"הטיול הגדול": איך משחררים את הילדים?

הורים יקרים, גילוי נאות: שלא כמרבית הטורים שלי, שנכתבו עד היום מזווית מקצועית טהורה, טור זה נכתב כחלק ממסע נפשי לא פשוט אותו אשתי ואני עוברים בימים אלה כתוצאה מהעובדה שבתנו נועה יוצאת בעוד מספר ימים לטיול התרמילאים הגדול.

עד לפני מספר חודשים עוד השליתי את עצמי כי היא תוותר על הרעיון, ניסיתי מדי פעם, כנראה מתוך אינסטינקט אבהי לא ברור וכמדבר אל עצמי, להטיל ספקות בצורך לצאת למסע רצוף סכנות פוטנציאליות ולהציע לה אלטרנטיבות שיניאו אותה מהחלטתה.

אולם, כשצפיתי בה חוסכת בקפידה כל שקל שהיא מרוויחה בעבודתה ה"מועדפת" (בניגוד ליחסה לכסף בעבר"), כשראיתי אותה בודקת כמה "עשה" הכסף שלה בבנק ולבסוף - כשחזרה עם חיוך מלא סיפוק ותרמיל מתוחכם ויקר מחנות האביזרים לטיולים - הבנתי שאין לי סיכוי. בתי נחושה בדעתה לצאת לטיול הגדול.

• לכל הטורים של פרופ' עמוס רולידר.
  

בשלב זה, כאשר מפלס החרדה והמועקה החל לטפס בהדרגה וביחס ישר להתקרבות מועד היציאה לטיול, החלטתי להתעשת ולחבוש את כובעי המקצועי וכחלק מהניסיון להרגעה עצמית, ביקשתי ממספר לא מבוטל של סטודנטים שלי, עמיתים לעבודה וסתם ידידים ומכרים לכתוב לי.

ביקשתי מהם לדעת על כל תובנה שרכשו בהקשר ל"טיול הגדול" ומהסטודנטים שהתנסו בחוויה, ביקשתי שיפרטו לי את הסכנות האורבות אחת לאחת, שיגידו לי ממה חשוב להיזהר וכיצד ראוי להתכונן כהלכה לטיול.

מעמיתיי ומידידיי ביקשתי לדעת האם גם הם חוו את אותן תחושות חרדה וחוסר אונים שאשתי ואני חווים בימים אלה. אנו חשים כי בתנו שייכת לעדר גדול וחזק שהולך מכוח האינרציה במסלול מלא ריגושים, מכשולים וסכנות משמעותיות, רק משום שכל העדר הולך וחשוב לא להיות יוצא דופן, כאשר אנחנו ההורים משוללי כוח ויכולת להשפיע, ניצבים חסרי אונים במצב בו היקר לנו מכול מכניס את עצמו לסכנות בלתי הכרחיות בעליל. בסתר לבי קיוויתי שהתגובות שאקבל מהסטודנטים שחזרו מהטיול ומההורים שחוו את החוויה ירגיעו אותי.

הרשו לי לשתף אתכם בתמצית רשימת הסכנות שקבלתי מהסטודנטים שלי (אשר לקחו את בקשתי ברצינות ואולי מצאו בכך הזדמנות פז להתנקם בי על החרדות שאני מערים עליהם).

סכנה 1: תעבורה

כבישים צרים דו סטריים, כבישים ללא מעקות בטיחות העוברים ליד תהומות, כלי רכב המעמיסים אנשים הרבה מעבר למותר, נסיעה בכלי רכב ציבוריים בלתי בטוחים (רכבות, סירות, מעבורות, אוטובוסים), נסיעה על גג האוטובוס כאשר מתכופפים מדי פעם בכדי לא להיפגע מחוטי החשמל, נהגים שיכורים ועוד.

