"אם אני מתמוטט ברחוב, אל תזמינו לי אמבולנס"
לפרוספר לסקר יש רק בקשה אחת: "אל תזמינו לי אמבולנס, לא משנה כמה המצב שלי נראה חמור." לסקר, שסובל ממחלת הנפילה, מספר ל-"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על העיקולים והחובות למגן דוד אדום, והכל בגלל אמבולנסים שמזמינים לו אזרחים מבוהלים ברחוב
הסיפור של פרוספר לסקר אולי נשמע משעשע בפעם הראשונה, אבל הוא רחוק מלהיות מצחיק. מה עושה אזרח שסובל ממחלת הנפילה ונאלץ לשלם על האמבולנסים שמזמינים לו עוברי אורח מבוהלים בכל פעם שהוא סובל מהתקף? "אל תזמינו לי אמבולנס ולא משנה כמה חמור המצב שלי נראה לכם," מתחנן לסקר. "אחרי זה אני נשאר עם חשבונות למגן דוד אדום שאין לי מאיפה לשלם."
לסקר, ,51 מתפרנס מקצבת נכות של הביטוח הלאומי וסועד במסירות את אביו בן ה95- בדירה קטנה בשכונה ד' בבאר שבע. כאילו שלא מספיקות לו הבעיות בחייו, הוא מנהל בשנים האחרונות מאבק ממושך וחסר תוצאות במגן דוד אדום. בכל פעם שפרוספר מקבל התקף אפילפטי במקום ציבורי, עוברי האורח שנבהלים באופן טבעי, מתקשרים ל101- ומזמינים למקום אמבולנס. זאת, כמובן, ללא בקשתו של לסקר. התוצאה: מד"א מחייבים אותו על כל הזמנת אמבולנס, למרות שלא היה זקוק לטיפול ולא עמד מאחורי ההזמנה.
ללסקר יש כבר היכרות ארוכה עם מחלקת הגבייה של מד"א. כבר שנים במין מעגל אינסופי הוא מסדיר אחרי מאמץ רב את חובותיו, ואז נאלץ להתמודד עם חובות חדשים כתוצאה מהזמנות נוספות של אמבולנסים עבורו. עכשיו עומד חובו של לסקר, שמתפרנס מקצבה זעומה של הביטוח הלאומי, על כ2,600- שקלים - סכום נכבד מאוד עבורו.
"לא מזמן," הוא מספר, "הדביקו ממד"א על הדלת של הדירה שלי מכתב עיקול. איימו שיקחו לי דברים מהבית עד לגובה החוב. אני מקווה מאוד שמד"א יתחשבו במצב המיוחד שלי, אני כבר מיואש." כשאתה מקבל התקף, אתה לא אומר לאנשים סביבך שהכל בסדר ושלא יזמינו לך אמבולנס?
"אם אני מקבל התקף ונופל ליד אנשים שמכירים אותי, אז אין בעיה, הם יודעים מה לעשות ועוזרים לי. אבל אם זה קורה במקומות ציבוריים, אנשים מזמינים לי אמבולנס בלי שאני יודע. לפעמים אני מתעורר רק בחדר המיון, ולפעמים קצת לפני שהאמבולנס מגיע. בשני המקרים מחייבים אותי. בפעם הבאה שרואים אותי נופל ברחוב," מבקש לסקר, "אפשר לסייע לי להתעורר על ידי הכנסת צרור מפתחות או כלי אחר מברזל ליד שלי." במערכת הבריאות, אגב, מתייחסים לפתרון הזה כאמונה תפלה ללא ערך בריאותי.
