הסיפור שמאחורי "בולוחוב"
לרגל יום השואה הבינלאומי ישודר הסרט "שכנים ורוצחים" שעוקב אחרי ניצולי העיירה בולוחוב ובני משפחות הנספים. הבמאי מנחם הדר: "השואה זה לא רק אושוויץ, מרכבות ומשרפות"
לרגל יום השואה הבינלאומי ישודר הערב (ד') בערוץ הראשון, במסגרת "מבט שני", הסרט הדוקומנטרי "שכנים ורוצחים" שביים כתב הערוץ מנחם הדר. הסרט עוקב אחרי ניצולי העיירה בולוחוב ובני משפחות הנספים, שחוזרים לעיירה למסע שורשים ולהקמת אנדרטה.
בתוך הסרט שזורים שלושה ספרים וסופרים שכתבו על הרצח היהודי בבולחוב מהזוית האישית; הראשון ביניהם הוא הסופר האמריקאי דניאל מנדלסון שכתב את "האבודים - שישה מתוך שישה מיליון", בו הוא מנסה לגלות מה עלה בגורלם של בני משפחתו בבולחוב. השני של אנטול רנייה שכתב על האודיסאה היהודית בבולחוב והאחרון הוא ניצול המקום שלמה אדלר שגם הצטרף למסע.
"בחרתי דווקא בעיירה הקטנה הזו שנרצחו בה 4,000 יהודים כי על העיירות האלה לא מספיק שומעים. השואה זה לא רק אושוויץ, רכבות ומשרפות", מספר מנחם הדר ומוסיף, "חוץ מזה, יש גם את הזוית האישית. אבי בא מעיירה קטנה בגליציה וזו גם הזדמנות שלי להתייחס לזה".
במסגרת המסע שצולם בקיץ האחרון פגש הניצול שלמה אדלר את שכניו האוקראינים, שחלקם היו חסידי אומות העולם וחלקם מרצחים, ואף יצא להתעמת עם אחת המקומיות, קרובת משפחתו של רב המרצחים מטובייצקי המכונה "הקצב", שרצח במו ידיו 390 יהודים מהעיירה.
"שלמה אדלר הוא טיפוס מאוד מעניין. הוא אדם עם רגש", מספר הבמאי על המפגש בין השניים."מצד אחד הוא יכול לבכות ועשר דקות אחרי הוא כבר שר שיר בפולנית. המעברים אצלו בין כאב לשמחת חיים הם משהו נדיר", מוסיף הדר.
נראה לך באמת שגיסתו של הקצב לא ידעה על מעשיו?
"אני לא מאמין שהיא לא ידעה. הרוב ידעו מה קרה. יש כאלה שאומרים 'נכון זה קרה' ויש כאלה שחיים בהכחשה. חלקם גם טוענים שהם בעצם אלו שסבלו ונפלו קורבן, במיוחד לאחר עליית הקומוניזם ששילחה אותם לעשר שנים בסיביר".
הדר מוסיף כי מה שבולט בסרט הוא המורכבות שלו; "יש סיפור על אדם שהציל תשעה יהודים ובסוף אחיו
הסגיר אותם. באותה משפחה יש אחד רוצח ואחד שהוא חסיד אומות העולם. או כמו שאמר דניאל מנדלסון: 'כל פעם שאני נמצא על הרציף ברכבת התחתית, אני שואל את עצמי האם האדם שלידי על הרציף הוא רוצח שמסוגל להכות למוות ילד, או שזה האדם שיסכן את חייו כדי להציל את שכנו'. זה מסכם את הכל".
איפה עוד היית רוצה שהסרט יוקרן?
"בכמה שיותר ארצות וערוצים. עשינו את הסרט הזה בחמישה חודשים בלבד, בזכות צוות מקצועי ורצון להספיק ולהקרין אותו ביום השואה הבינלאומי. יש כבר הזמנות מפסטיבלי סרטים בקליפורניה ובסנטה ברברה. אני מקווה שיגלו בו יותר התעניינות, למרות שהסיפור הוא 'פחות סקסי'".