סכנה 2: בטחון

גניבת חפצים, שוד מזוין, אונס, תגרות ואלימות, המרת כסף מזויף, היקלעות לקרבות רחוב, משטרה משוחדת (שלא ניתן לסמוך עליה) ועוד.

סכנה 3: בריאות

רופאים עם מומחיות מפוקפקת, בתי חולים ללא ציוד רפואי, רמת ניקיון והיגיינה בלתי מספקים ועוד.

סכנה 4: סמים

נגישות לסמים, נטילה מרצון, הכנסת סמים ללא ידיעה לתיק על מנת ליצור מלכודת והסחה, אווירה וסביבה המעודדת לקיחת סמים העלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים לבריאותו הנפשית והפיסית של המטייל הצעיר ועוד.

סכנה 5: אוכל ולינה

השתכנות בחדרי אירוח מפוקפקים, הרעלות קיבה כתוצאה ממזון זול ובלתי ראויה למאכל ועוד.

לראות את העולם

בניסיון נואש אחרון להירגע במקצת, עיינתי במילותיהם של עמיתיי וידידיי, שילדיהם חזרו בשלום מהטיול וסיכמתי לעצמי את תחושותיהם החיוביות (בדיעבד), בכל הקשור לתרומה הסגולית של הטיול המשלב חוויות וסיכונים חד פעמיים.

ידיד א': "אני חושב שהטיול הוא דבר חיובי. הוא היווה את טכס הבגרות והעצמאות של הבן, מעין מעבר בין מרות וסמכות ההורים, סמכות המפקדים אל העצמאות ותחילת החיים הבוגרים של הצעיר שלי.

ידיד ב': "הטיול אפשר לבתי לראות עולם, לפתח כישורי חיים ויכולת להסתדר לבד".

ידידה ג': "הטיול הוסיף לילדה שלי בטחון עצמי, לימד אותה רבות על החיים וגרם לה להעריך יותר את מה שיש לה כאן בביתנו ובארצנו".

ידידה ד': "הטיול גרם לבני רק טוב. הוא הכיר במסעו את חברתו לחיים. הם מאושרים וגם אנחנו".

ידיד ה': "הטיול עזר לבני להגדיר את עצמו כבוגר עצמאי".

ידידה ו': "על אף הדאגות המרובות קצת קנאתי בבתי על האפשרות שניתנה לה לחוות חוויה חד פעמית כל כך נפלאה, משחררת ומשמעותית לפני כניסתה לעול החיים הבוגרים בארץ".

ויש גם כמה עצות

לשבחם של הסטודנטים, עמיתיי וידידיי יאמר כי קיבלתי מהם גם לא מעט עצות מעשיות טובות בכל הקשור לנושאים שיש לשים לב אליהם ואפילו להתעקש עליהם טרם יציאתו של הילד לטיול ובמהלכו. כשירות לכל ההורים הנמצאים כיום או בעתיד במצבנו, להלן מבחר העצות (תובנות) שאספתי:

• חשוב מאוד שההורים ייטלו חלק פעיל בכל שלבי ההכנה של הטיול, כולל איסוף אינפורמציה על המקומות השונים בהם עתיד הילד לבקר, סוג וטיב הציוד אותו הוא לוקח, שמות החברים המשתתפים בטיול וכל אינפורמציה חשובה אחרת. זאת כאילו ההורה עצמו עומד להשתתף בטיול. לדוגמא, חשוב להתעקש כי חברת התעופה בה בוחר הילד תהיה אמינה ולא רק זולה.
  

• כשם שרצוי לקחת את הילד לבית לווינשטין בטרם יתחיל לנהוג במכונית, לא יזיק לקחת את הילד לביקור בכפר איזון (לנפגעי סמים), בכדי ללמוד מקרוב על תוצאות אפשריות של שימוש בחומרים מסוכנים.
  

