חג הקורבן
המפסידה העיקרית בפרידה, האמיתית או המפוברקת, של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, היא בעצם ג'ניפר אניסטון. דעת הקהל עדיין מתייחסת אליה כקורבן הזוגיות ההיא, שנולדה בחטא, ומניח שהיא עדיין כואבת את הנטישה. ממש כמונו
רק אתמול הבטיחו לנו שהנה, זה נגמר. צהלת הרווחה של העולם החופשי הדהדה ברחבי הפס הרחב שלכם. היום כבר מזדרזים כל מיני מקורות - כל כך מקורבים שאם יתקרבו עוד קצת הם ימצאו את עצמם בתוך הצלחת - לספר לצהובונים ש"הכל בסדר אצל בראד ואנג'י", למרות שהם לא נראו ביחד כבר שבועיים. כרגע, כל מה שמפורסם הוא בגדר שמועה. החוזה שאמור לפצל את הרכוש הוא שמועה וההכחשות המודלפות הן שמועה. שום דבר רשמי, בניגוד לפרידה של בראד פיט וג'ניפר אניסטון, למשל.
הצדק סוף סוף נעשה. בראנג'לינה (צילום: רויטרס)
יכול להיות שאין הודעה רשמית מכיוון שאיפשהו מתחת לעשן הזה יש גם אש. אולי פשוט נמאס לבראנג'לינה להכחיש כל הזמן. מי יודע. מה שבטוח הוא שיש שני דברים בשואוביז שאי אפשר להכחיש לנצח - פרידות והריונות. יכול להיות שבראנג'לינה באמת סוגרים את הבאסטה ומחלקים את השלל. יכול להיות שזה יקרה בעתיד. תכל'ס, זה לא באמת משנה. מה שמשנה עבורנו הוא מה שקורה בבועה הוירטואלית של התקשורת, בה מתקיימים ממילא החיים של רוב הסלבס הבינלאומיים שאנחנו מכירים ואוהבים.
או לא אוהבים. רוב התגובות לשמועה על פיצול הרכוש של בראנג'לינה ביטאו בעיקר קתרזיס חוצה ימים וגבולות, תחושת שמחה (לאיד?) שמאחדת אותנו עם אחינו בני האדם באשר הם, על שהצדק סוף סוף נעשה. הסיפוק הנוצרי על העובדה שהזוגיות שנולדה בחטא, עוד כשפיט היה נשוי לאניסטון, משלמת עכשיו את המחיר. ג'ולי קיבלה את מה שמגיע לה ופיט יזכה למחילה רק אם יחזור לאניסטון (או יותר טוב – יתחנן לחזור אליה), רק כדי שנהיה בטוחים שכבודה – כבודנו – האבוד אכן שוקם.
אנג'י, לא הגזמת?
תכל'ס, ברור שאין לנו שמץ של מושג או הבנה לגבי מורכבות המשולש הפוטוגני והייצרי הזה, בין הבחורה שנורא רצתה קלוז'ר, הבחור שעישן פיצה ואכל ג'וינטים מול הטלוויזיה והערפדית המשוגעת שרק חיפשה צוואר חלק לנעוץ בו ניבים חדים. אנחנו רק יודעים ששלושתם נורא יפים, נורא מפורסמים, נורא עשירים. אנחנו מרגישים שהיה משהו יפה בזוגיות של פרינס פיט ופרינסס אניסטון. משהו נקי ונכון, שקל מאוד לאהוב.
מי זאת הפרחולה הזאת, אנג'לינה ג'ולי, ובאיזו חוצפה היא הורסת לנו את הנחת הזאת? אז היא התאהבה, אז היא חשבה שמצאה את גבר חלומותיה, אז היא רצתה להביא איתו ילדים לעולם, לאמץ עוד כמה ולהפוך למשפחה מרובת ילדים ואומנוֹת. היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו, אנחנו כל כך עצובים שבא לנו לבכות. לא הגזמת טיפה'לה, גברת משוגעת שהסתובבה עם הדם של האקס שלה במבחנה סביב הצוואר? את לא רואה שאת הורסת פה סיפור הוליוודי קלאסי? למה שלא תרחיקי את הטלפיים שלך ממנו, מאניסטון ומהחלומות שלנו, ותחפשי לך טיפול נפשי טוב, כמו שאבא שלך המליץ?
האימוצים לא יכפרו על הריסת סיפור הוליוודי. ג'ולי ומדוקס (צילום: רויטרס)
אלא שלמרות המחאה הקולוסלית, פיט ואניסטון נפרדו, ופיט וג'ולי הפכו לזוג. זוג כל כך יפה, לכל הרוחות, שלא יכול להיות שהכל בסדר שם. הצהובונים ארבו להם בכל פינה, ועטו על כל סימן לפרידה, לקריזות של ג'ולי, לסכסוך עם המשפחה של פיט, רק כדי לשוב ולגלות שהם עדיין ביחד.
קל לאהוב. פרינס פיט ופרינסס אניסטון (צילום: רויטרס)
מנגד, כולם עטפו את אניסטון, האשה הנטושה, החזיקו לה אצבעות בכל רומן, קיוו שכל סרט שלה יאכיל את פיט אבק. ג'ולי המשיכה לתרום מיליונים לנזקקים, אבל כל הצדקה בעולם לא תשכנע אותנו שהיא בנאדם. מבחינתנו היא הורסת המשפחות. זה תחושה קדמונית, כמעט בלתי נמנעת.
ומי המפסיד העיקרי בינתיים מכל הסיפור? לא ג'ולי ופיט. הם רק מקבלים עוד קצת כותרות, ומזיעים עוד קצת מתחת לזרקורים שכוונו אליהם ממילא. הבחורה שעדיין מקוטלגת בדעת הקהל הציבורית תחת "הקורבן חסר המזל" היא ג'ניפר אניסטון. לאישה שנזנחה לטובת אישה צעירה יותר, ואיבדה את הגבר הכי סקסי בעולם (לא, עם הזקן הזה אתה לא), נעשה פה עוול.
לא היתה כמעט כתבה שדיווחה על הפרידה, בלי להזכיר את אניסטון, הצלע האינטגרלית בטלנובלה הזאת. ההשערות לפיהן אניסטון סוף סוף יכולה לנשום לרווחה, מקורן בהנחה שמאז הפרידה היא הכניסה את החיים להקפאה, התישבה על סלע והשקיפה על בראנג'לינה מייצרים עוד ועוד צאצאים. המחשבה שאניסטון התגברה והמשיכה הלאה, כמו שבנאדם בריא בנפשו עושה, לא עלתה בדעתם של הצהובונים. למה? כי זה לא החומר ממנו עשויות אגדות רכילות. וגם אם אניסטון המשיכה, אז מה, אנחנו עדיין כואבים את הרגע ההוא. מי בדיוק אמור לפייס אותנו?
לפנייה לכתב/ת 
