לנגן את טרזינשטאט

לרגל יום השואה הבינלאומי, ובמסגרת שיתוף הפעולה התרבותי בין ישראל וגרמניה, התקיים אמש (ג') בהיכל התרבות בראשון לציון קונצרט ייחודי, תחת חסותה של הקאנצלרית של גרמניה, אנגלה מרקל. על הבמה היו מקהלת הילדים "מורן", מקהלת הילדים "גוונדהאוס" מלייפציג, התזמורת הסימפונית של ראשון לציון ומבצעים מתזמורת הגוונדהאוס.

הדרך בין לייפציג לראשל"צ (צילומים: עופר עמרם) 

נעמי פארן ניצחה על האירוע ופראנק סטפן אלסטר הכין את מקהלת הילדים מלייפציג. על ההפקה המרשימה היה אחראי פיליפ י' נוימן, בעוד שעל הכוריאוגרפיה הופקדה קארן שנמן.

במרכז הקונצרט עמדה אופרת הילדים "ברונדיבר" מאת האנס קראסה (1899-1944) - מלחין יהודי צ'כי. "ברונדיבר" הועלתה 55 פעמים בגטו טרזינשטאט, עד לביקורו של הצלב האדום. לאחר מכן נשלח קראסה, ביחד עם התזמורת ורוב מקהלת הילדים, לאושוויץ. הקונצרט שאף לשחזר את ההרכב המצומצם יותר של היצירה, אותו אירגן המלחין לנוכח הקשיים בטרזינשטאט.

משחזרים את ברונדיבר

התזמורת ניגנה בחלקה האחורי של הבמה, בעוד הילדים שרו וחיקו בו זמנית את משחקיהם של ילדי הגטו. היה נדמה כאילו המוזיקה באה ממקום רחוק שאיננו עוד קיים והוויית הגטו עטפה את אולם הקונצרטים. זו היתה התחושה כשנוגנו, בין היתר, מחולות סלאביים של דבוז'אק ושירו של המלחין גדעון קליין, אשר נרצח גם הוא באושוויץ. מקהלה אחת שרה קווים מליסמטים ארוכים, בעוד מקהלה שנייה שרה בצורה סילבית את הטקסט של השיר "בחורי לאן תיסע".

ניצוח כמו מגדלור

הניצוח של נעמי פארן היה מוקפד ולא כפה את עצמו על האירוע או על הילדים. בו בזמן, הוא ללא ספק שימש להם כמגדלור לשמירה על הטמפו והריתמוס הנכונים למקהלה ולתזמורת.

כאילו הוויית הגטו עטפה את האולם 

זה התחיל במבוא הנשמע כלקוח משיר ילדים (חצוצרה וכינורות), והמשיך בקינה קורעת לב לכינור ופסנתר (מרקוס צוגהר). הם ניגנו ברוך ועדינות רבה, כמעט בחולשה. לאחר מכן עלה לבמה הילד פאפיצק (סימון קרושוויץ ומיכל אברהמי) ואחותו אניקה (קים אנגלהארט ושירה קראביץ), מלווים על ידי כינור ופסנתר באווירת קאברט של ה-Fin de siècle (סוף המאה) ומקהלת הילדים התאספה סביבם.

אט אט, מבלי שכמעט תורגש, הצטרפה סקציית הבאסים – צ'לו (גדעון פיק) וקונטרה באס (שחר זייצוב) ונגינה בפיאנו של הפסנתר, אל זה הצטרפו לעיתים כלי ההקשה במארש ילדים, ומיד לאחר מכן הקלרינט (מיכאל בונין), החליל, ואז הכינורות והחצוצרה.

גם רגעים חמימים של ואלס וינאי

לאחר מכן נוגן דואו מקסים לחליל וקלרינט עם הנושא הראשי של היצירה, ואז הופיע ברונדיבר - נגן תיבת הנגינה המרושע, אותו יצגו נעמי הופמן ואביגיל הראל. על האקורדיון לווה אותן, בהצלחה רבה, עוזי רוזנבלט.

כינורות על שברי זכוכית

היצירה היתה שופעת בקטעים ייחודיים לאופרה. למשל הרגע בו אל פריטת הגיטרה של אורי יעקב הצטרפה

סקציית הכינורות ,שניגנה כעל שברי זכוכית על מנת שלא לפגוע במקומו. בכל זה השתלבו גוונים נהדרים בנגינת סול פונטיצ'לו של הכינורות בליווי קטיפתי של החליל, וסטאקטו מדויק ואחיד של הכינורות על רקע פסג'ים מלודים של הצ'לו. התזמורת הנפיקה לא מעט רגעים חמימים של ואלס וינאי, פולקות ופוקס טרוט.

רגע מהפנט ביצירה היה הפינאלה: הילדים קראו "They are here", בהתייחסם להגעתו של הצלב האדום. על המסך הוקרן סרט תעמולה נאצי, המראה את ילדי גטו טרזינשטאט האמיתיים.

לאחר מכן הוקרנה על המסך תמונתם של ילדי המקהלה המקורית, שרובם נשלחו לאושוויץ. דממה עמוקה עטפה את האולם והשאירה את הקהל עם תחושת אובדן עמוקה. סך הכל, היה זה אירוע מרשים, מיוחד, אבל מעט מכביד, שחצה את גבולות המוזיקה.