צעד נוסף לקראת שיוויון בדיור בארה"ב

בשבועות האחרונים הגיעה לסיומה אחת התביעות הארוכות ביותר שבמרכזן אפליה נגד אפרו-אמריקנים בארה"ב. יותר מ-40 שנה לאחר שמשפחתה אולצה לצאת מביתה, רק בגלל היותם שחורים, סאלי סנדרס קיבלה את המפתחות לבית חדש שנבנה במיוחד בהמטרמק, מישיגן. "ההורים שלי יהיו מאושרים לדעת שאחד מהצאצאים שלהם יהיה מסוגל ליהנות מהדברים שנמנעו מהם", אמרה סנדרס בת ה-60, לפני טקס שיחגוג את ציון הדרך הזה, ביום הזיכרון למרטין לות'ר קינג.

• תביעה נגד בנקים בארה"ב: הלוו ביוקר לשחורים
  

כבר בשנת 1980 הסכימה עיריית המטרמק לבנות 200 יחידות דיור משפחתיות, כדי לפצות על הפרת זכויות האדם של אפרו-אמריקאים, ששכונותיהם נהרסו בהוראת פקידים לבנים, כדי לפנות שטחים לפרויקטים לפיתוח אורבני בשנות ה-60. אך העיר טרם עמדה בהתחייבותה, למרות שגורמים רשמיים צופים שהיא תעשה זאת עד לשנה הבאה. העיר בת 23 אלף תושבים היא עיר מגוונת מאוד, אשר מתגוררים בה מהגרים מהמזרח התיכון, אפריקה ובנגלדש. "כולם כאן מקיימים את אורח חייהם בלי פחד או היסוס", אומר שאהאב אחמד, אחד משלושה מוסלמים שנמצאים במועצת העיר. מפקד האוכלוסין של העיר משנת 2000 מצא כי 41% מהתושבים נולדו במדינה אחרת.

"כל מי שתדבר איתו בעיר", אומרת ראש העיר קרן מג'אווסקי, "הדבר הראשון שהם יגידו לך, זה שאנחנו מקבלים בברכה כל אחד". אבל זה לא תמיד זה היה נכון. ב-1971, אחרי משפט שהתנהל במשך שלושה שבועות, שופט פדרלי קבע כי העיר נוקטת במדיניות ברורה של גירוש השחורים, כשהרסה בתים בשכונות עניות. בשנת 1960, 14.5% מאוכלוסיית המטרמק הייתה שחורה, אבל שש שנים מאוחר יותר היא עמדה על 8.5% בלבד, ציין השופט.

רק ב-1980 הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לפיתרון: נקבע כי 200 יחידות דיור משפחתיות ייבנו, הנוסף ל-150 דירות לאזרחים ותיקים, שיוצעו במחיר נמוך ממחיר השוק לתובעים בתיק. למרות ההסכמה, הבנייה של הדירות עוכבה עד לשנת 2004. המצב השתנה כשגארי זייך מונה לראש העיר בסוף שנות ה-90. ראש העיר החדש גרס כי סיום ההתנהלות המפלה הזו היא עניין מוסרי, נוסף על היותו עניין פרקטי. חצי מ-200 יחידות הדיור כבר הושלמו, ושאר הדירות יושלמו עד 2011. הבתים הם שילוב של בנייה חדשה עם יחידות דיור משופצות, שיושכרו או ימכרו.

"זה כנראה מקרה האפליה הארוך ביותר שעדיין מתקיים, בכל הנוגע לזכויות דיור", מסבירה פלורנס רויזמן, מומחית משפטית לענייני אפליה והפרדה בתחומי הדיור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת אינדיאנה. מאחר שרבים מ-500 התובעים בתביעה כבר נפטרו או עברו מחוץ לאיזור דטרויט הסמוכה, הדירות הוצעו לילדיהם או נכדיהם. אם הם לא יהיו מעוניינים, הדירות יוצעו לאחרים.

סאלי סנדרס, עובדת מדינה בפנסיה, סיפרה שחוותה עם משפחה הרבה "עצב וזעזוע", כאשר נאלצו לעזוב לאחר שהבית בו התגוררו נהרס. אחרי שהתגוררה בדטרויט, היא חזרה ושכרה בית בהמטרמק לפני כמה שנים. כעת, סנדרס וארבעת ילדיה עוברים לדירה בעלת ארבעה חדרי שינה ששוויה 164 אלף דולר, אך לאחר סבסוד נוסף של העיר והמחוז, המחיר ששילמה ירד ל-100 אלף דולר. "אני שמחה לחזור", אמרה.