות המזעזעים והטראגיים מהאיטי - מביאים את האדם לחשוב על חוסר האונים האנושי מול הטבע, על קטנותו ואפסיותו של האדם מול הרעידות והזעזועים של הכדור הזה, ומול שבריריותם של החיים על פני האדמה.
ענני העשן העולים מהתעשייה העולמית, כמו גם מהתחבורה העולמית, וכן שאר החומרים המזהמים, המסרטנים, המפזרים קרינה, והנשפכים לנהרות וימים, ועולים למרומי אטמוספרה - כל אלו אינם גזירת שמיים - אלא מעשה ידי אדם.
"לעובדה, ולשומרה"
כבר בבריאת העולם יצווה הקב"ה את האדם בגן עדן שתי מילים המבטאות את תפקידו בעולמו - "לעובדה ולשומרה". על זה יגידו חז"ל את המילים - 'תן דעתך שלא תקלקל'. והאדם, מכוח בחירתו החופשית, מכוח חוכמתו ומכוח כוחו - לא מצליח להתאפק, ולרסן את עצמו. הוא שואף לגבהים גם במחיר הרס האוויר, הוא שואף למהירות גם במחיר זיהום הסביבה, הוא שואף לנוחות גם במחיר הרס הצומח, והוא שואף לעכשוויות גם במחיר מישכון העתיד.הסרטים האפוקליפטיים המצליחים הללו - הם גם, ואולי בעיקר - תמרור אזהרה לכולנו על הצפוי לכדור הארץ אם האדם לא ינהג ביתר ענווה כלפי הסובב אותו.
במקביל - גם הטרגדיה הגדולה בהאיטי היא תמרור אזהרה גדול לאנושות - תמרור המזכיר את הפרופורציות האמיתיות בין האנושי לעל אנושי.
לפני ימים ספורים חנכו באבו דאבי בקול רעש גדול את הבניין הגבוה ביותר בעולם - כאילו רוצה המין האנושי לומר בזה - ראו עד איפה אני יכול להגיע, והנה לא חלפו ימים רבים ובקצה השני של כדור הארץ רעדה האדמה ורבבות קיפחו חייהם, רכושם וביתם - כרוצה הרעידה הזו להזכיר לנו את השבריריות של החיים, גם של המגדלים הגדולים, שברגע אחד עלולים לקרוס כמגדלי קלפים מנייר.
בין דובאי לבין האיטי ניצב המין האנושי - ומנסה באמצעות הסרטים והתסריטים - לומר, לזעוק ולהזהיר - תנו דעתכם שלא תקלקלו, שאם קלקלתם - אין מי שיתקן - לא את כוכב פנדורה, ולא את כדור הארץ.
הבניין הגבוה בעולם. דובאי
צילום: רויטרס
תזכורת קטנה מהאיטי
צילום: AFP
מומלצים
