החמישייה הסוגרת – בחירות, הסיבוב הראשון

למען האמת, חלקים ניכרים ממרכיביו של הסיבוב הראשון היו מאכזבים. ליגה שהחלה שבוע בלבד לאחר התאבדותו של מוני פנאן, החקירות סביב הכדורסל הישראלי, האווירה העכורה בענף וגם חוסר ההתנגדות (על המגרש) בו נתקלה עד שלשום מכבי תל אביב, היו בעוכריו של סיבוב הבכורה לעונת 10/09.

אולם היו גם כמה מרעננים, גם אם לא תמיד רשמיים. ברק נתניה, למשל. אלי רבי, שלפתע נחת בכדורסל הגברים. הצעדים של המנהלת בכיוון התנאים באולמות. בשביל זה אנחנו כאן. כדי לסכם את הטוב, הרע, המכוער, היפה והביזארי של הסיבוב הראשון בליגת העל.

המאמן: אריק אלפסי

אולי הבחירה הקלה ביותר. נכון שגם לעודד קטש וגלבוע/גליל שלו היה סיבוב ראשון נהדר, עם שני הפסדים בלבד, אולם למאמן צנוע אחד מנתניה היה זה פשוט סיבוב מהסרטים. גם בחלומותיו הורודים ביותר לא העיז אריק אלפסי לדמיין כי קבוצתו תוזכר בנשימה אחת עם שתי העולות החדשות מהשנתיים האחרונות, הפועל חולון ומכבי חיפה.

ולחשוב שלולא משחק אחד, אותו הפסידה נתניה בשל החלטות שיפוט מפוקפקות בדקות הסיום (באשקלון), היה היום אלפסי עומד על מאזן זהה לזה של הפועל ירושלים ומכבי חיפה. גור שלף בודאי היה אומר על זה, "בי לייק אריק".

שחקן הסיבוב (וחבריו בחמישיה)

כאן כבר היה לנו קשה. הרבה יותר קשה. אולי בשל התיקו אתמול בין הירוק לאדום, לא ממש הצלחנו לבחור. ג'רמי פארגו (18.5 נקודות, 5 אסיסטים, 18.8 נק' מדד בממוצע) מגלבוע/גליל מצד אחד, דבון ג'פרסון (18.5 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 23.9 נקודות מדד בממוצע) ממכבי חיפה מהצד השני. לפורוורד הירוק יתרון בסטטיסטיקה האישית, לגארד האדום ניצחון אחד יותר במאזן. שניהם אטרקטיביים, אינטליגנטים ויציבים. חייבים באמת לבחור? לא רוצים. תבחרו אתם.

משלימים את החמישייה: רק כדי שלא תהיינה יותר תלונות, ראשית כל הלכנו לפי חוקי החמישייה הסוגרת, המחמירים יותר (קרי: אסור יותר משחקן אחד מכל קבוצה בחמישיית הסיבוב). לאחר מכן גם התאמנו את השחקנים לעמדות, תוך התחשבות בחוק הרוסי.

רכז: שמוליק ברנר (ברק נתניה). במקרה שלו, אסור אפילו לחשוב על התבססות סטטיסטית (שהיא, אגב, לא רעה בכלל: שני בליגה באסיסטים עם 6 בממוצע, ראשון בחטיפות עם 3.2 וביחס אסיסטים לאיבודים עם 1:5). בסטנדרטים של הליגה הישראלית, ברנר הוא פשוט מנהיג אולטימטיבי: מכניס שקט והתלהבות בו זמנית, מכתיב את הקצב וגדול ברגעי האמת.

פורוורד: גיא פניני (מכבי תל אביב). בתחילת העונה היו כאלה שאמרו שפניני לא יקבל מפיני גרשון צ'אנס. אז אמרו. פניני הוא לא הטיפוס שמקבל משהו ממישהו, הוא פשוט לוקח. 13.3 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים ו-9,871 צביטות בממוצע למשחק. יכול להיות שללא מגבלת השחקן אחד מכל קבוצה היה נכנס לכאן אלישי כדיר, אבל אנחנו צריכים גם סמול פורוורד בחמישייה. כדיר יאלץ לחכות.

סנטר: שון ג'יימס או מרקו קילינגסוורת? שוב, התלבטות ממש עד הרגע האחרון. קילינגסוורת משחק בקבוצה שהצליחה יותר, ג'יימס מעמיד מאזן אישי גבוה יותר (24.8 נקודות מדד, ראשון בליגה, לעומת 23.3). לשניהם מגיע ללא ספק, ושוב, מה שמכריע הוא האיזון – רשאי להיבחר נציג אחד בלבד מכל קבוצה. וג'יימס הוא חתיכת נציג – 14.4 נקודות, 8.7 ריבאונדים (3 בליגה), 3.5 חסימות (ראשון) ו-2.2 הטבעות (ראשון), כולל כמה משחקים מפלצתיים בהם כמעט והעמיד טריפל-דאבל, מעידים כי הוא ממש לא נמצא כאן בחסד.

החמישייה השניה

על הספסל, כמובן, לא חלות מגבלות החוק הרוסי. גם כאן יש לנו ישראלי אחד, על מנת לאפשר לפניני או לברנר לנוח במידת הצורך.

רכז: ג'סטין דנטמון (הפועל עפולה). 19.8 נקודות (3 בליגה), 3 אסיסטים ו-3.5 ריבאונדים. יכול היה בשקט להיבחר גם כתגלית העונה. בעונה הבאה ישחק בקבוצה גדולה יותר.

גארד: דוויין מיטשל (הפועל חולון). אחת מנקודות האור בסיבוב החשוך של מחזיקת הגביע. 20 נקודות למשחק (שני), 61.1% ל-2, 4.8 ריבאונדים ומדד של 20.5 בממוצע. לולא הוא, מי יודע איפה היתה היום ממוקמת הקבוצה של מיקי דורסמן.

סמול פורוורד: דיז'ון תומפסון. השחקן הטוב ביותר של הפועל ירושלים. 13 נקודות, 69.4% ל-2, 5.4 ריבאונדים, 2.5 חטיפות (שני בליגה), 17.5 נקודות מדד בממוצע ובעיקר הגנה רצחנית. דבק קבוצתי.

פאוור פורוורד: אלישי כדיר. מגיע לו אולי אפילו להכנס לחמישייה. השחקן עם מאזן הפלוס-מינוס הגבוה ביותר (145, 13.2 בממוצע). מלך הסלים הישראלי, סגן מלך הריבאונדים הישראלי, ואפילו חמישי בטבלת ההטבעות. חסר לו אולי גרוש אחד ללירה, אבל הנה לו תואר ראשון – השחקן המשתפר של הסיבוב: מ-8.5 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו-9 נקודות מדד בממוצע בעונה שעברה, ל-14.9, 6.9 ו-19.1 העונה.

סנטר: מרקו קילינגסוורת. מלך הסלים של הליגה עם 20.4, שני בריבאונדים עם 9 (ראשון בהתקפה עם 3.6) ושלישי ביעילות עם 23.3. הוביל את נתניה לסיבוב ראשון אדיר. גם לו מגיע אולי תואר – גניבת הסיבוב.

חמישיית ההגנה: שמוליק ברנר, דורון פרקינס, דיז'ון תומפסון, בראיין רנדל, שון ג'יימס.

דורי אסף מול בן סטרונג מחיפה (אלן שיבר, מנהלת הליגה)

התגלית: דורי אסף

ושוב, כמו במקרה גיא פניני, אנו שבים ברשותכם לרגע לתחילת העונה. במקרה של אסף, היו שפיקפקו ביכולתו של הרכז הנמוך (1.78 מ') להפוך לשחקן לגיטימי בליגת העל (כאילו שמורן רוט, או דרור חג'ג', הם איזה ביג-גארדים מפחידים). 20.4 דקות, בהן הוא מעמיד שורה סטטיסטית טובה יותר משל חבריו לקו האחורי של בני השרון, ארז כץ ואורי יצחקי (אליו עוד נגיע), ביחס למספר הדקות אותו הוא מקבל, השתיקו גם את המפקפקים האחרונים שעוד נותרו.

המאכזב: ג'רמי טיילר

נכון שמאיר טפירו, אורי יצחקי ובמידה מסויימת גם מאצ'יי לאמפה לא ממש עמדו בציפיות, אולם ממי שמועמד להיבחר ראשון בדראפט בעתיד, ציפינו להרבה יותר מאשר 2.1 נקודות, 1.9 ריבאונדים ו-1.3 נקודות מדד בממוצע למשחק. טיילר מרוויח בחיפה על פי ההערכות כ-100 אלף דולרים לעונה. 50 אלף דולר לנקודה.

ג'רמי טיילר. זה NBA, זה? (עוז מועלם)

הפרשות: הבנק של מוני וסמי בכר

חד וחלק: כתם גדול ומכוער על תדמיתו של הכדורסל הישראלי. נכון ששום דבר עוד לא נחקר ונסגר עדיין עד הסוף, אולם כבר עתה ברור כי הכדורסל הישראלי אינו יכול עוד להקניט את אחיו הפופולרי מהכדורגל בטענה להתנהלות קלוקלת.

ורעיון אחד לסיום. מדוע כשישנו כאן מבחר כזה של אתלטים, לא מקיימים פה יותר את משחק האול-סטאר? דווקא מהמנהלת, המתמחה באירגון ושיווק של אירועים נוצצים, ציפינו להרים את הכפפה. דמיינו לעצמכם רק את תחרות ההטבעות שתערך במחצית, עם אלן אנדרסון, דבון ג'פרסון, ג'ימי בקסטר, ג'רמי פארגו, דיז'ון תומפסון, דנילו פינוק, ג'סטין דנטמון, ודוויין מיצ'ל. אבנר קופל, לטיפולך.