אושוויץ בקצב הראפ

ההרכב על הבמה (בז'רנו באמצע). אין חיים בלי מוזיקה (צילום: AP)

במהלך 20 השנים האחרונות, בז'רנו התעסקה במוזיקה. היא יצרה להקה בשם "Coincidence" ("צירוף מקרים") עם ילדיה, יורם ועדנה. יחד, השלושה ניגנו מוזיקה בשלל סגנונות, בעיקר מנגינות יידיש ישנות ושירי מחאה יהודים שהיו האסירים נוהגים לשיר בגטו.

לפני כשנתיים, יצר איתם קשר קוטלו יורטסבן, מהגר מטורקיה וחבר בלהקת הראפ "מיקרופון מאפיה". "הלהקה שלנו רצתה לעשות משהו בעניין הגזענות ההולכת והגוברת ונגד האנטישמיות בגרמניה", אומר יורטסבן, "יורם אמר לי שהוא קודם כל צריך להתייעץ עם אמא שלו בנוגע לשיתוף הפעולה".

מסתבר שבז'רנו חשבה שמוזיקת היפ הופ היא "קצת יותר מדי רועשת", אבל גם אמרה שזו יכולה להיות לדרך טובה לגעת בנוער הגרמני. "אנחנו רוצים לשמר את זכרון השואה", אמרה, "ויחד עם זאת לעודד בני נוער להילחם נגד תופעות הנאציזם. אני יודעת היטב מהן ההשלכות של הגזענות, והחברים ב'מיקרופון מאפיה' הם מהגרים שסבלו גם הם מאפליה".

בקיץ שעבר שתי הלהקות הוציאו אלבום משותף בשם "Per La Vita" וסרט דוקומנטרי על הפרויקט. הסרט הוקרן השבוע, לציון 65 שנים לשחרור אושוויץ, ועכשיו גם יגיע לבתי ספר ברחבי גרמניה.

בימים אלה, נמצא ההרכב בסיבוב הופעות ברחבי גרמניה, אליהן מגיעים צופים מכל הגילאים. "פעם שאלתי את אסתר איך היא עדיין יכולה ליצור מוזיקה אחרי מה שקרה לה באושוויץ", סיכם יורטסבן, "היא אמרה שאם הנאצים היו לוקחים לה גם את המוזיקה, היא היתה מתה".