על כובע פרווה ולבטים מוסריים

לקבל מתנות שוות זה אחד הדברים הכי מענגים שיש. מאחורי מתנה טובה מסתתר אדם שכמוהו צריך כל אחד מאיתנו בחייו. זהו החבר בעל הטעם הטוב שמכיר אותך היטב, חבר שיודע לדייק, חבר שבשבילו נתינת המתנה מהווה אתגר – אתגר ברצון לדייק וביכולת לשמח.

יצא שההוא שלי, גבר בעל טעם משובח וייחודי, נסע לנסיעת עסקים לטוקיו. כששמעתי על כך קיפצתי לי בחדר השינה ודמיינתי איזו מתנה טוקיואית אקבל. הציפייה הרגה אותי, השילוב בין האדם לעיר היה השלמות בהתגלמותה. כשחזר הייתה המזוודה שלו עמוסה במתנות יפניות עטופות לעילא. כל מחזיק לטלפון מבית הלו קיטי נעטף כמו היה טבעת אירוסין מטיפאני'ס. הוא סיפר לי איך היפנים מקפידים לעטוף באדיקות כל פריט ופריט, אבל אני כבר לא הקשבתי, איבדתי את סבלנותי בציפייה למתנה האם.

"ובכן", הוא אמר, "הפטנט היפני המבריק הזה הוא המילה האחרונה בטוקיו", ושלף כובע גרב פרוותי יפהפה. מיד שמתי אותו על ראשי והרגשתי את זה.

 רצתי לאמבטיה בעודי מתענגת על הרכות הכביסתית וראיתי במראה איך הלובן הבוהק שלו משלים את השחור הבוהק של שערי. כשחזרתי לחדר חיכה לי הסיפור שמאחורי הכובע. הוא סיפר איך ראה את הכובעים האלה ברחבי טוקיו ואיך מיד הוא ידע שזו תהיה מתנה מעולה. ואז, אחרי שקנה את שלי, רצה לקנות גם אחד לעצמו, אבל החנויות כבר נסגרו והוא החליט לדחות את המשימה למחר.

ביום שאחרי, באופן שמאוד אופייני לרגעים כאלו, נדמה היה כאילו כל הכובעים נעלמו מהחנויות. טוקיו כמו התרוקנה מכובעי הפרווה שלה. הוא עבר מחנות לחנות ורק לאחר שיטוטים רבים מצא את אותו הדגם ומיד רכש גם אחד לעצמו. כשיצא לרחוב הוא שלף את הכובע שלו והסתכל בתווית. אך אבוי, קראנצ', קראנצ', קראנצ', הוא גילה שיש שם ארנב קטן. לרגע הוא לא העלה על דעתו שיש סיכוי שזאת פרווה אמיתית. מיד אץ-רץ לחנות כדי להחזיר את הכובע ולדרוש את כספו בחזרה. אבל הכובע שקנה לי כבר נח במזוודה ולא ניתן היה להחזירו.

מתוך אינסטינקט הורדתי את הכובע מראשי במהירות. הסתכלתי על גופת הארנב הצחה שנחה לה על המיטה לידי וליטפתי את הייצור האומלל שנשחט באכזריות רק כדי לספק את גחמותיה של נערה אופנתית אחת. את כל אותו היום העברתי בחישוב שיקולים מוסריים. פרווה זה רע. ארנבון מסכן, תנין מוכה גורל, מינק רדוף ונדכא – ליבי יוצא אליכם ואל אחיכם המתרוצצים אי שם בפחד ובאימה. אבל הכובע שלי? הוא כבר נקנה והוא כבר שוכב על מיטתי. מה יכולתי לעשות? האם לזרוק אותו לפח היה מועיל במשהו?

בין מוסר למצפון נזכרתי שפעם היה לי מעיל פרווה, מעיל פרווה אמיתי ולא עכברוש צ'כי מצ'וקמק. בלילה טרגי אחד נשאר המעיל במושב האחורי של

 המכונית האדומה של חברתי פיצ. אחרי אותו לילה הגיעו כמה חודשים של היעלמות מסתורית מצידה של הנ"ל, שלבסוף התקשרה והשתמשה בתירוץ מבריק, שגרם לכל הסבתות המתות להתהפך בקברן. "גנבו לי את האוטו", היא התוודתה בדרמטיות. באותו רגע הצטערתי לשמוע שהמכונית האדומה מודל סטיב סנדרס שלה לא תעשה יותר רונדלים בחנייה של בצלאל, ולא חשבתי מעבר לכך. השיחה נותקה בברכת "אני מקווה שאבא יקנה לך אוטו חדש", ורק לאחר כמה שעות נפל לי האסימון – והוא נפל חזק.

פיצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מאז ועד לארנבון לא הייתה ברשותי חיה שנשמתה התגלגלה לכדי פריט אופנתי. האמת שהיא שאם הייתי יכולה לבחור, הייתי שמחה דווקא לגלגל את נשמתי-שלי לכדי מעיל פרווה בגובה המותן: לצותת לשיחותיהן של יפהפיות בעודי תלויה על כתפיים דקיקות, לשמוע את המלצרים מרכלים בעודי תלויה על קולב ברזל במסעדה חשוכה, או אפילו סתם לשכב במושב האחורי של האוטו של פיצ. עדיף מלגמור כדולפין או כמגף בגובה הברך. חוץ מזה שמעילי פרווה אף פעם לא מתים, הם עוברים בירושה. ככה גם הייתי זוכה לחיות חיי נצח מלאי סטייל.

כל היום קיוויתי להגיע למסקנה אחת נחרצת כמו שאני רגילה ואוהבת, אבל הפעם זה לא קרה. הרי יש לי נעליים מעור וגם תיקים, ולא במקרה: אני מוודאת

 שהנעליים והתיקים שלי יהיו עשויים מעור אמיתי, לטאות, תנינים, נחשים ומכל הבא ליד. אז איך זה שפתאום הארנב הלבן הזה מעורר בי כאלה רגשות? התשובה, או ליתר דיוק התירוץ המעולה ששמעתי לשאלה הזאת, אומר שיש משהו מאוד הפגנתי ולא מעובד בפרווה, ביחס לעור שהוא מוסווה וצנוע יותר. משהו בוויזואליות של הפרווה מחזיר אותנו כנראה לאותו רגע קסום בפינת החי, הרגע שבו למדנו שהם פשוט לא אוכלים במבה. ותיק הגב הלוהט שלי? סתם איזה נחש מניאק שלמעשה אחראי לכל הסבל בחיי.

לעולם לא אקנה פרווה אמיתית חדשה, אבל אני לא מתנגדת לרכישה של פרווה משומשת. זה בסדר לרכוש פרווה בחנות יד שנייה, ועדיף מפירמה שכבר איננה מייצרת פרוות אמיתיות. אני לא חושבת שצריך להשמיד את מה שכבר קיים כדי שלא ייווצרו פריטים חדשים. לגבי הנעליים והתיקים, אני שוקלת את זה ברצינות.

כובע יקר שלי, המכאן באת?

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה