תוצרת הארץ? לא כשמדובר על האוכל שלכם

המאה ה‭21-‬ אמנם מבעבעת בשיא המרץ, אבל יש תחום אחד שבו נותרנו ממש כבימי קדם: האוכל שלנו. משחר ימי ההיסטוריה חיפשו תושבי הגלובוס נתיבי מסחר יבשתיים וימיים, שדרכם יוכלו להעביר מזון וסחורות. בדרך המשי, לדוגמה, שקישרה בין המזרח הרחוק לאירופה ולמזרח התיכון, עברו כמויות עצומות של מזון במשך אלפי שנים.

היום, כשקל יותר להעביר סחורות באוויר, ביבשה ובים, אחוז עצום מהמזון אצלכם במקרר הגיע ממחוזות רחוקים, לפעמים עלומים. ואם לפני מאות שנים העבירו בין היבשות בעיקר תבלינים, תה, קטניות ואורז, המרכולים של היום הפכו לכפר גלובלי בזעיר אנפין. למרות תנועות אופנתיות וארגונים כמו הסלואו פוד, הדוגלים בהסתפקות באוכל עונתי ומקומי בלבד - המזון שלנו עובר דרך ארוכה ומפרכת עד שהוא נוחת אצלנו בצלחת.

חברות מזון ישראליות כמו אסם וסנפרוסט, אינן גאות כנראה בעובדה שהן מייבאות אוכל. בסנפרוסט, לדוגמה, שמייבאת תרד מבלגיה, במיה וארטישוק ממצרים ואפילו פול ירוק מאנגליה סירבו להרחיב את הדיבור על הנושא. גם באסם, שהפסטה שלה מיובאת מאיטליה, העדיפו שלא לשתף אותנו בסיבות להעדפת הייבוא על פני ייצור מקומי.

(צילום: index open)

לפחות הפירות מתוצרת מקומית

ייבוא של פירות וירקות טריים נחשב זניח מאוד בארץ. ישראל מספקת לעצמה, וזה נחשב להישג גדול, כמעט את כל התוצרת החקלאית. לעומת זאת כולם יודעים שהפירות היבשים שאנחנו אוכלים בראש השנה לאילנות באים דווקא מטורקיה.

אבל הייבוא אינו נעצר רק כאן. הציצו פעם באותיות הקטנות על אריזות המזון ותראו שנסיכת הנילוס הקפואה מגיעה מקניה, דגני הבוקר משוגרים מאיטליה, הקטשופ מארה"ב, הקמח מאוסטרליה, הטונה מתאילנד, חטיפי האנרגיה מאוסטריה, הסוכריות והקקאו מהולנד, ואפילו המזון לתינוקות עושה את דרכו לפעוטות ישראל דווקא מפולין. גם השום שאנחנו צורכים, חלקו מגיע מסין.

על רוב האריזות תמצאו ציון של ארץ המקור, אבל במקרה של סוכר, קטניות, תה, קפה ותבלינים - אין אזכור למקורו של חומר הגלם, אלא רק למי שארז או עיבד אותם. מי שכן היה מוכן לדבר על הסיבות שגורמות לו לייבא מזון מחו"ל הוא קובי אדרי, מנכ"ל חברת אדמה שמתמחה במוצרי מזון אורגניים‭".‬אנחנו מייבאים 15 עד 20 אחוז מהמוצרים שלנו, כולם כאלה שאין לנו אפשרות לייצר בארץ‭,"‬ אדרי חצי מתנצל. "ברור שבשוק האורגני העסק יותר קשה, כי לא הכל אפשר לייצר פה. במסגרת המוצרים המקומיים יש לנו ירקות ופירות אורגניים, דגים, עופות, קרקרים, עוגיות, חיטה, חומוס וקטשופ‭."‬

מה אתם מייבאים?

"הפסטות והאורז מאיטליה. הנודלס מסין - זו ההתמחות שלהם. את הסוכר אנחנו מייבאים מפרו ומבוליביה, ואת הירקות הקפואים, אפונה, תירס, צ'יפס ושעועית ירוקה - מהונגריה. גם הקינואה, כוסמת, פשתן, שעועית - כולם מיובאים‭."‬

הטרנד העולמי בשנים האחרונות מדבר על אוכל מקומי ולא מיובא. רבים מלקוחות המזון האורגני הם תומכים נלהבים של הרעיון. זה לא ממש מתיישב עם הסוכר מבוליביה והאפונה מהונגריה.

"לצערי בארץ לא גדל אורז. אם היה, ברור שהייתי משתמש בו. כל מה שאנחנו יכולים לייצר בעצמנו, אנחנו מייצרים. גם מבחינה אידאולוגית כל המוצרים המיובאים הם מבחינתי ברירת מחדל‭."‬ אז הנה כמה דוגמאות למסלול הארוך והמפותל שעוברים כמה ממוצרי היסוד, משדות הגידול בקצה העולם ועד שהם נכנסים אליכם למטבח.

