עם 70% נכות איל נחוש לסיים תחרות איש הברזל

"ויתרתי לעצמי יותר מדי זמן, לא חשבתי שאני יכול ומסוגל. עכשיו אני מפצה על זה": כך אומר היום בנחישות איל לוין בן ה-37, נכה צה"ל עם דרגת נכות של 70%, שמתכוון להשתתף בתחרות חצי איש הברזל, ישראמן נגב, שתתקיים ב-29 לינואר באילת.

"החזרתי לעצמי את האמונה בגוף"

בעת שירותו הצבאי בצנחנים, בשנת 1994, נפצע לוין במהלך אימון צניחה. הוא נפל ופירק את חוליות הצוואר, פציעה שפגעה בעמוד השדרה שלו והובילה לניוון שרירים בכפות הידיים. בעקבות הפציעה, השתחרר מצה"ל, והוגדרו לו 70% נכות. בכל הקשור למוטוריקה עדינה בידיים, לוין עדיין מוגבל: "עד היום אני כמעט ולא כותב, למדתי מחדש איך להשתמש בסכין ומזלג, וגם היום אני מתקשה מאוד לפתוח בקבוקים", הוא מסביר את משמעות הפגיעה בחיי היומיום.

פציעה שפגעה במוטוריקה העדינה. לוין כחייל בצנחנים (צילום: הרוי ספיר)

מתאים את הספורט לפציעה

הפציעה, הוא מסביר, היא פשוט עוד מכשול שדורש התגברות: "בהתחלה התקשיתי יותר בשחייה מכיוון שגריפת המים באצבעות פתוחות הייתה עבורי משימה קשה, ולכן שחיתי יותר לאט. פניתי ללמוד שיטת שחייה שנקראת TI ובה למדתי להתקדם ולנוע במים בעזרת תנועות הגוף כולו והאגן בפרט. כך אני פחות זקוק לגריפה ויכול לשחות למרחקים ארוכים יותר". לוין מספר שגם ברכיבה על אופניים הוא מרגיש את הקושי שנובע מאחיזת הכידון, "במיוחד במהירויות גבוהות או בירידות", ומוסיף שהוא מתקשה גם "ללחוץ על הברקס בעזרת אצבעות הידיים. בתחרות אסור להשתמש בעזרים ולכן אני מאט כדי לא ליצור לעצמי בעיה עם אחיזת הכידון".

לוין הבין שאם הוא מבקש לפנות לתחרות מקצועית, הוא חייב להיעזר במאמנים. "מעולם לא חשבתי להתחרות בתחרויות המיועדות לנכים. בסופו של דבר לכל אחד יש את המגבלה הקטנה שלו או את נקודות החולשה, ואני מרגיש שאני למדתי להתמודד עם אלה שלי. בשבילי מדובר בחוויה ובאתגר".

לאחר אימונים רבים ובזכות העזרה המקצועית שקיבל, הוא מספר, "שיניתי את כידון האופניים ומיקמתי עליו את הברקס כך שיהיה לי קל יותר. זה עדיין טיפה בעייתי אבל מסתדרים וסומכים על המזל", הוא אומר בחיוך.

בשלב הבא הוא נרתם לאימונים לקראת תחרות חצי איש הברזל, שם הוא ינסה את כוחו בפעם הראשונה. עד אז, שגרת האימונים שלו תובענית וכוללת אימון יומיומי ושלוש פעמים בשבוע אימונים כפולים בבקר ובערב. את האימונים הוא מקיים לפני ולאחר שעות העבודה כמנהל מכירות תוכנה. את סופי השבוע הוא מקדיש לאימונים ארוכים יותר הכוללים, בנוסף לריצה, גם שחייה ורכיבה על אופניים.

"במקום העבודה שלי מי שיודע מפרגן ותומך, אבל אני מקפיד שהאימונים לא יהיו על חשבון העבודה והתמיכה העיקרית שלי מגיעה מאשתי שתומכת ומעודדת וגם מחכה בקו הסיום", הוא מספר. הרגעים הקשים באים בעיקר בחמש וחצי בבוקר, כשיורד גשם בחוץ: "לשנייה עוברת המחשבה של 'מה אני צריך את זה?', אבל זה חולף מהר ועובר לגמרי ברגע שמתחילים לרוץ", הוא מבטיח.

המטרה הבאה: תחרות איש הברזל באוסטרליה (צילום: AP)

"כדי להגיע לסיום, צריך להתייחס בכבוד למרחק"

הוא ואשתו מתגוררים היום בכרכור. לוין שוחה בבריכה בקיסריה ורוכב על אופניים בשטח, באזור גבעת עדה. "מאחר שחלקה הראשון של התחרות באילת כוללת עלייה של 20 קילומטר, עליתי גם את החרמון ברכיבה על האופניים. אני משתדל לשלב גם שחייה בים התיכון כחלק מהאימונים ולפני כחודש ירדתי להתאמן ולהכיר את המסלול באילת". לוין מקווה כי על הקשיים בשחייה וברכיבה על אופניים הוא יפצה בזמן הריצה הקצר, שיצמצם את הפערים מול קבוצת המתחרים האחרונה.

העצה הטובה ביותר שקיבל לפני שהוא יוצא למסלול היא לתת כבוד למרחק. "אתה רוצה להתחיל עם המון אנרגיות ורוצה לרוץ מהר, ואז עלול לשכוח שהדרך ארוכה

, שיש הרבה לשחות ולרכוב ולרוץ. כדי להגיע לקו הסיום צריך להתייחס בכבוד למרחק ולא לגמור את הכוחות בבת אחת".

ברגעים קשים, הוא מספר, "אני מדמיין לעצמי את קו הסיום וחושב מחשבות טובות כדי להעביר את הכאב ולא לשקוע במונוטוניות של התחרות".

בתחרות הקרובה - ישראמן נגב - הוא עומד לגמוא מרחק של 1.9 קילומטר בשחייה, לרכוב על אופניים במסלול שאורכו 90 קילומטר ולרוץ חצי מרתון - 21 קילומטר. "אם אגיע שפוך, נכשלתי, ההישג מבחינתי הוא לסיים את המסלול הארוך הזה עם חיוך", אומר לוין, ומספר שכבר נרשם לתחרות איש הברזל בחודש יולי באוסטריה, ושבה נדרשים המתחרים למרחקים כפולים מאלה שבתחרות הקרובה באילת. אנחנו נחזיק לו אצבעות.