משלחת מז"פ שבה מהאיטי: "רצינו לעשות יותר"
משלחת זיהוי קורבנות אסון של המשטרה חזרה ארצה עם תחושה של החמצה, בשל חוסר הביקוש לשירותיה. "מסתפקים שם בתיעוד שעל הגופה, לא נערך זיהוי מדעי כמקובל בעולם", הסביר ל-ynet ראש המשלחת. אבל יש גם הישגים: "זיהינו שבעה הולנדים"
שבעה אנשי מקצוע וחצי טון ציוד מתוחכם נשלחו להאיטי - אך נראה כי איש לא טרח לבדוק קודם אם שירותיהם נחוצים שם. נציגים ראשונים של המשלחת הישראלית להאיטי חוזרים בימים אלה ארצה. בין ראשוני החוזרים - רב-פקד אורי ארגמן, ראש היחידה לזיהוי חללים במעבדה לזיהוי פלילי במשטרה, ששב ארצה יחד עם חברים נוספים במשלחת משטרת ישראל. בשיחה עם ynet, הוא סיכם את השהות באי מוכה האסון בשלוש מלים: אין יד מכוונת.
המשלחת הישראלית להאיטי - כותרות בולטות ב-ynet:
- שבים ארצה: "עמדנו במשימה"
- צה"ל חילץ ניצול מההריסות אחרי 10 יום
- תיעוד: חילוץ סטודנטית לאחר 6 ימים
- פרס למשלחת: "אתם צבא הגנה לאדם"
- נקרעים: איך שולחים ילדה יחפה לרחוב?
חברי המשלחת הגיעו להאיטי כדי לסייע בזיהוי קורבנות רעש האדמה. למרבה הפתעתם, תוך כמה ימים התברר שהפניות אליהם מועטות עד מאוד, ולכן גם נפלה ההחלטה לחזור לישראל. "טסנו שבעה אנשים, עם יכולות בתחום זיהוי חללים". כשיצאה המשלחת, הייתה בתו של אייבי נתן, שרונה אלסייה, נעדרת, אך עד שהגיעה, היא כבר יצרה קשר, והמשלחת החלה לחפש משימות אחרות. "החלטנו להעמיד את היכולות שלנו לכל המשלחות שהגיעו מרחבי העולם. בהתחלה, היינו המשלחת היחידה שם עם יכולות זיהוי חללים".
עובדים על זיהוי ההרוגים ההולנדים (צילומים באדיבות המשלחת)
ההתחלה דווקא לא רמזה לבאות. "נחתנו בשישי, והצענו סיוע לשגרירות ארה"ב. אחרי כן פנו אלינו לסייע בזיהוי שבעה הולנדים". עד מהרה התגלה סיפור קורע הלב, שהתחיל מכוונה כה טובה ונגמר באסון: "מדובר בשני זוגות הולנדים שנסעו להאיטי במטרה לאמץ ילדים, כשזוג אחד אימץ ילד אחד, וזוג אחר אימץ שניים. הזוגות היו בסוף תהליך האימוץ, והילדים ראו אור בקצה המנהרה. יחידת החילוץ ההולנדית הוציאה גופות ממלון, אנחנו אספנו נתונים למטרת זיהוי, בהם נתוני טביעות אצבע, שיניים ודי.אן.איי. מההולנדים קיבלנו נתונים שסייעו בזיהוי. למחרת הצלחנו לזהות את הזוגות, וסייענו גם בזיהוי הילדים".
אלא שזה היה פחות או יותר השיא. להפתעתם של חברי משלחת, הדרישה לעבודתם לא הייתה רבה מדי, בשל מודעות מועטה לזיהוי מדעי של קורבנות. "בארץ תמיד נבצע זיהוי די.אן.איי או שיניים. שם, בהאיטי, מסתפקים בתיעוד שיש על הגופה, ולא נערך זיהוי מדעי כמקובל בעולם", הוא מסביר. "עד היום נקברו בקברי אחים קרוב ל-20 אלף איש. יודעים שעדיין קבורים בהריסות קרוב ל-50 או 60 אלף איש. אף אחד לא יודע מה מספרם המדויק כי אין רישום אוכלוסין. אחוז קטן ביותר שם נרשם בצורה מסודרת".
"תחתית העולם, אין יד מכוונת"
בזמן שלא עסקו בזיהוי קורבנות, נמצאה למשלחת המשטרה תעסוקה: סיוע לעבודת בית החולים הישראלי. "עזרנו לבית החולים במומחים שלא היו להם, ולנו כן", מוסיף רפ"ק ארגמן. "לא היה להם מומחה לפה ולסת. רופאת שיניים שלנו, ד"ר רויטל היברט, השתתפה בשלושה ניתוחי לסת שבוצעו בבית החולים הישראלי. ד"ר נחמן ריקרדו השתתף בניתוחים אורתופדיים. סייענו בבית החולים בכל מה שיכולנו".
"תחושה של פספוס" (צילומים באדיבות המשלחת)
התחושות מעורבות: מצד אחד, הם סייעו במה שניתן היה, אך מצד שני יש תחושה של החמצה. "אתה מגיע לתחתית העולם, אין שם יד מכוונת, לא בהיבט של הצלה ורפואה, וגם לא בהיבט של זיהוי חללים. לאו"ם יש שם אדם שאחראי על הנושא, שלא ניתן היה להשיגו.
פנינו אליו כמה וכמה פעמים והוא לא חזר אלינו. ידעו שאנחנו משלחת עם יכולות גדולות. לכן קיבלנו פנייה מההולנדים". בפועל, המשלחת קיבלה פנייה נוספת אחת, לזהות יהודי קנדי במלון מונטנה. העבודה הסתיימה ביום שלישי, ואז הוחלט לחזור ארצה עקב מיעוט הפניות.
"אני מרגיש פספוס", הוא מסכם. "הגענו עם חצי טון ציוד מקצועי, רצינו לעשות יותר, ולא ביקשו מאיתנו. נאמר לנו שמי שיש תיעוד על גופו, ולפי זה ניתן לזהות, מעבירים אותו למדינה שלו. מי שאין תיעוד על גפו עובר לקבורת אחים". ללא תיעוד, לדבריו, אי אפשר אפילו להבדיל בין אזרחים זרים לאזרחי האיטי, בגלל מצב הריקבון של הגופות. "לא ידעו להבחין בינן, ולא ניסו להתאמץ בזיהוין".