• יש להחליט על נוהלי קשר קבועים עם הבית ולבקשם ליצור קשר באמצעות האינטרנט או מסרונים (SMS), לפחות אחת לשלושה ימים ו/או עם הגעתם למקום או אזור חדש. לא להסכים בשום אופן על "אתקשר שיהיה לי זמן. אל תדאגו".
  

• יש להצטייד בהמחאות נוסעים (traveler`s cheques), המהווים כסף מבוטח במקרה של אובדן ולא לנסוע רק עם כסף מזומן.
  

• יש לצלם במספר עותקים את כל המסמכים החשובים, כגון, דרכון, כרטיסי טיסה, המחאות הנוסעים, מסמכי ביטוח, טלפונים חשובים וכל מסמך אחר שאובדנו יכול להוות בעיה.
  

• לא להתפשר על איכות וסוג הביטוח אותו רוכשים, על כל צרה שלא תבוא. הפרשי המחירים בין החברות השונות המציעות ביטוח אינם גדולים, אך הבדלי רמת הכיסוי משמעותיים.
  

• לא לחסוך באיכות הטיפול הרפואי כאשר מתעורר הצורך.
  

• יש לשמור על הכסף, כרטיסי הטיסה ואמצעי הזיהוי על הגוף בכל עת ואין להשאיר תיקים אישיים ללא השגחה של אדם ומקום מהימנים.
  

• חשוב לאכול רק במקומות בהם יש תחלופה גדולה של מזון ותנועה ערה של אוכלים.
  

• לא להתפתות לאכול ברחוב ביצים ובשר, מחשש להרעלה ולשתות רק מבקבוקי מים מינרליים סגורים היטב.
  

• יש להתחשב במגבלות גופניות ולא לעשות דברים שאתה יודע שהגוף יתקשה מאוד לעמוד בהם.
  

• לא להיכנס לעימותים עם מקומיים או עם מטיילים אחרים. במקרה של חיכוך, יש לנתק מגע ולהמשיך הלאה.
  

• חשוב לא לטייל לבד, במיוחד בחושך. לא לצאת במסלולי טיול (tracks) לבד ולהצטרף לקבוצת מטיילים, כמו גם לישון במקומות בהם יש מטיילים נוספים. תמיד חשוב לדאוג להשאיר עקבות על ידי דיווח לבית, לחבר ישראלי, שליח חב"ד ועוד, על תכנית המסע לימים הקרובים. כמה שיותר פרטים, יותר טוב.
  

• חשוב להקפיד על שמירה על חוקי המקום, במיוחד על כללי התעבורה, במידה ונוהגים.
  

• לאחר אינטראקציה ומפגש עם מטיילים אחרים יש לבדוק את הציוד האישי בכדי לוודא שלא הוכנסו סמים או חומרים אסורים אחרים לתיק.
  

• בשום אופן לא להסכים להעביר לארץ או לכל מקום אחר חבילה סגורה.
  

תוך כתיבת הדברים הבנתי כי אני עובר תהליך התפקחות חשוב בו עלי להבין ומה שיותר קשה -לקבל, כי ההשפעה היחידה שיש לי על התנהגותה ותפקודה האחראי של הבת במהלך הטיול הארוך שלה (ולא רק) מסתכמת בתוצאות ההשקעה החינוכית עד לרגע זה.

כל שנותר לי הוא לקוות כי תוצאות החינוך לאחריות אישית, לאי נטילת סיכונים מיותרים, לזהירות, לאי היגררות אחרי הרוב המתלהב, לאמירת "לא" במקום שצריך, לאסרטיביות ורגישות ולהתחשבות מסוימת בתחושות הדאגה של ההורים, יעשו את שלהם.

כנראה שעם תוצאות החינוך הזה ועם התפילות לשלומה ולחזרתה הבטוחה הביתה (ודפיקות בלתי פוסקות על משטחי עץ), נצטרך לחיות בחודשים הקרובים. אה, כן, שכחתי, שיהיה בהצלחה ובהנאה!

• פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המרכז להורות אחרת והמכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך ".