מה לש"ס ולתנועה הציונית?

כבר 20 שנה מתפרסמות ידיעות כי ש"ס שוקלת להצטרף לתנועה הציונית. במהלך השנים הדבר נתפס כבדיחה לא מצחיקה במיוחד, עד שהפכה למציאות של אבסורד בימים אלה. אם ההזדמנות להצטרף להסתדרות הציונית תשנה את דמותה של ש"ס והשקפותיה הידועות - ראוי לקדם זאת בברכה. אך אם כפי שנראה כרגע אין מדובר במהפך רעיוני עמוק ואמיתי - יש לעשות כל מאמץ לסכל התרגיל האבסורדי של הכנסת הסוס הטרויאני הקרוי ש"ס להסתדרות הציונית. אחרת, קיימת סכנה גדולה שהדבר יהפוך למסמר האחרון בארון הקבורה של התנועה הציונית.

יש לתמוה על תנועת הליכוד, תנועה ציונית מפוארת, שהנאמנות לאידיאולוגיה הציונית היא דגלה המובהק, ושעל פי הדיווח סיכמה עם ש"ס להקמים סיעה משותפת. ח"כ משה גפני (יהדות התורה) ידע מן הסתם על מה הוא מדבר כשהגיב ליוזמת ההצטרפות להסתדרות הציונית בקביעה: "מתברר שהג'ובים יותר חשובים מהדבר הכי חשוב ליהדות הדתית, מהתורה הקדושה".

לכאורה, מה רע בהרחבת השורות של ההסתדרות הציונית, ובמיוחד אם מדובר על תנועה כה גדולה כתנועת ש"ס? ובכן – קשה לחשוב על סתירה חריפה יותר בין תפיסת העולם הציונית לבין תפיסת העולם החרדית מבית מדרשה של ש"ס. הרגיעו אותנו שש"ס פועלת לתיקון תקנונה באופן שתוכנס אליו "תוכנית ירושלים", המגדירה בקיצור את מטרות התנועה הציונית. קשה שלא לראות בכך צביעות על גבול ההונאה. תוכנית ירושלים מגדירה בין השאר את יסודות הציונות כ"ביצורה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית ודמוקרטית ועיצובה כבעלת ייחוד ערכי-רוחני המושתתת על כיבוד הדדי של הרב-גוניות בעם היהודי".

"ביצורה של ישראל כמדינה דמוקרטית"? די לנו להיזכר בהתבטאותו החוזרת של הרב עובדיה יוסף רק בחודש האחרון, בדברים ששלח לכנס בתי הדין לממונות, ולפיהם בתי המשפט האזרחיים של המדינה הם כ"ערכאות של גויים", ואסור ליהודים להתדיין בפניהם. התקפותיו על מערכת בתי המשפט וההתייחסות התועלתנית של ש"ס לדמוקרטיה הם לשם דבר. תוספות התקציב שהמפלגות החרדיות דורשות חדשות לבקרים שבות ומוכיחות שהמדינה היא בעיניהן פרה חולבת ותו לא.

דמוקרטיה נוסח ש"ס

על פי תקנון ש"ס, יעד מרכזי של התנועה הוא: "לפעול למען הקמת חברה בעלת צביון דתי חרדי בארץ ישראל". זה לא בדיוק ערך דמוקרטי. עיון בתקנון ש"ס מגלה כי שינויי תקנון מתאפשרים אך ורק בהחלטת נשיא מועצת החכמים; "כל ההחלטות העקרוניות של ההנהלה הינן בבחינת המלצות בלבד למועצת החכמים"; נציגי המפלגה בכל מוסד שהוא מחייבים אישור נשיא מועצת החכמים וכד'. התקנון הוא שמשקף את תפיסת עולמה של ש"ס, שרואה את הדמוקרטיה כעקרון זר ליהדות.

תפיסת עולמה של ש"ס והיהדות החרדית שונה לחלוטין מזו של התנועה הציונית. את תפיסת עולמה משקפת גם המדיניות לפיה אין אף אשה במנהיגות ש"ס או בנציגותה בכנסת ואין הן חברות שוות זכויות במפלגה. השר לשירותי דת מש"ס הוא האחראי על הנעשה ברחבת הכותל, שם נרדפות נשים המבקשות להתפלל על פי אמונתן, מונעים מקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות לקיים תפילות, ושם הופסקו טקסי קבלת הפנים של הסוכנות היהודית למשפחות העולים חדשים.

בניגוד לערך המרכזי שקובעת תוכנית ירושלים, "כיבוד הדדי של הרב-גוניות בעם היהודי", מסביר השר מרגי את תוכניות מפלגתו בהסתדרות הציונית: "איזה שליחים יוצאים לדבר עם סטודנטים יהודים באוניברסיטאות? שליחים עוכרי ישראל שיושבים איתם במסעדות ואוכלים נבילות וטריפות. הם יכולים לדבר על זהות יהודית עם סטודנטים? אנחנו נכנסים לסוכנות היהודית על מנת לדחוק את הרגליים של הרפורמים והקונסרבטיבים".

נראה שזהו טיב הכבוד ההדדי והרב גוניות שש"ס רוצה לחזק בעם היהודי: דחיקת רגליהם של שליחי תנועות הנוער החלוציות והתנועות הדתיות הגדולות בעם היהודי, שאינן אורתודוכסיות, והחלפתן במחזירים בתשובה מהסוג המוכר לנו בארץ.

אם כנה ש"ס בכוונתה לקבל את הציונות ואת הדמוקרטיה ולכבד את הרבגוניות בעם היהודי, עליה לפרסם הודעה פומבית רשמית הקובעת זאת בצורה ברורה ומפורשת, להמחיש נכונותה להפנים את ערכי הדמוקרטיה גם בביתה פנימה, להידבר עם נציגי הזרמים הלא-אורתודוכסיים בעם היהודי. אבל אם ש"ס אינה מוכנה לאמץ את הדמוקרטיה והשוויון, ואינה מסוגלת לעמוד בסף כל כך בסיסי של הידברות ושותפות ציונית, אין לתת לה להרוס את התנועה הציונית מבפנים ויש למנוע את הצטרפותה להסתדרות הציונית.

הרב אורי רגב, מנכ"ל עמותת חדו"ש - לחופש ודת ושוויון, חבר בחבר הנאמים של הסוכנות