האחות הגדולה של כדור הארץ

לפני 30 שנה היתה ד"ר דיאן אבנס חוקרת צעירה, שתפקידה היה להציב ציוד מעקב באזורים בהם הורגשו שינויים במסת הקרחונים. "בזמנו, נדרש ממני בעיקר כושר גופני טוב, כדי לסחוב בתרמיל הגב שלי את הציוד הכבד שיצלם בשטח. היום אני עושה את אותה עבודה ממקום מושבי הנוח במעבדה, וביעילות מדעית גדולה בהרבה", היא מספרת בחיוך.

אבנס, מדענית בעלת שם עולמי, מובילה בשנים האחרונות את חקר האקלים מהחלל בנאס"א, סוכנות החלל האמריקנית. למעבדה שלה זורמים נתונים ממגוון לוויינים וחיישנים מתקדמים הפרושים בחלל, שמנטרים את כדור הארץ מכל הזויות.

הלווינים מספקים נתונים על שכבת האוזון, על המסת קרחונים ופליטת גזי חממה, על עליית מפלס פני הים וגם על שינויים בקרקע בעקבות שאיבת יתר של מי תהום. כל אלו מצטרפים לכדי תמונת מצב עדכנית ומדויקת לא רק על שינויי האקלים, אלא גם על האתגרים העולמיים העתידיים. "הנתונים הללו הם עובדות, שאין עליהן ויכוח. אנו עוסקים במדע", היא אומרת.

אין ספק: אנחנו משפיעים על כדור הארץ

להתעקשות שלה על המילה "מדע" יש סיבה טובה. אבנס, בעלת שלושה תארים בגיאולוגיה, מוטרדת מאוד מהויכוח הסביבתי המתנהל בנושא שינויי האקלים. בויכוח הזה יש מי קהילה גדולה של מדענים ושוחרי סביבה שטוענים כי פעילות האדם היא האשם העיקרי בהתחממות הגלובלית. מנגד יש מדענים אחרים -וקהילה קולנית של ספקנים - שטוענים כי מדובר בתופעות מחזוריות וטבעיות של כדור הארץ, שאין לאדם כמעט השפעה עליהן.

פלנקטון באוקיינוס השקט‏ (צילום: נאס"א)

1

2

3

4

5

6

7

"אני לא צד למחלוקת הזו או לשום ויכוח בתחום. אני מדענית ועוסקת רק בנתונים ובעובדות", היא מדגישה. מבחינתה, התשובה לשאלה זו היא חד משמעית: "מה שמתרחש כיום על פני כדור הארץ מושפע ללא ספק גם מהפעילות האנושית. אחרת אין הסבר לכמות השינויים שלהם אנו עדים בשנים האחרונות. עכשיו הויכוח צריך להיות רק על מהו חלקו היחסי של האדם ומהו חלקו היחסי של הטבע", היא פוסקת.

יותר סימני שאלה מתשובות

לא רק ההכרעה בויכוח הספציפי הזה חשובה לאבנס; חשוב לה לא פחות לפזר את הערפל שאופף את העתיד - ערפל שמגיע דווקא מכיוונם של מי שמתיימרים להציג תחזיות מדוייקות: עמיתיה המדענים. "הדו"ח האחרון של ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים - י.ד) ביקש להעריך את שינויי האקלים עד שנת 2100. לשם כך הם הרכיבו מודל שנותן תסריטים שונים", אומרת אבנס.

"אבל מה שהכי מעניין במודל שלהם הוא דווקא הפער בין התחזיות השונות. תחזית אחת צופה עליה של 2 מעלות ואחרת של 6 מעלות. ישנה בעיה להציג הערכות על בסיס קשת כזו של תחזיות. אנו זקוקים לבסיס מדעי מדויק יותר", היא אומרת.

זוהי, לדבריה, בדיוק המשימה שתעמוד בפני מחלקת האקלים של נאס"א בשנים הקרובות: להרכיב בסיס נתונים שישמש את מדעני האקלים להרכבת הדו"חות הבאים שלהם. בינתיים, בזירת התצפיות, מספקת אבנס הצצה מרתקת על מה שהלוויינים האמריקניים (בשיתוף עם סוכנות החלל הצרפתית והגרמנית), קולטים בחיישניהם.

בכל הנוגע לעליית מפלס מי הים למשל, מבצעת נאס"א תצפיות כבר משנת 1992. המודלים שנבנו מאז ועד היום משקפים עלייה ממוצעת של שלושה ס"מ בשנה. "זוהי תמונת מצב גלובלית, אבל כשממקדים את הנתונים על מקומות ספציפיים מגלים דברים מעניינים", היא אומרת. כך למשל, בחופי דרום אמריקה או בחופי אסיה, בעיקר באזור אינדונזיה, איתרה נאס"א עליה גדולה יותר במפלס מי הים מאשר בחופי צפון אמריקה.

לפי שעה אין בנאס"א תשובה לסיבות שגורמות להבדלים הללו, אך בסיס הנתונים המדויק שהם בונים בנושא כבר מאפשר למדינות שונות להיערך.

גם בסוגיות אחרות יש בנאס"א בעיקר תצפיות, ופחות הסברים: בתחום המסת הקרחונים למשל, מצאו בנאס"א כי קרחוני דרום-מזרח גרינלנד  וקרחוני מזרח אנטרקטיקה למשל, מתמוססים בקצב מהיר יותר מאשר אלו באזורים המערביים של מקומות אלה. "עכשיו אנחנו מנסים להבין מדוע זה קורה, ומדוע דווקא באזורים הללו הקצב מהיר יותר".

"לא לכל דבר יש לנו תשובות, אך הנתונים המדעיים האלה חשובים גם עבור מקבלי ההחלטות עכשיו ועבור אנשי מקצוע בתחומי התשתיות, שיכולים וכבר נעזרים בשטח בתצפיות שלנו כדי לתכנן מדיניות", היא אומרת.

ד"ר דיאן אבנס עומדת בראש מינהל מדע וטכנולוגיה של כדור הארץ, במרכז החלל JPL של סוכנות נאס"א. היא מבקרת בישראל מטעם מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, ונשאה דברים במכללת אפקה בתל אביב.