כל יום אני בולש
"קלמן קימרלינג חוקר פרטי, בעזרת השם" של אשר קרביץ הוא סיפור קצת ילדותי ושטוח, אבל קל לחבב אותו עקב סגולות כמו הומור ייחודי, מאפיינים אנטי ז'אנריסטים ובעיקר תיאור החוויה הדתית של הגיבור
העלילה הבלשית קצת ילדותית, הדמויות שטוחות למדי – כולל ההתרחשויות הרומנטיות ביניהן – וגם הצד הדתי בסיפור הוא לרוב דוסי מן הסוג התמים והמוסרני. בכל זאת, קל לחבב את "קלמן קימרלינג חוקר פרטי, בעזרת השם", רב-המכר החדש של אשר קרביץ (מחבר "כלב יהודי") וקל לשקוע בו בקריאה מרותקת למדי, בזכות כמה סגולות אחרות.
מלבד השליטה הבסיסית של קרביץ בהנעת עלילה מותחת, ומלבד הסקרנות שמעוררת תפאורת הסיפור הייחודית – בלש חרדי בסביבה מאה שערימית – הספר הזה גם מתובל בתבליני דעת מענגים מן התנ"ך ומן האגדה ומן התפילה וגם באמרות-כנף יידישאיות, המשובצים שוב ושוב בדיבורן של הדמויות – קצת בנוסח דיבורו רווי הפסוקים של טוביה החולב.
קרביץ. בלש בארון הספרים היהודי (צילום: כלנית דותן)
גם ההומור כאן הוא עניין מורכב: מצד אחד התחכמויות ובדיחות קרש, אבל מצד שני יש משהו משעשע ומשועשע בדמותו של קימרלינג, הבלש החרדי - צירוף מבדח מיסודו - ככה שבסך הכל הספר נקרא בחיוך מסוים.
קימרלינג הוא רווק חרדי שעלה מארה"ב והשתכן במאה שערים, כאן הוא נקרא לפענח שורת פריצות ומעשי שוד בבתיהם של חרדים אמידים בזמן שאלה נוסעים להשתטח על קברי צדיקים. בדרך הוא פוגש אישה שנדקרה במברג ושניים שנרצחים בהכשת נחש.
נגד כיוון הז'אנר
גיבורנו עובד בשילוב עם המשטרה, ועברו הקצר של המחבר קרביץ כחוקר פשעים חמורים ניכר בתיאורים האמינים של חדרי-מעצר ושל תרגילי עוקץ חקירתיים, כמו גם ביחסו המפרגן לשוטרים, שלא יוצאים כאן מטומטמים כמו ברבים מספרי הז'אנר.
אבל הצד הדתי בסיפור הוא כאמור המיוחד ביותר; כשקימרלינג עומד לצאת למשימה מסוכנת שאולי תביא לפתרון התעלומה ואף תקדם את יחסיו עם הבחורה שהוא אוהב, בלנית ושמה פרומה, הוא מקדים ומתפלל מעומק הלב לאלוהים בבקשת הצלחה. הסצנה הלא מוכרת בספרותנו החילונית היא כאן גם רגע של כנות סיפורית - וניכר שהמחבר מדבר מתוך חוויה שהוא עצמו הכיר, כלומר, תפילת אמת.
ההוויה החרדית המאכלסת את הסיפור, עם כל מגבלותיה המוכרות, היא גם כזו הקשובה תמיד לדבר מחשבה וחידוד, ובסביבה האינטלקטואלית הטבעית הזאת משתתפים גם הסוחר וגם השוטר - למשל בשנינה "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי דנא דקרי" (טוב פלפל אחד חריף מסל מלא דלועים), שמצטט קצין המשטרה כדי להסביר לבוס שלו למה מגיע לקימרלינג שכר פרילאנס "כמו לשלושה שוטרים".
עם זאת, קרביץ רואה בספר גם הזדמנות להתחשבן עם הדתיות החרדית, זו התוקפת אוטומטית את הזר (למשל נהג מונית שבא להשיב ילד תועה ונחשד בחטיפתו, כי "לא מעניין אותם מי צודק ומי טועה, רק מסתכלים איך אתה לבוש"). זוהי גם הדתיות שאיבדה את אלוהים בסבך המצוות: "חומרות על גבי חומרות, ותקנות לרוב וגזירות עד אין קץ. ומה לכל אלה ולרצון אבינו שבשמיים?" תוהה הבלש ברגע מסוים.
מאובן בתוך המצוות
אלא שהמחבר אינו מרחיק לכת מעבר לתהיות רגעיות כאלה, ובסופו של דבר הוא משאיר את גיבורו תקוע בתוך עולם הקטנות המצוותי המאובן, עולם שבו, כצוואתו הרוחנית של אביו, "מי שעובר על פסיק בשולחן ערוך סופו שיעבור על עשרת הדיברות".ואכן, כשנקרית בדרכו של הבלש צעירה גרמניה יפה בהליכי גיור, שמשמיעה את התקווה הידועה: "אמרתי לעצמי שאני לא אפסיק ללמוד עד שאוכל לקרוא את התנ"ך בעברית. לקרוא את התנ"ך בשפת המקור נשמע לי כמו חלום" – הוא מגיב בצורה חרדית אופיינית למדי: מזמין אותה לאפייה משותפת של אוזני-המן עם רמז לאופציה רומנטית, אבל מקפיד להדליק בעצמו את תנור האפייה ולהכניס בעצמו את התבנית, "כדי שהאוזני המן לא יהיו בבחינת מאפה נוכרי". קלמן נשאר קלמן.
"קלמן קימרלינג חוקר פרטי, בעזרת השם" מאת אשר קרביץ, הוצאת ידיעות ספרים, 318 עמ'
לכל כתבות המדור לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