תה

מסלול: הודו-צרפת-ישראל

מרחק: ‭4,000‬ ק"מ בממוצע

איך הוא מגיע: ספינת משא לצרפת מטוס לישראל

עלי צמח התה עוברים מסע ממושך, שכולל עיבודים שונים ומשונים והחלפת ספינות, מטוסים ומשאיות תובלה עד שהם נוחתים אצלכם בספל וזוכים למקלחת של מים רותחים. גדי זילברברג, יבואן מותג תה הפרימיום "תאודור‭,"‬ משרטט את המסלול המלא. "אנחנו מקבלים תה ממחוזות שונים ביפן, סין, הודו, קניה, נפאל, סרילנקה, דרום אפריקה וארגנטינה".

תאר לנו מסלול אחד שכזה לדוגמה.

"העלים של התה השחור מגיעים מהודו. הם עוברים טיפול בן שישה שלבים של קטיף, סינון, תסיסה ועוד. אחרי ששת השלבים האלה, שנמשכים מספר שבועות, התה נארז בשקים גדולים של עד 25 קילו, ועושה את דרכו בספינה מהודו למפעל של תאודור בצרפת. זהו למעשה חומר הגלם‭."‬

מה עושים איתו בצרפת?

"בצרפת הוא עובר תהליכי בישום בשמנים טבעיים וייחודיים, או מעורבב עם פרחי חליטה ופירות יבשים שונים. אחר כך הוא נארז בפחיות ובאריזות מתנה כתפזורת או בשקיקים. משם הוא נשלח ל‭40-‬ מדינות בעולם בספינות או במטוסים. לארץ הוא מגיע בינתיים דרך האוויר. הדבר המצחיק הוא שבסין, אחרי שהוא עובר את הטיפול הצרפתי, התה הזה נחשב הצלחה כבירה‭."‬

רגע, שנבין נכון. תה כזה נקטף גם בסין, עובר לצרפת וחוזר כעבור כמה חודשים לחנויות בסין ונמכר היטב כמותג זר?

"בדיוק‭."‬

(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

עדשים

מסלול: קנדה-ישראל

מרחק: עשרת אלפים קילומטר בממוצע

איך הן מגיעות: משאיות בתוך קנדה, מטוס לישראל

העדשים שלנו, לפחות אלו שמיובאים על ידי סוגת, מגיעות מקנדה. "העדשים הקנדיים נחשבים למשובחים במיוחד‭,"‬ מסביר ז'יל גמון, סמנכ"ל החברה. "היבול נאסף פעם בשנה מחלקות עצומות שנהנות בקנדה מכמות גדולה של גשמים. העדשים נאספות בקומביינים גדולים ומועברות למפעל עיבוד שמטפל בניפוי תולעים ובמיון לגדלים".

בשלב השני מועברות העדשים למפעל אחר בקנדה, שם הן עוברות בקרת איכות ובדיקה שהן עומדות בסטנדרטים בינלאומיים של ייצוא. "כל התהליך הזה נמשך כשלושה שבועות‭,"‬ אומר גמון.

מה קורה הלאה?

"מהמפעל השני הן מועמסות למכלים, מועברות לנמל ומועלות על אוניות. בנמל אשדוד נפרקת הסחורה ומועברת למפעל סוגת בקריית גת ונארזת באריזות של קילו וחצי קילו. האריזות מועלות על משאיות ומחולקות במרכולים. כל התהליך אורך כחודשיים".

(צילום: אסף רונן)

סוכר

מסלול: ברזיל-ישראל

מרחק: 11 אלף קילומטרים בממוצע

איך הוא מגיע: רכבות ומשאיות בתוך ברזיל, ספינת משא לישראל

הסוכר מיובא לישראל בעיקר מברזיל, הודו, סין ואוסטרליה. ז'יל גמון, סמנכ"ל סוגת, שהיא גם יבואנית הסוכר היחידה לישראל, מפרט את התהליך. "קוצרים את קנה הסוכר בשדות בברזיל לדוגמה. משם הסוכר נשלח במשאיות או ברכבות לטחנה, שבה סוחטים את הקנים ומכינים סוכר גולמי מהמיץ. מהטחנה החומר נשלח לנמל, גם כאן במשאיות או ברכבות. בשלב הזה לסוכר יש צורה של תפזורת, כמו חול. בינתיים זה סוכר שלא ראוי למאכל אדם‭."‬

מה קורה הלאה?

"בנמל הסוכר הגולמי נשפך למחסן ענק, מועבר למכולות ומשם לאוניות בנמל. האוניות מפליגות לארץ כחודש. המכולות נפרקות באשדוד ונשלחות למפעל. כל התהליך מרגע הקציר ועד שהסוכר מגיע למרכול אורך כחודשיים‭."‬