השאירו את בית החולים בהאיטי

מהלך קיפול והחזרת בית החולים הצבאי שהקימה ישראל בפורט-או-פרנס, דומה לאקט הנדיר של סגירת שגרירות ישראלית בחו"ל. מדוע לא ניתן היה להשאיר את בית החולים בבירת האיטי לפחות לשנה, להעבירו למבנה מוגן לפני תחילת עונת סופות ההוריקן באיים הקריביים ולייצבו כמודל של פעילות הומאניטרית ישראלית ויהודית לטווח ארוך?

בית החולים והפעילות העתידית שניתן היה לנהל בו ובסביבתו, שווי ערך לעשרות חודשי עבודה מאומצת של צוות דיפלומטים בכיר בכל בירה בעולם. לא הייתי מוותר כל-כך מהר על המשאב הזה, כמו גם על ההזדמנות החשובה להתחיל בהאיטי באופן מעשי להקים ולהפעיל "חיל שלום" יהודי וישראלי – חלומם של רבים בארץ ובחו"ל.

האסון הנורא שחוותה האיטי אינו מאחורינו, הוא לפניהם. כשתסתיים ספירת וקבורת הגופות, כמו גם הפעילות הרפואית המיידית, יחלו באי הפגוע והנגוע פעולות השיקום. בפוליטיקה של אסונות המוניים יש כוחות גדולים וחזקים מאיתנו. כך גם בגיוסי ממון לשיקום ובהוצאה לפועל של תוכניות ארוכות טווח. לרשות ישראל עמד משאב צנוע, אך בולט באיכותו ויכולותיו: בית חולים מצויד היטב אם כי בתוך אוהלים, עם כוחות רפואיים וסיעודיים מהטובים בעולם (שגם התעייפו, וגם יש להם הרבה דברים הכרחיים לחזור ולעשות בארץ) ועם קבלות. יישר כוח למי שתיעלו באופן מקצועי ביותר את הפעילות הישראלית אל המדיה הבינלאומית.

צה"ל יכול היה אולי להעביר את אחריות ניהול בית החולים לגורם אזרחי כמו "הדסה", "מכבי" או "תל השומר" כדי שיקדמו אינטרס לאומי והשגת שלוש מטרות:

הראשונה: לשמר את שמה הטוב של ישראל במשפחת העמים החזקים, אלה שלא באים בשעת אסון ומתקפלים מייד לאחר שכבשו כותרות בעיתון, אלא מביאים אל השולחן הבינלאומי תוכניות לשיקום וטיפול רפואי ארוך-טווח באוכלוסייה שנפגעה. בית החולים הישראלי יכול היה להמשיך לשאת בדגל קידמת הרפואה, תוך התמקדות במתן שירותים בשלושה תחומים מוגדרים: אורטופדיה, מחלות זיהומיות ואיידס, מיילדות וגניקולוגיה;

השנייה: לחבור הדוק אל ארגוני האו"ם בבריאות ופתוח במטרה להיות חלק בולט בפעילותם בהאיטי. האו"ם יהיה מעתה גורם ממן חשוב של פעולות שיקום וישקיע מתקציביו בתוכניות טובות. בית החולים שלנו יכול היה להיות מוקד חשוב לשילוב ישראלים בתוכניות-שטח של האו"ם, דבר שודאי היה משפר את תדמיתנו בארגון ומגדיל את מספר הישראלים שאנשי האו"ם היו נחשפים אליהם במיטבם, לא דרך גולדסטון.

השלישית, ובעיני החשובה שבמטרות: באמצעות בית החולים כעוגן של סיוע רפואי ההומאניטרי מתמשך בהאיטי, ניתן היה להגשים לראשונה את הרעיון של אנשי מפתח בג'וינט, באיגוד הקהילות היהודיות בארה"ב, במשרד ראש הממשלה ומבית מדרשו של ד"ר יוסי ביילין: הקמת "חיל שלום" יהודי וישראלי. רופאים, אחיות וצוותי מתנדבים יהודים מרחבי העולם היו יכולים לשמש צוות מתחלף מתנדב בבית החולים, בניהול ישראלי.

תוך כדי עבודה התנדבותית למען תושבי האיטי היו זוכים גם ב"תיקון עולם" וגם בקשר משמעותי בינם לבין עצמם וכל זאת, תחת דגל ישראל. בדומה ל"תגלית", החויה המשותפת של צעירים ואנשי מקצוע יהודים, הבאים להתנדב בבי"ח ישראלי (הקרוב ביותר לארה"ב) יכולה היתה לעשות רק טוב: לניצולי הרעש בהאיטי, לשמה הטוב של ישראל, למאמץ למאבק באנטישמיות ולמתנדבים עצמם.

שגריר טוב לא מחליפים כל כך-מהר, ודאי לא מחזירים אותו הביתה.

עתה כמה עשרות ארגונים ישראלים השותפים למספר מצומצם של קואליציות (מתחרות) לסיוע הומניטרי ישראלי בעולם - יתקעו כל אחד את העוגן שלו בהאיטי במקום להתלכד סביב שגריר רצון טוב של ישראל והעם היהודי כולו, שנשלף ומוחזר ארצה.

ינון שנקר, דוקטור בבריאות הציבור ויועץ לאו"ם בבריאות בינלאומית