לסקר עם תעודת הנכה שלו. "העניין עם מד"א מקשה" (צילום: ישראל יוסף)
החוק אמנם מחייב את קופות החולים לשלם החזר מלא של הוצאות האמבולנס עבור חולי אפילפסיה, אבל פרוספר מתקשה להסתדר עם מבוכי הביורוקרטיה של קופות החולים".כמי שטיפל בו בעבר, כולל בסוגיה של האמבולנסים, צר לי שבמד"א לא מוצאים פתרון שיחסוך ממנו את תהליך גיוס הכסף מקופות החולים," אומר עמוס שריג, חברו של פרוספר. "הוא צריך קודם לשלם את שובר החוב למד"א, ורק אז הוא זכאי להחזר של קופות החולים, שמגיע אחרי 90 יום. אבל מה צריך לעשות בנאדם כמו פרוספר, שאין לו מלכתחילה את הכסף לשלם למד"א? בשלושת החודשים האלה הוא צריך ללוות כסף כדי לקנות לחם ודברים בסיסיים אחרים."
פרוספר מקשיב ומתערב: "יש לי 60 אחוזי נכות בביטוח לאומי, שנותנים לי 1,200 שקלים בחודש. מזה אני חי ומזה אני צריך לפרנס גם את אבי. במד"א דורשים ממני סכומים שהם הרבה כסף בשבילי. כל פינוי באמבולנס זה כמעט 700 שקל."
חלומות על זוגיות
פרוספר מעביר את מרבית שעות היממה בדירת אביו, שאותו הוא סועד ביחד עם מסייעת בשכר. הוא לא נמצא כמעט בדירתו בשכונה ה.' "אני מגיע רק כדי לנקות ולאוורר אותה קצת," הוא מספר. אז למה הוא מחזיק דירה בשכירות? פרוספר מסביר שעדיין לא ויתר על חלום הזוגיות. "אולי יהיה לי נס ותגיע בחורה שתרצה להיות איתי," הוא עונה בביישנות. "הדירה מיועדת לחיים משותפים, לא לבדידות. לא התחתנתי עד היום בגלל המחלה."
יומו של לסקר מתחיל בשמונה בבוקר, כשהוא מגיע לעבודה שיקומית שנמשכת ארבע שעות. לאחר מספר סידורים הוא מגיע בשעות הצהריים לדירת אביו. "כל יום בשש וחצי בערב אני יורד ל'קיוסק אבא' מתחת לבית, אני שותה שם שתייה קלה ומדבר עם אנשים. אלכוהול אני לא מכניס לפה. זה פוגע בי ומעייף אותי, אז אני לא נוגע בזה."
שלמה, בעל הקיוסק, כבר נתקל מספר פעמים בהתקפים של פרוספר. "הוא מתחיל להשתולל, מרביץ עם הידיים והרגליים שלו וקשה להשתלט עליו. אני כבר יודע שלא צריך להזעיק אמבולנס. אני מצליח להשתלט עליו ואחרי כמה דקות הוא מתעורר." אבל בניגוד לשלמה, מרבית האנשים נבהלים ומזמינים אמבולנס. "הרבה אנשים, אפילו שרים והנשיא לשעבר קצב, מכירים אותי ויודעים על מחלת הנפילה שלי," אומר פרוספר, שמוכר בבאר שבע גם כפעיל ליכוד ותיק. "הבעיה שלי היא כשאני נופל במקום שבו אף אחד לא יודע מי אני."
אחרי שעה וחצי בקיוסק פרוספר חוזר בדרך כלל לבית אביו כדי לצפות בחדשות. הוא נשאר מול הטלוויזיה עד שהוא פורש לישון. "אין לי יותר מדי מה לעשות, לא
נשארו לי הרבה חברים שאני מדבר איתם באופן קבוע וגם עם האחים שלי אני לא כל כך בקשר. מאז שאמי נפטרה, אני מסייע לאבי. כל העניין עם מד"א מאוד מטריד אותי ומקשה על החיים שלי."
ממד"א נמסר בתגובה: "מצוקתו של פרוספר לסקר מוכרת לנו ובעבר כבר איפשרנו לו, לפנים משורת הדין, לשלם חמש התחייבויות למד"א בהנחה משמעותית. הליכי הגבייה נגד פרוספר הוקפאו על מנת שיתאפשר לו להסדיר את חובו בסיוע קופת החולים שלו, שאמורה להחזיר לו כחולה אפילפסיה את התשלום בגין שירותי מד"א".