ח' ועונשה

"ילדה רעה" הוא מושג יחסי. על רקע נופי בני ברק שמתוכם צמחתי, צמד המילים הנ"ל מקבל משמעות מעט מגוחכת כשהוא נישא בשל כל מרידה קטנה במוסכמות. ילדה עם גרביים קצרות, היא ילדה רעה. ילדה עם חיבה לספרי אגתה כריסטי, היא ילדה רעה. גם ח' הייתה ילדה רעה, וגם אני. יחד היינו מקשיבות באקט מרידה קלאסי לזמרת סלין דיון. היינו קונות חצאיות ג'ינס לעשרות, בכמיהה ממכרת של נרקומן להרואין. יחד הינו ילדות רעות.

לא כלה דרכם - כתבות קודמות:

• סוג ב': סיפורו של חרדי שלמד באקדמיה
• שידוך עם אהבה: ד' סוגרת 200 דייטים
  

אך כל אלה ועוד נמחלים בהינד עפעף. נתפסים כמשובת ילדות לא מזיקה, כערעור קל וחולף של מתבגר טיפוסי. כל עוד לא עברת על החטא הגדול מכולם. כל עוד השארת את בני המין השני מחוץ לתחום, הכול יהיה בסדר. הנר דולק ואפשר לתקן. אך בעוד שאני הצלחתי לטפס מעל משוכת "הרעה" בדרך למיסוד קשר, אצל ח' סוף הרומן לבש טונים צורמים.

בשלב הזה ידעו כל השכנים, המכרים וגם מי שלא, מה עוללה ח'. ומשם כבר אין דרך חזרה. "יצאתי עם בנים, ולא באמצעות שידוכים", היא מגלה את הידוע, "ובהחלט יכול להיות שזה מה שהוביל אותי היום לכך שאני עדיין רווקה".

ללא שמץ של מרירות, היא מוסיפה: "אני מאמינה שלפני שמונה-תשע שנים, ואלמלי 'זה', תקופת הפגישות והשידוכים הייתה מסתיימת הרבה יותר מהר. היום הייתי בטח נשואה עם ילדים. גם כנראה לא הייתי יותר מדי בררנית. הדחף להתחתן ולהתמסד, כי זה מה שכולם סביבי עושים, היה עושה את שלו".

היום, בגיל 29, ח' עוד לא נשואה, למרות השאיפות לבנות בית עם בחור חרדי אך "עם ראש פתוח", כהגדרתה. הכול מתנפץ על רקע המציאות הכואבת כ"אחת שסומנה". אך ח' מקבלת את הכול באהבה: "אני לא מסתכלת על זה ככה, אני לא מרגישה שאני חיה עם פספוס. אני מאמינה שמה ששלי שלי, וזה שעדיין לא מצאתי אותו, לא אומר שום דבר. אני לא מתחרטת על כלום וגם אם הייתי חוזרת אחורה בזמן לא הייתי משנה דבר".

אל תתפללו עליי

בניגוד לתחושותיה בכל הנוגע לבחירותיה, תגובות הקהילה למצבה ה"עגום" הם שהצליחו לגרום לה לצבור מטען של תרעומת בבטן. ח', אדם אופטימי ועליז מטבעו, מתקשה להשלים עם הדרך שבה מסתכלת עליה החברה החרדית. "אנחנו מתפללות עליך בהדלקת נרות", אומרות לה חברות של אמא בטון השמור בדרך כלל לשוכני מחלקה האונקולוגית; "בדיוק אתמול יצאנו לטיול קברות צדיקים בצפון", הן מעדכנות אותה, וממהרות להוסיף, "אל תדאגי, לא שכחנו להתפלל עלייך".

אבל כאמור, את ח' זה לא משעשע והיא מוסיפה בכעס לא אופייני: "אני לא מרגישה מקרה צדקה או מוכת גורל על זה שלא התחתנתי. כדאי שימצאו להם מישהו נזקק יותר לתפילות על קברים, במקום מישהי שעוד לא מצאה את החצי השני שלה".

את תפקיד הסלקטורית לפגישות של ח' עם מועמדים פוטנציאלים מגלמת אמא שלה. "היא עושה את כל הטלפונים והבירורים", מספר המועמדת. "אני סומכת עליה בעיניים עצומות, אמא תמיד יודעת מה טוב לבת שלה. השדכניות נותנות שם ולפעמים זה משהו שממש לא מתאים". בעבר היא הייתה ממש נפגעת מהצעות כאלה, אך עם הזמן היא למדה שזה לחלוטין לא אישי. זורקים לאוויר שמות ונותנים לה לעשות את העבודה ולבדוק את השטח.

"אצל רוב השדכניות העבודה מתחילה ונגמרת שם", היא אומרת, אבל ישנן זאת גם כאלו שהן מקצועניות, מהטופ של הטופ. הן טורחות לראיין באופן אישי כל מועמדת למאגר שלהם, וכל שם שהם נותנות עובר לפני כן סינכרון מדויק עם הדרישות הבקשות והנתונים של כל מי שנמצא במאגר".

ומה עם הכרויות ברשת, יש שם גם חרדים "במצבך", לא?

"לא, את זה ממש לא", היא אומרת בצורה נחרצת ומרימה גבה. "מה קרה לך? את רוצה שאני אצא לפגישה עם מישהו שאני לא מכירה ואין לי גם שמץ של מושג אם הוא מה שהוא אומר או סתם מתחזה? זה עולם מסוכן שם, אני מעדיפה להישאר עם השדכנית. שם לפחות ההיכרות המינימלית נעשתה".

אחד בפה ואחד בדייט

אמנם טוב שיש היכרות מינימלית, אבל מתברר שעובדות ונתונים יבשים, שאמורים להיות עוגן בטוח בים של אי-ודאות בדרך לעוד בליינד דייט, עלולים גם להטעות. במיוחד אם הם "יופו" בעזרת יד מכוונת. "אמרו לי שהוא גבוה, וכשאני באה לפגישה אני מגלה בחור שבקושי רב מגיע לי לקצה הראש", היא מתארת את אחד המקרים. "גם מישהו ששיווקו אותו כאיש עסקים, התגלה אחרי חמש דקות שיחה כמשגיח כשרות. אפילו שיחות על טיולים בעולם, שזה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות הסתיימו בשאלות מגוחכות כמו 'טסת לאירופה לבד? לא פחדת?".

ח' האופטימית הנצחית ממהרת לסנגר על המציעים: "ברור לי שהכוונה הייתה טובה. הם רוצים לראות אותי מתמסדת ומבחינתם כל האמצעים כשרים. לי באופן אישי זה מפריע. זה השקר, זו ההטעיה, זה לבזבז ערב שלם עם מישהו שהוא לחלוטין לא. וזה לא אומר שהייתי פוסלת בחור כי הוא לא גבוה, רק תגידו את האמת ותנו לי להחליט מה מתאים לי ומה לסנן".

והמחויבות הזו היא אני

אם חשבתי שבשיחה עם ח' אחרי תשע שנים במסלולים נפרדים אגלה בחורה לחוצה מה"לבד", אני נאלצת להודות שהתהפכו היוצרות. במקום ראיון ממוקד אנחנו גולשות כהרגלנו בקודש לשיחת בנות על

נעליים, ובזמנים שהקטנצ'יק שלי מחליט שלא להפריע לדיון הנוקב עולים שמות נוספים של חברות מהשכונה, ובהם גם סיפורים על חיי נישואין רחוקים מהאידיאל. שערוריות, בגידות ואומללות שהפכו את החלום של השמלה הלבנה של כולנו, לסוג של טרגדיה יוונית בשחור לבן.

אין ספק שחייה השלווים של ח' מעוררים בחברות הילדות שנישאו געגועים. כשהיא מספרת בהתלהבות על הפילאטיס מכשירים שאותו היא לא מפספסת פעמיים בשבוע "כמו שעון", אני רק יכולה להיזכר בערגה במינוי לבריכת השחייה שנשאר מיותם מחוסר זמן ואנרגיות. עם סיום השיחה אני רואה בפעם הראשונה את עצמי כפי שח' רואה אותי. מבורגנת, מחויבת ולחוצה. לא כלה דרכם? נראה לי שעם כל הלבד, גם דרכנו, הנשואים, לא תמיד קלה.